נתוני האבטלה לא סופרים את בני ה־45 שנפלטו מהשוק

החרדה של בני ה־45 ומעלה בשוק התעסוקה מקבלת אישור רשמי בדו"ח החדש של שירות התעסוקה. הדו"ח, שנחשף כאן לראשונה, נושא את הכותרת "תעסוקת מבוגרים בישראל" כשההגדרה מבוגרים היא של מי שעדיין לא רואים את סוף המשכנתא. אבל זו לא אשמת שירות התעסוקה - שם רק מעתיקים את המושגים המקובלים בשוק העבודה, בו בן 45 כבר נהפך למבוגר.

מכניסים סדר בנתונים

הדו"ח מנסה בפעם הראשונה מזה שנים ארוכות לעשות סדר בתופעה המתרחבת של אבטלת מבוגרים. הוא לא חוסך במילים קשות, אולי בשל העובדה שהוא לא היה אמור להתפרסם בפומבי אלא רק להיות מופץ במסגרת משרדי הממשלה הרלבנטיים. באמצעות שימוש ועיבוד שערכה רוני הכהן משירות התעסוקה של נתוני השירות עצמו, הלמ"ס, בנק ישראל, הביטוח הלאומי ומכוני מחקר עצמאיים, הדו"ח מגיע לשלוש מסקנות: שיעור האבטלה הנמוך של בני 45 ומעלה הוא תוצאה של הפסקת חיפוש עבודה בקרב אלו שהתייאשו, יש בעיה קשה עם עובדים מבוגרים בעלי השכלה נמוכה ובעיה נקודתית עם עובדים בני 45 ומעלה במגזר ההייטק, שהם הראשונים להיות מפוטרים.

יריד תעסוקה (ארכיון) צילום: דודו גרינשפאן/ישראל סאן

לכאורה, המצב של העובדים המבוגרים הוא טוב, אפילו מצוין לעומת מה שקורה לשוק העבודה במדינות המפותחות ובמדינות המערב. שיעור האבטלה בקרב בני 64–45 בישראל עמד בשנה שעברה על ממוצע של כ־4.8% לעומת 6% במדינות ה־OECD באותה תקופה.

אבל שיעור האבטלה בקרב בני 45 ומעלה הוא חלק מתוך כל בני ה־45 ומעלה שעובדים או מחפשים עבודה. כלומר, אם יש מובטלים בקבוצה הזו שהתייאשו והפסיקו לחפש עבודה הם ייצאו מהקבוצה וכך שיעור המובטלים ממנה יירד. הדו"ח קובע שזה בדיוק מה שקורה בישראל.

לקבוצה ממנה גוזרים את שיעור המובטלים קוראים המשתתפים בכוח העבודה והחלק שלהם בסך כל בני ה־45 עד 54 עומד על 80%, כלומר ארבעה מתוך חמישה אזרחים מהקבוצה הזו עובד או מחפש עבודה. אותו שיעור בקרב בני 55–64 יורד כבר ל־66%. מה קרה ל־150 אלף איש שמהווים את הפער בין שתי הקבוצות? שירות התעסוקה מודה לראשונה כי "הירידה בשיעור ההשתתפות בגילאים מאוחרים נובעת מהתייאשות של עובדים מחיפוש עבודה". כלומר, חלק גדול מבני ה־45 ומעלה שהוגדרו כמובטלים וחיפשו עבודה התייאשו, הפסיקו לחפש ושינו את מעמדם ללא משתתפים בכוח העבודה.

על פי נתוני הביטוח הלאומי, שמפלחים את אורך תקופת חיפוש העבודה, בשנה שעברה 50.4% מבני ה־45 ומעלה מצאו עבודה בשלושת החודשים הראשונים של החיפושים לאחר מיצוי דמי האבטלה, נמוך מהשיעור הכללי שעמד על 55.7%. חמישית מבני ה־45 ומעלה המובטלים מצאו עבודה תוך 4–12 חודשים וכל השאר, כ־30%, חיפשו עבודה יותר משנה לאחר שכבר הסתיימה תקופת הזכאות שלהם לדמי אבטלה. אם מוסיפים גם את תקופת הזכאות, מדובר כבר על תקופה של שנה וחצי.

מי שלא מתקדם מפוטר

התחושה שעליה מדווחים עובדי הייטק, כאילו כשהם חוצים את גיל 45 מתהפך שעון חול שבסופו דינם פיטורים, מקבלת אישוש בדו"ח. עיבוד נתוני הלמ"ס מסתיים בשורה תחתונה לפיה יש צדק בטענה שעובדים שלא מתקדמים למשרות ניהול בהייטק נפלטים מן הענף ואולי אף משוק העבודה באופן כללי.

ענף ההייטק נחשב למקום עבודה של צעירים, אך הנתונים שמתפרסמים כאן לראשונה מגלים עד כמה. שיעורם של העובדים בני 45–55 בענף ירד מאז 1998 מרמה של 27% לרמה של 17% בלבד ב־2011. הכהן כותבת כי "עובדה זו תומכת בטענה כי עובדים מבוגרים הם הראשונים להיות מפוטרים בתחום ההייטק".

מעניין לראות את הירידה במספר העובדים המבוגרים בהייטק לעומת העלייה שנרשמה בשאר הענפים, מכ־28% בסוף שנות ה־90 לכ־33% בשנת 2011, בין השאר כתוצאה מדחיית גיל הפרישה לנשים ולגברים שנכנסה לתוקף ב־2003.

מי שאמור לקחת את הדו"ח כבסיס לתוכנית פעולה הוא שר הכלכלה נפתלי בנט. המשרד שלו מקים מרכזים ייעודיים לתעסוקת חרדים ונשים ערביות, אך דווקא בכל מה שקשור לתעסוקת מבוגרים לא יצאה מלשכתו בשורה גדולה. היתרון הוא שבמקרה של מבוגרים לא צריך להקים להם מרכזים ייעודיים, שכן גם כך הם נפגשים בלשכת התעסוקה.