שיעור העוני לא ירד, זו המדידה ששונתה

כשמסתכלים על כל השורות התחתונות בדו"ח העוני שפירסם שלשום הביטוח הלאומי אפשר להתמוגג. כמעט בכל הפרמטרים יש ירידה בשיעור העניים בישראל - שיעור המשפחות העניות ירד מ־19.9% ל־19.4%, שיעור הילדים העניים ירד מ־35% ל־33% וכך הלאה. אפילו חומרת העוני והפערים בין עשירים ועניים ירדו במקצת. רק המבוגרים, בני ה־65 ומעלה, קצת הרסו את התוצאה היפה עם עלייה קלה בשיעור העוני שלהם. אולם הסתכלות ממוקדת יותר בדו"ח מעלה כמה תהיות קשות על הנתונים המשמחים הללו. 

סימן שאלה בולט צץ כבר כשמביטים בטבלה הראשונה שמציג הביטוח הלאומי בדו"ח, זו המראה את הנתונים לפיהם מחושב קו העוני. לפי הלוח, ההכנסה ברוטו של משפחה ממוצעת בישראל עלתה ב־2012 בלא פחות מ־11.4%. המספר המדהים הזה מעלה תהייה עוד יותר גדולה כאשר נזכרים שמדובר בהכנסה ריאלית, כלומר הכנסה מעבודה, פנסיה, קצבאות וכדומה אחרי ניכוי של האינפלציה. לשם השוואה, ב־2011 נרשמה ירידה ריאלית בהכנסה ברוטו למשפחה בשיעור של 1.7% וב־2010, כאשר ישראל החלה לצאת ממיתון, ההכנסה ברוטו של משפחה גדלה ב־3.1% לעומת השנה לפני כן.

על פי אותו לוח נתונים, ההכנסה לנפש נטו עלתה בשנה שעברה בלא פחות מ־11.7%, כאשר לפי נתוני בנק ישראל השכר הריאלי הממוצע במשק עלה באותה תקופה רק ב־1.2%. מכאן שאפשר להבין כי משהו מאוד חריג בנתוני 2012.

עוני בישראל (ארכיון) צילום: טל שחר

קובעים את קו העוני

על מנת להבין את המשמעות של המספרים הללו צריך להבין איך נבנה קו העוני. המספר המרכזי שקובע את שיעור העניים בישראל הוא ההכנסה הפנויה לנפש, שזה השם שניתן להכנסה של אדם אחד לחודש אחד אחרי ששילם מסים על ההכנסה שלו וקיבל קצבאות.

במקרה של משפחה לוקחים את ההכנסות הפנויות של כל המפרנסים, לרוב שני ההורים, ומחלקים לפי מספר הנפשות במשפחה, כולל הילדים. אחר כך בודקים מהי ההכנסה החציונית לנפש אחרי מסים וקצבאות, שהיא ההכנסה שמחצית מאזרחי ישראל מגיעים אליה ומחצית מעליה. ההכנסה הזו עמדה בשנת 2012 לדוגמא על 4,513 שקל לנפש. קו העוני מוגדר כמחצית ההכנסה הזו, עם שקלול של גודל המשפחה.

בסוף כל החישובים מגיעים אנשי הביטוח הלאומי לשורה התחתונה, לפיה קו העוני גדל ב־2012 ב־10.9% ומגדיר את מי שגר לבד וההכנסה נטו שלו בחודש נמוכה מ־2,820 שקל כעני. באותו אופן, זוג הורים עם 3 ילדים יהיו עניים אם ההכנסה שלהם היתה בשנה שעברה מתחת ל־8,500 שקל לחודש.

שיטת החישוב שונתה

קשה לדעת האם הנתונים שפירסם הביטוח הלאומי לא מדוייקים, או שדווקא נתוני העבר מהשנים הקודמות הם אלה שהיו שגויים. ביטוח לאומי מחשב את קו העוני לפי נתוני הלמ"ס וייתכן כי לאורך השנים השכר שנאמד בחישוב היה נמוך יותר מהשכר בפועל. לכן גם קשה לקבוע האם שיעור העניים צריך להיות גבוה יותר או נמוך יותר, אם בכלל.

הסיבה לאי־הוודאות הזו היא שינוי בשיטת המדידה של הלשכה מרכזית לסטטיסטיקה בעקבות המעבר לתקני ססטיסטיקה של ה־OECD. בשנה שעברה החלה הלמ"ס לערוך שינויים בשני סקרים מרכזיים שהיא אחראית עליהם, האחד הוא סקר כוח האדם שלפיו מחושב שיעור האבטלה בכל חודש והשני הוא הסקר השנתי של הכנסות והוצאות משקי הבית.

צילום: בשמת איבי

בין השאר החלו בלמ"ס למדוד בצורה אחרת את האוכלוסייה הערבית בצפון, קיבוצים מתחדשים וגם את חיילי צה"ל בשירות חובה. השינוי המשמעותי ביותר הוא שמספר המשפחות אליהם פונים סוקרי הלמ"ס ירד מ־15 אלף עד 2011 ל־9,000 בשנה שעברה.

בין אם הנתונים הנוכחיים הם אמדן טוב יותר של ההכנסות והוצאות משקי הבית בישראל או לא, מה שקרה בפועל הוא שהנוסחה אליה הכניסו את הנתונים שנאספו ממשקי הבית הוציאה בצידה השני מספר גבוה הרבה יותר מזה שהיה בשנים עברו.

ניסיון אחד להסביר את השינוי הוא דרך מענק מס הכנסה שלילי שהמדינה החלה לתת בשנה שעברה בכל הארץ. מדובר על מענק ממוצע של כ־2,900 שקל לשנה שמגיע לעובדים הקרובים לקו העוני או נמצאים מתחתיו. בשנה שעברה קיבלו אותו כ־181 אלף זכאים, מחצית מאלו שיכולים לקבל אותו על פי נתוני רשות המסים. המענק הזה יכול להסביר ולו בצורה חלקית את הגידול בהכנסה מעבודה שדיווחו עליה המשפחות מהעשירון התחתון והעשירון השני, אצלן ההכנסה גדלה ריאלית בשנה שעברה ב־15.7% ו־24.7% בהתאמה. איך מסבירים את שאר הגידול? שאלה טובה שכרגע לפחות תישאר ללא מענה.

ההוצאות גדלו, אבל פחות

אך הבלבול עם הנתונים עדיין לא הגיע לסופו. אנשי הביטוח הלאומי שמו לב לגידול האדיר בהכנסות של משפחות לפי הסקר

של הלמ"ס וניסו לראות מה יקרה לשינוי בשיעור העניים אם במקום להסתכל על ההכנסות ב־2012 לעומת ההכנסות ב־2011, נסתכל על ההוצאות של אותן משפחות כפי שעלו מהסקר באותן שנים. במקרה כזה, השינוי הריאלי בהוצאה למשפחה הוא של 5.6% בלבד - עדיין לא מעט אבל מחצית מהשינוי בהכנסות.

כאשר בודקים את ההוצאות של משפחות רואים שהשיפור בעוני של ילדים הוא פחות טוב ממה שנראה על פני השטח. למעשה, השיפור הוא על גבול הזניח מבחינה סטטיסטית - משיעור של 34.1% מילדי ישראל שנמצאים מתחת לקו העוני לפני שנתיים ל־33.7% בשנה שעברה. כך גם במקרה של כלל האזרחים בישראל, בקרבם נרשמה ירידה מ־24% ל־23.5% בלבד. מנגד, במקרה של קשישים שיעור העניים גדל בצורה מתונה מ־21.2% לפני שנתיים ל־22.7% בשנה שעברה.

כך, עוד לא ברור מה הדרך הנכונה לבדוק את שיעור העוני בישראל ולא מעט תהיות עולות כשמסתכלים על הנתונים. מה שברור הוא שלא משנה איך מסתכלים על זה, הם רחוקים מלהיות חיוביים.