עקרי בית מביכים? האם אנחנו מוכנים למהפכה אבהית בעולם העבודה

הזמן היחיד בו עדי (44) מצליח להתפנות לשיחה הוא אחרי תשע בערב, כשהוא באוטו, בדרך מהקניות בסופר. הבוקר שלו התחיל, כמו כל בוקר, בלהכין את הילדים לגנים, לנקות, לתת להם ארוחת בוקר, להלביש, הוא מפזר שניים בגן וחוזר הבייתה עם התינוק, בן השמונה חודשים. לאחר מכן הוא מתחיל להכין ארוחת צהריים, עושה סידורים, ומנקה את הבית. לקראת השעה ארבע הוא אוסף את הילדים ואחר הצהריים לוקח אותם לחוגים או לחברים. בערב הוא מקלח את שלושת ילדיו, בני חמש וחצי, שנתיים וחצי ושמונה חודשים, ומשכיב אותם לישון. אישתו, רופאה במקצועה, יוצאת לפעמים בשש בבוקר וחוזרת בתשע או עשר בלילה, "אם היא חוזרת אחרי השעה שמונה זה כבר לא משנה לי", הוא אומר, כי הילדים כבר ישנים.

עדי הוא מהגברים המעטים שבחרו לעזוב את העבודה ולגדל את הילדים בזמן שנשותיהם מפרנסות ובונות את הקריירה שלהן. פעם, לפני כשלוש שנים, היום שלו היה נראה אחרת לגמרי. הוא היה מנהל בפירמת רואי חשבון, מתחיל את היום בלהתגלח, להתלבש יפה וללכת לעבודה, שם היו עובדים תחתיו ומספר מנהלים מעליו, היום התנהל, הוא נפגש עם לקוחות, יצא לאכול צהריים, הרוויח משכורת נאה וקיבל אוטו צמוד.

בתחילת החודש התפרסם ב"ניו יורק טיימס" מאמר על אמהות בוול סטריט שכדי לקדם את הקריירה שלהן נעזרות יותר ויותר באבות שנשארים בבית. מספר הנשים בוול סטריט שבעליהן הם עקרי בית הכפיל את עצמו מאז שנות השמונים. מדובר בעבודה מאוד תובענית וסביבת עבודה מאוד גברית, כך שכדי להצליח ולהתקדם נשים צריכות את התמיכה הזאת בבית. למעשה, כמה מהנשים המצליחות ביותר בוול סטריט הן כאלו שבן זוגן הוא זה שנשאר בבית ומגדל את הילדים. הזוגות שמתוארים בכתבה מסבירים כי העבודה התובענית בעולם הפיננסית לא איפשרה לשני בני הזוג לפתח קריירה, מכיוון שהם מצאו את עצמם מבודדים חברתית בעולם גידול הילדים.

"ראינו עם הילד הגדול, כששנינו עבדנו במשרה מלאה שזה היה כמעט בלתי אפשרי", אומר עדי על החלטתו להישאר בבית עם לידת ילדו השני. "אין לנו שום עזרה, לי אין הורים וההורים של זוגתי גרים בצפון. החלטנו שאנחנו לא רוצים להשאיר אותם עם מטפלות ואז אני החלטתי להישאר בבית. בהתחלה ניסיתי להוריד במשרה ולעשות כל מני דברים כעצמאי אבל מהר מאוד ראיתי שזה לא אפשרי", הוא אומר.

החלטה כלכלית

לגדל ילד בישראל עולה הרבה כסף. כדי שאחד מבני הזוג יוכל להישאר בבית עם הילדים ולהפסיק לעבוד, בן הזוג השני צריך להרוויח מספיק כדי להמשיך לפרנס את המשפחה. אין זה מקרי שישנם יותר עקרי בית ישראלים שהפכו לכאלו לאחר שעשו רילוקיישן עם נשותיהן וילדיהם לחו"ל, זה פשוט התאפשר להם מבחינה כלכלית. בנוסף לקושי הכלכלי, עבור בן הזוג שנשאר בבית מדובר גם על ויתור משמעותי בקריירה. כפי שנשים שעוזבות קריירה ולוקחות כמה שנים לגדל ילדים מתקשות לחזור אחר כך לעולם העבודה, כך גם גברים שעוזבים מתקשים לחזור לשוק עבודה ,שאולי השתנה ואולי אף מעניש אותם על בחירה לא שגרתית. "יהיה לי מאוד קשה למצוא עבודה, בטח משרה כמו משרת אם שתאפשר לי לצאת מוקדם ולהוציא את הילדים מהגן. כשמתחילים במקום חדש אתה צריך להוכיח את עצמך, ולרדת לחצי משרה זה לא אפשרי בתחום שלי, זה מקצוע שצריך להשקיע בו", אומר עדי.

עקר בית צילום: שאטרסטוק

מלבד העניין החברתי - התפיסה שנשים הן האחראיות על גידול הילדים ותחזוקת הבית וגברים הם המפרנסים - ישנו גם עניין כלכלי שהופך את התופעה של עקרות בית לנפוצה יותר מאשר עקרי בית. נשים מרוויחות בדרך כלל פחות מגברים. כאשר נשים לאחר לידה יורדות למשרה חלקית, המשכורת שלהן לפעמים מכסה רק את עלות המטפלת. אז הן כבר מתחילות לשקול אם זה בכלל משתלם להן לצאת לעבוד. כאשר גברים מחליטים לוותר על הקריירה, המשכורת עליה הם מוותרים גדולה יותר בדרך כלל והמשכורת שנשארת, זו של האישה, צריכה להיות גבוהה מספיק כדי שיוכלו לשמור על רמת חיים מסויימת.

בת הזוג של עדי למשל, היא רופאה, היא מנהלת תחום בבית חולים בשעות היום ועובדת במרפאה פרטית בשעות אחר הצהריים. "יש לה מקצוע שהיא צריכה להשקיע בו המון", אומר עדי, "מצד אחד קשה לה שהיא לא רואה את הילדים ומצד שני זה מאוד נוח לה לנהל את סדר היום כפי שהיא צריכה", הוא אומר.

מבחינתו, הויתור על הקריירה לא היה פשוט, "להחזיר את האוטו ולרדת במשכורת אחת היה מאוד קשה", הוא אומר. "הייתה לי משכורת טובה שויתרנו עליה, אבל אישתי נמצאת בתחום עם המון פוטנציאל ואנחנו בונים את עצמנו, אני מאמין שמתישהו גם כלכלית".

עקרי בית הם מקור מבוכה לנשים?

בסקר שערך לאחרונה מכון המחקר Pew ופורסם במגזין The Atlantic, נמצא ש-65% מהאמהות בחרו לוותר על קריירה - בין אם מדובר בהתפטרות, מעבר למשרה חלקית או ויתור על קידום - לטובת המשפחה. זאת לעומת 45% בלבד מהאבות. בנוסף, נמצא כי נשים נשואות עם ילדים אשר עשו ויתורים בצד הקריירה לטובת המשפחה נטו להיות מרוצות יותר מהחיים. לעומת זאת, לא נמצא קשר בין אושרם של גברים נשואים לבין ויתורים בתחום הקריירה לטובת המשפחה.

הוויתור על הקריירה הוא רק חלק אחד מההחלטה להיות עקר בית. "כשקיבלתי את ההחלטה , אני כגבר, לא הבנתי מה זה להישאר עם ילדים בבית. אני שומע מהרבה הורים שנשארו בבית כמה ימים עם הילדים שהם חושבים שזה ממש כיף. הם לא מבינים שברגע שאתה נשאר בבית אז גם שאר המטלות עוברות אליך", אומר עדי. לדעתו, להיות עקר בית זה קשה יותר מלהיות רואה חשבון, כאשר הקושי הוא בעיקר מנטאלי. "כשעבדתי במשרד היו לי עובדים, היו כמה מנהלים מעלי, היו לי חיים מלאים. כשאני עם הילדים אין עם מי לדבר כל היום, יוצא לי לפגוש כמה הורים בגינה אבל זה לא משמעותי. כשאתה כל היום בסביבת תינוקות, אין עם מי לדבר, אין עם מי לצאת לאכול ואין עם מי לעשות דברים", הוא אומר.

במאמר שפורסם באתר המגזין "טיים" בעקבות הכתבה ב"ניו יורק טיימס" על אמהות וול סטריט טוענת ויויאן צ'ן שעקרי בית מהווים מקור מבוכה לנשותיהם. הנשים שנמצאות בעמדות מפתח בעולם הקריירה אינן אוהבות לדבר על הבעלים שלהן, ובעיקר על כך שהם נשארים בבית עם הילדים. למרות שגברים רבים אומרים שהם היו בשמחה נשארים בבית עם הילדים בזמן שנשותיהן יוצאות לעבוד, בחברה שלנו עדיין הגברים נתפסים כמפרנסים והנשים נתפסות כאלו שאמורות להשקיע יותר בגידול הילדים. אילן (שם בדוי) היה עקר בית מכורח הנסיבות למשך מספר שנים. הוא נכה צה"ל ועבר סדרת ניתוחים שלאחריה היה בתקופת מחלה ארוכה. לפני כשלוש שנים נולדה לו ולבת זוגו בת שנייה, הוא היה במהלך חיפושי עבודה אך החליט במקום למצוא משרה חדשה, להישאר עם הילדה בבית. "אם הייתי במצב אחר ולא הייתה תינוקת הייתי לוקח כל עבודה, אבל היה גם עניין כלכלי וגם הייתי בתפקיד של המטפל העיקרי. אישתי כבר הייתה עמוק בתוך משרה ולא יכלה לעזוב", הוא מסביר, "האמת שגם די נהניתי מזה". הסיבה שבגללה אילן החליט לחזור לעבוד היא כלכלית, "אם הייתה הכנסה אישתי הייתה חותמת על זה לתמיד. הבית היה תמיד מתוקתק וגידול הילדים היה כמו שצריך", הוא אומר. "כאשר נולד הילד הראשון לפני כמעט שש שנים עבדתי די הרבה והתפקיד שלי בבית וכהורה היה מצומצם. הייתי הרבה יותר נוכח בבית בגידול הבת וזה גם תרם לא מעט לקשר שלי איתה", הוא אומר.

אילן ביקש לא להזדהות בכתבה, למרות שהוא אומר שבדיעבד הוא אינו מצטער על ההחלטה. גם עדי, אשר לדבריו נמצא בסביבה אשר מקבלת את בחירתו, העדיף לא להזדהות בשם מלא. האם הסיבה היא מבוכה? במאמר של צ'ן היא טוענת שנשים מנהלות רבות מובכות מכך שבעליהן אינם עובדים ומסבירות שהם "אמנם האחראים העיקריים על גידול הילדים", אבל שהם עובדים בעבודות אחרות או שהם עוסקים בייעוץ. היא טוענת שהחברה שלנו עדיין לא נמצאת בשלב שבו להיות עקר בית זה דבר רצוי או נורמאלי.

האישה יוצאת לעבוד, הגבר נשאר בבית עם הילדים צילום: shutterstock

הסביבה בה נמצא עדי היא של זוגות קרייריסטים אשר ביניהם ישנם גם כמה גברים נוספים שלמשל בחרו לקחת חופשת לידה במקום הנשים. "הבחירה שלי נראית מוזרה לאנשים מסויימים, בעיקר לגברים", אומר עדי, "האמהות יותר מבינות את זה, נראה להן יותר טבעי. הרבה מהן אומרות לי 'הלוואי ובעלי היה מסכים להישאר בבית'". הייתרון הגדול מבחינתו הוא החיבור שהוא זוכה ליצור עם ילדיו. "אני נמצא איתם כל היום וחש איך שהם גדלים, מלווה אותם ברגעים שונים. למשל, הקטן התחיל השבוע לשבת ואני הייתי שם, ראיתי את זה קורה. אני מרגיש חיבור מאוד גדול לילדים והם גם מחוברים מאוד אלי. יש בזה הרבה סיפוק", הוא אומר.