להלבין את העבריינים הירוקים של המים האפורים

בדרך כלל, פיראטים שמתחברים לתשתיות מדינה עושים זאת במטרה לגנוב משאבים, אבל בישראל יש קבוצת פיראטים מיוחדת - קבוצה שחוסכת במים באופן לא חוקי. לפי הערכות שונות, קיימים בישראל בין 10 ל־20 אלף עברייני מים, אנשים שהתקינו מערכות פיראטיות למיחזור מים אפורים על תשתית המים בבתים שלהם. מדובר במערכות שמנצלות את השפכים הביתיים - בעיקר המים שיוצאים מהמקלחת ומכונת הכביסה - לצרכים נוספים בתוך הבית, בדרך כלל הדחת האסלה והשקיית הגינה.

המערכות הללו מותרות לשימוש במדינות שונות בארה"ב, באוסטרליה ואף במדינות במזרח התיכון כמו סעודיה, אך בישראל הן אסורות לשימוש. בשבוע שעבר המדינה עשתה צעד גדול לקראת אותם עבריינים ירוקים, כאשר מכון התקנים הגיע להסכמה עם משרד הבריאות וגופים נוספים לתקן חדש למערכות מים אפורים, תקן שעם קצת רצון טוב וטיפת מזל יכול להיות מתורגם בחודשים הקרובים סוף סוף לתקנות שמסדירות את מיחזור המים האפורים בישראל. זאת, אחרי מאבקים של יותר מעשור להסדרת הנושא במדינה, שלא נשאו פרי.

צינור שפכים (ארכיון) צילום: עזר פישלר

השירותים צורכים הכי הרבה מים

אז מה זה בדיוק מיחזור מים אפורים? מדובר בניצול השפכים הביתיים ל"סיבוב נוסף" בתוך הבית. כיום צרכני המים של הבית - המטבח, האמבטיה והשירותים - צורכים מי רשת נקיים וטובים (שפירים) ובגמר השימוש מזרימים את כל השפכים לביוב העירוני. מערכת של מים אפורים לפי התקן החדש אמורה לנצל את השפכים של חדר האמבטיה (מקלחת, כיור, אמבטיה ומכונת כביסה), שפכים שמוגדרים "אפורים", לטפל בהם בתחומי הבניין ולהחזיר אותם לשימוש חוזר בהדחת האסלה ובהשקיה.

אגב, תוכניות המיחזור האלה לא כוללות את השפכים מהשירותים שמוגדרים כ"מים שחורים", וגם לא את השפכים של המטבח, שמוגדרים אפורים אך מגיעים עם חומרים שומניים וחומרים ביולוגיים שקשה לטפל בהם.

במחקר של פרופ' ערן פרידלר מהטכניון ופרופ' עמית גרוס מאוניברסיטת בן־גוריון צוין כי בישראל השירותים הם הצרכן הגדול ביותר של מים – והם צורכים 36% מצריכת המים הביתית. בהנחה שמערכת מים אפורים תדע להזרים מים ממוחזרים כל הזמן למיכל ההדחה של האסלה, אפשר לומר כי מערכת כזו שמטפלת באסלה לבדה יכולה לחסוך 36% מצריכת המים של משקי הבית בישראל.

זה מרשים, אבל כאשר מסתכלים על התועלת המשקית, הנתונים מרשימים הרבה יותר. מחקר של חברת אקו־פייננס בדק מה יקרה אם יתחילו לחייב בניינים חדשים בהקמת מערכות מים אפורים. המחקר נועד לתת רוח גבית להצעת חוק של ח"כ ניצן הורביץ בנושא, שלבסוף, כמו יוזמות הסדרה אחרות, נגנזה.

הממצאים היו ש־40 שנה מרגע החיוב בהקמת מערכות כאלה בכל בנייה חדשה בישראל, יהיה ניתן לחסוך 11% מצריכת המים של המשק כולו, ולמעשה לחסוך הקמת מתקני התפלה וצריכת מים מותפלים בעלות של 7.2 מיליארד שקל. זה עוד לפני חסכונות של תשתיות מים, ואנרגיה בשינוע המים של 11 מיליארד קוט"ש ו־6.5 מיליון טונות של גזי חממה שלא ייפלטו אם השפכים הביתיים יתחילו לקבל טיפול במקום שבו הם מיוצרים ולא על ידי מתקני טיפול עירוניים.

למרות כל זה, הדעות עדיין חלוקות לגבי התועלת הכלכלית והמשקית של מערכות מים אפורים. כיום, ישראל היא מובילה עולמית בהשבת שפכים ביתיים כמים לחקלאות, ובעבר עלו חששות כי מערכות מים אפורים יקטינו את כמות השפכים הביתיים ויעלו את רמת הזיהום של השפכים הביתיים (שכן השפכים יכילו פחות מים ויותר גורמים מזהמים), כך שכמות המים המושבים לחקלאות תקטן. כמו כן עלתה בעבר טענה כי המתקנים לא כלכליים, אך מאז תעריפי המים עלו משמעותית, ונראה כי כיום, בבנייה חדשה, יש יתרון כלכלי למערכות מים אפורים.

אך ההתנגדות העיקרית למערכות האלה היתה עד היום של משרד הבריאות - שחשש כי השבת המים תיצור מקרים של הצטלבויות בצנרת וזיהומים אפשריים למשקי הבית. משרד הבריאות לא נענה לבקשת "כלכליסט" לספק דוגמה, מהארץ או מהעולם, למקרה שבו הצטלבו הצינורות וצריכת המים הביתית זוהמה. היו חיבורים בין צנרת של מי שתייה לבין צנרות אחרות שגרמו לזיהומים, אך למקרים כאלה לא היה קשר למערכות מים אפורים, והם כלל לא קרו משימוש במשקי בית.

עדיין אין בשורה לבתים פרטיים

התקן המוסכם הוא פרי עבודתה של הוועדה המרכזית למים במכון התקנים, בראשות פרופ' אבנר עדין. התקן הוא למתקנים שיטפלו בשפכים מבתים שמייצרים זרימה של מעל קוב ביממה, כאשר הכוונה היא לטפל בבתים משותפים ובמבני ציבור. מה עם הבתים הפרטיים? הם יצטרכו לחכות. כמו כן, התקן הוא וולונטרי, ואינו מתיימר לחייב לכל בנייה חדשה בישראל. לדברי עדין, "הדבר שהכי תקע את התקן זה שימוש בבתים פרטיים. שם משרד הבריאות טען שבעייתי בשבילו לפקח. מנגד, הצוות של מכון התקנים הקל מאוד בדרישות של בתים פרטיים, בהסתמך על הדוגמאות של קליפורניה ועוד מקומות שבהם הוכח שאין בעיה בריאותית בשימוש במים האלה להשקיה. אז החלטנו יחד - לא נגדיר למי התקן מיועד ונקבע לפי כמות המים. אימצנו את התקן המחמיר של משרד הבריאות, אבל המשרד התגמש לגבי כמה הבדיקות שצריך לחייב את המשתמש הפרטי לעשות תוך הסתמכות על טכנולוגיות חדשות שפותחו בישראל של ניטור רציף. לפני כן נטל הבדיקות היה בלתי נסבל".

מה השלב הבא? הפרטים של התקן יוצגו בכנס קלינטק 2014 בפברואר הקרוב, לאחר שעד סוף ינואר אמורים במכון התקנים לסכם את הפרטים הסופיים. לגבי מערכות קטנות שיוכלו לשמש בתים פרטיים, עדין מעריך כי יהיה תקן רלבנטי עבורן בתוך חצי שנה.

כל זה עדיין לא אומר שמי שהתקין מערכת לבדו מפסיק להיות פיראט. התקן צריך לקבל עוד אישור רשמי ממשרד הבריאות, ורק אחרי שזה יקרה, יהיה סוף סוף לאנשי המים האפורים צוהר לפעילות חוקית ותקנית. במשרד הבריאות כבר הקימו לפני כמה חודשים ועדה בין־משרדית שהיתה אמורה להביא תוצאות עד ינואר, אך בשל משבר הפוליו התארכה עבודתה ולא נראה היה שתעמוד בדדליין. כעת יכולה גם הוועדה לאמץ את הדרך שהחלו לסלול במכון התקנים - ולהמשיך משם.

פנינו למשרד הבריאות לשאול האם התקן המתגבש מקובל עליהם, ושם מסרו כי "המשרד הסכים לשנות תקן למתקני מים אפורים הדן במתקנים המטהרים את המים לאיכות גבוהה מאוד. המשרד מתנגד לאפשר מתקנים המטהרים את המים לאיכות נמוכה. עדיין נותרו פרטים טכניים הקשורים להגדרה מדויקת של איכות המים ולשגרת הבדיקות. סוכם שפרטים אלה יסוכמו בתוך חודש".