אג"ח להשקטת המצפון

דיוויד קמרון ראש ממשלת בריטניה צילום: בלומברג

וזה עומד להתרחש בקרוב. החודש עומד בנק BSC להשיק כלי השקעה ראשוני לציבור - איגרות חוב חברתיות שמבטיחות למשקיעים תשואה נאה של 4% בשנה, בעוד הכסף שלהם הולך לפרויקטים חברתיים. למשל, בעיירה אברייבן בוויילס שסובלת מאבטלה קשה: על גגות הבתים בעיירה הותקנו פאנלים סולאריים לייצור חשמל. חלק מייצור החשמל מספק הקלה משמעותית בחשבונות התושבים, והעודף - כ־60 עד 80 אלף ליש"ט בשנה - הושקע בהקמת מפעל למיחזור פסולת. בעזרת השקעה נוספת המפעל מסוגל לעבור לרווחיות מרשימה, ולהחיות את הקהילה שבה אבדו אלפי מקומות עבודה כשגוועה תעשיית הכרייה באזור.

כאן נכנס BSC לתמונה. הבנק מתעתד להשקיע דרך איגרות החוב החברתיות את הסכום שלו זקוקים במפעל המיחזור באברייבן. בסך הכל משתרע פורטפוליו ההשקעות של הבנק כיום על כ־20 פרויקטים - ממפעלי מיחזור, דרך השכרת נכסים עומדים ועד תמיכה באימוץ ילדים החוסכת למשלם המסים מיליונים בשנה.

אם יצליח הבנק להוכיח יציבות, צפוי זינוק חד בהשקעה חברתית. ולמה לא? אם משקיע יכול לקבל תשואה דומה או טובה מזו של כלי השקעה אחרים ובמקביל לתמוך בפיתוח חברתי, הרי זה קפיטליזם במיטבו. ועכשיו ממשלת בריטניה עומדת להציע תמריץ נוסף למשקיעים בסקטור החברתי: הטבות מס משמעותיות. מחקר שבוצע בסיטי של לונדון תומך בהצעה, בטענה שהטבות כאלו ישחררו כחצי מיליארד ליש"ט להשקעות בשנה.

אבל יש גם ביקורת: הרעיון שפרויקטים חברתיים־עסקיים ישוכפלו ברחבי בריטניה מעמיד בספק את מחויבות הממשלה לספק לאזרחיה שירותים סוציאליים. הכלכלן דיוויד בלנצ'פלאור תיאר את התוכנית כ"ניסיון בתחפושת זולה להתקפה על מוסדות המדינה בסגנון תאצ'ריסטי". גם ראשי הבנק ספגו ביקורת: ניק אודונהי מג'יי.פי. מורגן צ'ייס, וסר רונלד כהן, מייסד קרן האקוויטי Apex. עבור פעילים חברתיים ותיקים, הבחירה בשניים אלה להוביל בנק חברתי היא לא פחות מעלבון.