למה אין מנהלים ערבים

ברשימת 50 המנהלים הטובים של 2013 שפורסמה ב"כלכליסט", היו הרבה גברים, מעט נשים ואפילו לא ערבי ישראלי אחד. הבעיה היא לא ב"כלכליסט", נוכחותם של נציגי החברה הערבית בישראל בשלל רשימות המנהלים העשירים, המוצלחים והיפים למיניהם בעיתונות הכלכלית הישראלית שואף לאפס והבעיה היא לא בעיתונות, אלא בחברה הישראלית בכלל ובמערכת הכלכלית הישראלית בפרט.

בעודנו עוסקים בשילוב ערבים ישראלים בשירות המדינה, אנו שוכחים שהאוכלוסייה הערבית הישראלית מודרת כמעט לחלוטין מהמערכת הכלכלית. סביר להניח שגם אם "כלכליסט" היה צריך לבחור את מאה המנהלים המצליחים, לא היה קל לו לאתר את המנהלים הערבים, לא בגלל שהערבים לא מוכשרים או לא מסוגלים, אלא מכיוון שכמעט ואין מנהלים ערבים במשק הישראלי.

אילוסטרציה צילום: shutterstock

ערבים ישראלים מגיעים לתפקידי ניהול, כמעט אך ורק בחברות משפחתיות, רובן קטנות ומיעוטן הקטן בינוניות. בעוד במגזר הציבורי קיימת רגולציה מסוימת ובוודאי לא מספיקה שמאפשרת נוכחות דלה של ערבים בתפקידים ציבוריים, הרי שבמגזר הפרטי אין רגולציה ואין ייצוג.

על מנת לתקן זאת, יש צורך בהבנה של הקהילה העסקית ששילובם של ערבים ישראלים בשורותיה הינו אינטרס שלה ושל החברה הישראלית בכללותה. ככל שצעירים וצעירות ערבים ישולבו בתפקידי ניהול ועתודה ניהולית בחברות עסקיות, משרדי עריכת דין וראיית חשבון ובמרכיבים נוספים של הקהילה העסקית, כך האינטגרציה שלהם בחברה הישראלית תהיה טובה יותר, וכך גם יכולותיהם הכלכליות.

בשל הדרתו הכמעט מוחלטת מהכלכלה העסקית הישראלית, גם הפוטנציאל של החברה הערבית הוא רב. מדובר על 20 אחוז מהחברה הישראלית ששילובם בחיי העסקים יביא גם להתפתחותה הכלכלית ולהפיכתה לגורם צרכני יותר שיכול להוות את מנוע הצמיחה של המשק הישראלי בעתיד הקרוב.

לכן ראוי שהחברה העסקית תבין שיש לה גם תפקיד חברתי חשוב, לא רק בתרומות וסיוע לקהילה, אלא גם בשילוב מגזרים מקופחים בחברה ובראשם החברה הערבית ישראלית. אם תעשה זאת, הרווח יהיה של כולנו, של החברה הערבית, הקהילה העסקית, של הכלכלה הישראלית ושל החברה הישראלית כולה.