$
גולן פרידנפלד

פרשנות

אלשטיין ובן משה צריכים ללמוד מהטעויות של נוחי דנקנר

מחזיקי העניין באי.די.בי והרגולטורים צריכים להקפיד שהבעלים החדשים של אי.די.בי לא יחזרו על הטעויות שעשה הבעלים הקודם. אחרת, שוק ההון עשוי למצוא את עצמו בשידור חוזר של הסאגה

אם לא יהיו הפתעות מיוחדות, וכנראה לא יהיו, הרי שהיום היה יום היסטורי בשוק ההון: יום שבו נכפה על בעל שליטה בפועל (להלן: נוחי דנקנר) הסדר חוב שמנשל אותו מאחזקה בחברה (להלן: קבוצת אי.די.בי) וזורק אותו להתמודד עם החובות האישיים שלו לבדו. אם הבעלים החדשים של הקבוצה, אדוארדו אלשטיין ומוטי בן־משה, לא רוצים לסיים את דרכם בשוק ההון כפי שסיים אותה דנקנר, הם צריכים להביט היטב על הטעויות שנעשו בדרך, להפנים ולעכל את התמורות המשקיות שמשפיעות בצורה מהותית על החברות שבהן ישלטו. 

 דבר נוסף, וכנראה אף חשוב יותר, הוא שמחזיקי העניין והרגולטורים ימלאו את צו השופט איתן אורנשטיין, שביקש מהרוכשים החדשים להיות זהירים. מחזיקי העניין והרגולטורים צריכים להקפיד שבן־משה ואלשטיין לא יסתחררו משיכרון הכוח שמעניקה השליטה בקונצרן שמחזיק בחברות ענק כסלקום, שופרסל וכלל ביטוח.

 

1. לשכוח מעסקאות בעלי עניין

בעשור שבו שלט דנקנר באי.די.בי היה חשוב לו לייצר תדמית נקייה. מבחינתו, אי.די.בי היתה מעבדה לממשל תאגידי. בניסיון לצקת לחזון אחיזה במציאות, גייס דנקנר את אייל סולגניק, ראש מחלקת תאגידים ברשות ניירות ערך (ני"ע) ואיש ישר. עובדי אי.די.בי נהגו להתלונן שסולגניק תוקע עסקאות ולא נוהג כמי שהוא חלק מהקבוצה ושתפקידו לקדם עסקאות כמשנה למנכ"ל מנהל הכספים הראשי שלה.

 

נוחי דנקנר היום בבית המשפט נוחי דנקנר היום בבית המשפט צילום: אוראל כהן

 

אך עם השנים הפכה אי.די.בי לסמל של ריקבון תאגידי ששיאו היה עסקת ישראייר. בעסקה זו נפטרו בעלי השליטה באי.די.בי — דנקנר ואבי פישר — מערבויות אישיות בהיקף עשרות מיליוני שקלים והעבירו חבות זו לאי.די.בי. יותר מכל, בעסקה זו הצליח דנקנר להבהיר לכולם שהוא כל־יכול וששליטתו מגיעה לרבדים העמוקים ביותר של שוק ההון. כך למשל הוכיח דנקנר שהוא יכול לשכנע משקיעים מוסדיים להצביע בעד עסקה הזויה שמשרתת את האינטרסים שלו, אף שהיא מנוגדת לאינטרסים שלהם עצמם כבעלי מניות.

 

הלקח שבן־משה ואלשטיין צריכים ללמוד מסיפור זה הוא שעסקאות בעלי עניין, אף שהן חוקיות, צריכות להיות היסטוריה. ברגע שיתחילו להיווצר עסקאות מסוג זה, ברגע שמערכת ההודעות של החברות הציבוריות תשגר את הדיווח "עסקה עם בעלי שליטה", שבמסגרתה יסביר בן־משה עד כמה פעילות אקסטרה הולדינג סינרגטית לאי.די.בי, או שאלשטיין ינסה למכור לאי.די.בי נדל"ן כלשהו כי זו הזדמנות מצוינת — בדיוק ברגע זה צריכה רשות ני"ע להתעורר ולהקשות בשאלות, בגילויים ובשמירה על האינטרס של כלל בעלי המניות.

 

2. להימנע מתרגילי חשבונאות

כמיטב המסורת של חברות בשקיעה, כשחולבים אותן מהר מדי נוצר מחסור במזומנים. ידידתו הטובה ביותר של המנהל שמעוניין להוציא מחברה מזומנים שלא בדרך הטבע היא החשבונאות. אי.די.בי הצליחה, בעיקר בקדנציה של יו"ר הרשות הקודם זוהר גושן, לייצר אקטים חשבונאיים מלאכותיים שכל מטרתם היא להוציא כסף מהחברות התפעוליות כדי לשרת את בעלי העניין במעלה הפירמידה. זה קרה למשל בשופרסל, שהציגה רווח חשבונאי של 1.3 מיליארד שקל, שאפשר חלוקת דיבידנד בהיקף של מיליארד שקל. כשבן־משה ואלשטיין יחלו להנדס שוב את החשבונאות לטובת חלוקת רווחים תהיה זו קריאת השכמה נוספת לכל מי שאמור לפקח עליהם.

 

3. לסיים את חגיגת שכר הבכירים

בן־משה נוסע ביונדאי, בעוד דנקנר וחבריו נהגו ברכבי פאר מתוצרת אאודי. בן־משה הצהיר שייקח שכר בגובה שקל בודד בעוד דנקנר משך שכר של עשרות מיליוני שקלים. אך הדבר החמור ביותר בהתנהלות חבורת דנקנר באי.די.בי היה המנגנון שאפשר את התעשרותם הלא פרופורציונלית של עשרות מנהלים בפירמידה, כל עוד מילאו אחר הוראותיו של הבוס. ברגע שבן־משה ואלשטיין יבהירו שהחגיגה הזו תיגמר והשכר הגבוה לא ישולם בדרכים עקלקלות אחרות, ברגע שהמנהלים יבינו שיש להם תחליף, זה יהיה סימן לכך שבן־משה ואלשטיין הפנימו שמשהו כאן השתנה, אבל יותר מכך — זה יהיה אות לכך שיש כאן הזדמנות להפוך את אי.די.בי לסמן ימני בכל הנוגע לשכר בכירים, כזה שלא יככב בטבלאות השוואת השכר המלומדות שמאפשרות למנכ"לים אחרים לקחת שכר מופרז על ביצועי חסר.

 

 צילום: אוראל כהן

 

4. לקמץ בחליבת דיבידנדים

אלשטיין ובן־משה הם עתה בעלי המניות העיקריים בקבוצת אי.די.בי. הם משקיעים בה 980 מיליון שקל והתחייבו להשקיע 800 מיליון שקל נוספים. אלו לא סכומים של מה בכך, ומכיוון שההנחה היא שאינם רוכשים את השליטה באי.די.בי מטעמים אלטרואיסטיים, סביר להניח שדרכם להחזר ההשקעה עוברת בחלוקת דיבידנדים. אלא שזו בדיוק השגיאה שעשה דנקנר שחלב את החברות שלו, חליבה של 5 מיליארד שקל שחסרו לחברות שלו ביום סגריר.

 

ביום שבו בן־משה ואלשטיין יחלו לחלק דיבידנדים בלתי סבירים, אף שיתרת העודפים של החברה לא מספיקה, צריך יהיה לשאול האם יש לאשר להם חלוקה כזו. זה יהיה הרבה יותר פשוט מלשאול זאת בתביעות בדיעבד בבית המשפט, כפי שקורה היום לדנקנר.

 

5. להפוך את הלקוחות לשותפים

דנקנר בנה את כוחו לא מעט בזכות חברות בתחתית הפירמידה שלו שכוחן בכך שעשו הכל כדי להימנע מתחרות. כך שופרסל שרכשה את קלאבמרקט, ושרק בחודש האחרון הורשע מנכ"לה לשעבר אפי רוזנהויז בעבירות שמשמעותן ניצול לרעה של הכוח הרב שניתן לו במיזוג שתי חברות אלו. כך גם סלקום, שנהנתה במשך שנים ממעמד של מובילה בשוק התקשורת, וגרפה רווחים של מאות מיליוני שקלים בשוק שהיה לא תחרותי וחולק בין שלוש מתחרות מרכזיות.

 

לא עזרו התרומות לבניין הטיילת בנהריה או למען תושבי קריית שמונה כדי לעמעם את הכעס שנצבר כלפי דנקנר, שניהל ביד רמה את החברות שבשליטת אי.די.בי וניצל את כוחן על חשבון הלקוחות שלהן. לבן־משה ולאלשטיין יש הזדמנות לשנות את הדנ"א העסקי של החברות בתחתית הפירמידה, ולהפוך את הלקוחות שלהן לשותפים אמיתיים ולא לפרות חולבות.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x