עניין עם פועלי קניין

דמיינו שספק האינטרנט היה יכול לברר מה הורדתם ובמה צפיתם ולדווח על כך למשרדי עורכי דין. למעשה, דמיינו שהוא היה מחויב לדווח עליכם, ולחסום את פעילותכם לפי דרישות מבחוץ.

דמיינו שפטנטים על תרופות היו תקפים לזמן ממושך יותר, ופחות תרופות גנריות היו יוצאות לשוק; שזכויות יוצרים על ספרים היו נשארות בידי המו"ל עד לפחות 100 שנה אחרי מות היוצר; שאחד העונשים על שיתוף קבצים היה השמדת המחשב.

דמיינו בעצם את העתיד הלא רחוק. כי הרעיונות האלה, ואחרים, לקוחים מטיוטת פרק הקניין הרוחני בהסכם סחר בינלאומי חדש, שנמצא בימים אלה בשלבי משא ומתן סופיים.

פטנט מס' 5,997,051. שם: "שיטה לקשירת שרוכים". הממציא: פול קיסנר מקליפורניה. הוגש: 20 באפריל 1998. התקבל: 7 בדצמבר 1999. עונש על שימוש לא מורשה: הפיצויים הקבועים בחוק, ללא הוכחת נזק. הסיבה שהרשינו לעצמנו: הפטנט פג ב־2004 עקב אי־חידוש. דמי הרישום. פטנטים על שיטות אחרות לקשירת שרוכים עדיין קיימים, ומגוחך ככל שזה יישמע, תביעות על הפרתם יכולות לעלות הון צילום: עמית שעל

אם לא שמעתם על "אמנת השותפות הטרנס־פאסיפית", ובקיצור TPP, זה לא רק כי היא נערכת בין מדינות לחופי האוקיינוס השקט הרחוק. גם במדינות הללו, ובהן ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, יפן וסינגפור, רק מעטים מכירים את השם. לאורך העשור האחרון דיוני ה־TPP היו חשאיים לחלוטין, וגם עכשיו תוכן הטיוטות הסופיות הוא חשאי. בכל אחת מ־12 המדינות שיחתמו על האמנה, ושיחד אחראיות לכשליש מהתל"ג העולמי, רק שלושה נציגי ממשל נחשפו לטיוטות המלאות. בארצות הברית כמה חברי קונגרס אמריקאים כבר הביעו "דאגה עמוקה" מהיעדר השקיפות.

אלא שהאמנה הטרנס־פאסיפית תשפיע על חייהם של עשרות מיליוני אנשים בעולם. בנובמבר חשף אתר ההדלפות ויקיליקס את אחד הפרקים בה: פרק בן 95 עמודים שנוגע לשינויים בחוקי הקניין הרוחני באמריקה ובאסיה. התגובות לפרסומו היו מבועתות. משפטנים שניתחו אותו אמרו כי אם יאושרר, האינטרנט ישתנה לבלי הכר ויחדל למעשה להיות חופשי ואנונימי. תאגידים גדולים, ובפרט חברות תרופות, ייהפכו לאימפריות שידע מדעי על החי והצומח יהיה קניינן הפרטי והסודי. אתר החדשות האמריקאי זוכה הפוליצר האפינגטון פוסט כתב, שבועיים לאחר הדלפת המסמך: "הסכמי TPP הם טובה גדולה לתאגידים ועסקה רעה לצרכן, לחולה ולמי שחירות האינטרנט חשובה לו". לפי פרשנות האתר, אשרור האמנה המיועדת יפתח עידן של משטר אימים של תביעות זכויות יוצרים נגד אנשים פרטיים.

מי שעקבו זמן רב אחרי שיחות TPP החשאיות הם כתבי העיתון "וושינגטון פוסט", שכחצי שנה לפני הדלפת הטיוטה חשפו שבכתיבת המסמכים משתתפים "מומחי סחר", שאינם אלא לוביסטים שמייצגים 166 חברות ענק, ובהן קוקה קולה, פפסיקו, פייזר, מרק, ויזה, מסטרקארד, גוגל ומוטורולה, ורבות אחרות. קתרין מלור, בכירה בארגון הלוביסטים המאוחד של תעשייני ארצות הברית ואסיה, סיפרה לעיתון כי נציגיה ישבו בכל ישיבות ה־TPP בשנתיים האחרונות. מאז כבר נודע שהממשל האמריקאי החל החודש במגעים ליצירת אמנה מקבילה עם מדינות אירופה, "אמנת השותפות הטראנס־אטלנטית", ובקיצור TIPP.

תושבים בקואלה לומפור מפגינים נגד הסכמי TPP ביולי השנה צילום: איי אף פי

קן לציפור, סימן רשום

"חוקי הקניין הרוחני הם מלתעות עולמיות שננעלות על החדשנות. הם לא מתאימים לרוח הזמן שלנו ודורשים עדכון, אבל בינתיים הם רק הופכים לטבעת חנק שכל מי שמדבר עליה באמריקה בגלוי נענש", אומר ל"מוסף כלכליסט" דרק קהנה (Khanna), חוקר־עמית במכון לחקר האינטרנט של בית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל ופרשן כלכלי בולט, שמפרסם בקביעות מאמרים ב"וושינגטון פוסט" "פורבס" ו"האטלנטיק". קהנה התפרסם כבר בשנות ה־20 לחייו כפרשן שמרני־ימני שתומך בתאגידים הגדולים. בבחירות האחרונות לנשיאות בארצות הברית הוא נמנה עם כוורת היועצים של המועמד הרפובליקני מיט רומני, ובעצמו נחשב לאחד הכוכבים הבאים של המפלגה. ואז זה הסתיים. המפלגה הרפובליקנית נפרדה ממנו בבעיטה.

בתחילת 2013 הוא פוטר מתפקידיו במפלגה, לאחר שהגיש לוועדת המחקר של המפלגה, לפי פרסומים בכמה תוכניות אקטואליה, מזכר בשם: "שלושה מיתוסים על חוק זכויות היוצרים, והדרך לתקן אותו".

"חוקי הקניין הרוחני נתפסים בעיני רבים כשירות לתאגידים שפוגע בחדשנות ופוגע בצרכנים", כתב שם, "כשיטה שבוחרת מראש מנצחים ומפסידים, כשהמפסידים הם התעשיות החדשות". לרפובליקנים, שתומכיהם העיקריים הם ה"מנצחים" מהמזכר, זה הספיק.

"הגענו למצב קיצוני", הוא אומר בראיון טלפוני. "גם התביעות של איגוד חברות התקליטים RIAA נגד משתפי קבצים הן קיצוניות ומטומטמות, ומי שעקרונות החוקה חשובים לו צריך להיאבק בזה. קח, כדוגמה קטנה אבל מכעיסה, את הפרקטיקה של נעילת כרטיסי SIM בטלפונים. רק שתי חברות באמריקה, AT&T וורייזן, רצו בחוק הזה. הן הוציאו 32 מיליון דולר דרך לוביסטים והעבירו את החוק, שהקשה להחליף ספקית סלולר ופגע במאות חברות קטנות ובכל מי שרוצה שוק פתוח. זה קניין רוחני שמשמש קפיטליזם מאפיונרי. כעת דמיין מה יקרה כשזכויות קניין רוחני לא יפוגו".

מנהיגי מדינות ה־TPP נפגשים ב־2011 בהוואי. פרק הקניין הרוחני נחשף רק בנובמבר צילום: רויטרס

קהנה הוא אחד משורת מומחים שהצביעו בפני "מוסף כלכליסט" על מגמה מדאיגה ורוויית דוגמאות, שכמה מהן רשמו שיאים מוזרים: בסוף 2010 הופיעו בתיבות הדואר של 36 אלף גני ילדים בגרמניה מכתבים מ־GEMA, "אקו"ם הגרמני", שדרשו - הגננות התקשו בתחילה להאמין - תמלוגים עבור שירת שירי ילדים בגן. המכתב נקב בתעריף של 56 יורו עבור כל 500 "פיות שרים" לכל שיר המוגן בזכויות יוצרים. גנים בבעלות הכנסייה נדרשו לשלם רק 46 יורו לשיר. העיתון הגרמני "בילד" כינה את הדרישה "טירוף", אחת משלוחות הממשלה כינתה אותה "נוכלות", ולבסוף נסוגו ב־GEMA מהדרישה, אבל ציינו כי היא אינה מופרכת כל כך: לבתי ספר יסודיים בגרמניה כבר יש הסכמי רישוי בתשלום לשירה בכיתה.

שנה קודם לכן התפרסם בעיתוני הטכנולוגיה בעולם מקרה סמלי עד כדי אבסורד: בעקבות סכסוך בין שני מוציאים לאור על זכויות הפצה של הספר "1984" מאת ג'ורג' אורוול מחקה אמזון ללא התראה את הגרסה הדיגיטלית של הספר מכל מכשירי הקינדל שבהם הותקן. מרחוק, באופן חד צדדי וללא אזהרה. העיתונים חגגו את האירוניה: החברה מחקה דווקא את הקלאסיקה שמזהירה משליטה ריכוזית בידע ובמילה הכתובה. זה הסתיים בהתנצלות ובהבטחה שהמקרה לא יחזור - אבל גם בתזכורת לקלות הבלתי נסבלת שבה חברות יכולות לעשות בנכסים דיגיטליים כבשלהן.

ורק השבוע נכשל בספרד ניסיון של מותג הסלולר אורנג' להפוך את הגוון הכתום שמשמש בסמלו כקניין רוחני, ולמנוע מחברות אחרות להשתמש בצבע.

מימין: מייסד אינטלקטואל וונצ'רס נתן מירוולד חולק בדיחה עם הבוס לשעבר ביל גייטס. מלך הטרולים צילום: בלומברג

שוד מהעבר

חוקים שיגנו על יצירות הם צורך חשוב. בדיוק כפי שישנה לאנשים זכות לשמור על רכושם הגשמי, כך אנו מקבלים את זכותם לשמור על רכוש שהייחוד בו הוא פרי של יצירתיות. אלא שרבים טוענים שמשהו בחוקי זכויות היוצרים משובש, והצצה להיסטוריה שלהם מגלה שהשיבוש הזה התקיים מיומם הראשון.

את זכויות היוצרים לא הגו יוצרים אלא, באופן מעניין, תאגידים. עד לפני כ־300 שנה נשלט שוק הספרים באנגליה בידי גילדה קטנה וסגורה שנקראה "חברת המדפיסים", וקיבלה מינוי מלכותי בלעדי לקבוע מה יודפס ומה לא, בכמה עותקים ובאיזה מחיר. סופר שלא עבד עם אנשי הגילדה לא ראה אור. אדם מחוץ לגילדה שהשיג מכונת דפוס וניסה לפרסם עיתון או יצירה שנדחתה על ידי "החברה" זכה לביקור של חברי הגילדה, שבליווי שוטרים החריבו את המכונה שלו ושרפו את הספרים. הכל לפי חוק.

ב־1694 המונופול הסתיים. הפרלמנט האנגלי החליט להתיר לכל המעוניין להיכנס לעסקי ההדפסה, ושוק הספרים והעיתונים באנגליה נכנס לתור זהב: במקום עיתון יומי אחד בכל אנגליה צצו בן לילה ארבעה, ובתוך עשור הגיעו מאות סופרים חדשים אל קהל הקוראים. אבל גילדת המדפיסים לא ויתרה בקלות על הכוח שאבד לה, ובסוף אותו עשור מצאה דרך להחזירו לידיה.

ב־1703 החלה להופיע בפרסומים שהודפסו על ידי "חברת המדפיסים" קריאה להגן על "זכויותיהם הנרמסות של הסופרים", ומאמרים שהופיעו בהם דיווחו על תופעה מבהילה שכונתה בהם "Pyrate Printers", "פיראטים מדפיסים", שקונים ספר אחד של ג'ונתן סוויפט או דניאל דפו, מעתיקים אותו ומפיצים אותו במאות עותקים, בלי שהסופר יזכה ליהנות מפרי עמלו. בעקבות הלחץ הציבורי שיצרו חוקק הפרלמנט הבריטי את חוק הקניין הרוחני הראשון בהיסטוריה, "החוק לעידוד הלמידה", שקבע שכל יצירה וכל עותק שיודפס ממנה הם רכושו של היוצר המקורי, ויישארו רכושו למשך 14 שנה. הוא רשאי למכור את העותקים המודפסים, ואם הוא רוצה הוא רשאי למכור גם את עצם זכותו עליהם. כך הפכה, לראשונה, הזכות הרוחנית על יצירה לסחורה שעוברת מיד ליד - והשאלה או העתקה שלה הפכה לגניבה.

קהנה. "רק הפרשנות של החברות הגדולות"

מה שהשתנה מאז היה בעיקר הרחבה של הגדרת המושגים "זכות רוחנית" "יצירה" ו"העתקה" - ועם השנים הגיעה ההרחבה הזאת למימדים עצומים. לפי נתוני משרד המסחר האמריקאי מ־2012, 34.8% מהתל"ג של ארצות הברית, כ־5 טריליון דולר, נוצרים כיום ב"ענפים תלויי קניין רוחני", ובהם תעשיות התוכנה, הבידור, חברות התרופות ותעשיות שלמות שמוקדשות לניהול ושמירה על קניין רוחני. זכויות היוצרים והמערכת ששומרת עליהם הפכו למנוע צמיחה, וכ־40 אלף בני אדם מתפרנסים הודות לחוקי הקניין הרוחני. מבקריהם טוענים שהניסיון להרחיב את החוקים הללו, לדוגמה ברפורמות הקניין הרוחני של TPP, הן לפיכך פשוט צעד עסקי.

ריקוד הטרולים

שיטות לניצול הרסני של חוקי הקניין הרוחני אפשר לראות כבר היום. אחת מהן מוכרת בשם "טרולי פטנטים": האמנות הבינלאומיות כיום מאפשרות לקבל זכות על המצאה בלי באמת ליצור אותה. מספיק שתנסח את הרעיון שלך היטב, תעבור את המשוכות הביורוקרטיות, והזכויות על ההמצאה הן שלך - גם אם לא עשית כלום מלבד להגיש מסמך בן שלושה עמודים. אם מישהו אחר ימציא אותו הדבר בעוד שנה, הוא יהיה חייב לך כסף.

המנגנון הזה הוליד תעשייה של רושמי פטנטים וסוחרי פטנטים, שמייצרת רק דבר אחד: איומים בתביעה על ממציאים אמיתיים ועל עסקים פעילים. לפי פרסומי המשרד האמריקאי לאחריות ממשלתית (GAO), ב־2012 הוגשו בארצות הברית כ־6,000 תביעות על הפרת פטנטים. לפי בדיקת המשרד, מאחורי 58% מהן עמדו חברות קש שעוסקות אך ורק ברכישת זכויות על פטנטים והגשת תביעות על הפרתם. לכלכלה האמריקאית זה עלה באותה שנה יותר מ־29 מיליארד דולר, יותר מעשירית מהוצאות המחקר והפיתוח השנתיות במשק האמריקאי.

"אנחנו מגלים שהתביעות האלה הן רק קצה הקרחון של הטרור העסקי של טרולי הפטנטים", אומרת ל"מוסף כלכליסט" עו"ד ג'ולי סמואלס, האחראית על תחום הקניין הרוחני בעמותת האינטרנט החופשי הוותיקה והמוערכת Electronic Frontier Foundation. "רוב הנזק נגרם מאיומים שלא מגיעים לבית המשפט", מסבירה סמואלס בשיחת טלפון ממשרדה בסן פרנסיסקו. "משפט פטנטים יכול לשתק חברת הייטק למשך שנים, ולכן רוב החברות מגיעות להסדרים, משלמות וממשיכות הלאה. אבל החמדנות של הטרולים לא עוצרת שם. הם מאיימים על עסקים יותר ויותר קטנים, ובתביעות יותר ויותר מופרכות".

יש גם "תאגיד־על" של טרולי פטנטים. שמו Intellectual Ventures, חברה שהקים בכיר מיקרוסופט לשעבר נתן מירוולד, שרכשה מאז הקמתה בשנת 2000 בין 40 ל־80 אלף פטנטים (המספר המדויק אינו ידוע, כי היא מעולם לא חשפה את הרשימה המלאה). לשם השוואה, גוגל מחזיקה ב־17 אלף פטנטים רשומים וסמסונג בכ־50 אלף. בתחקירים שנעשו על אינטלקטואל ונצ'רס עלתה הסברה שהחברה הרוויחה עד היום 29 מיליארד דולר דרך תביעות שהוגשו על ידי חברות קש שהקימה. "טרולי פטנטים הם מס על החדשנות", סיכם זאת ב־2009 משקיע ההון סיכון מאט בלומברג, שכתב כי בעצמו נאלץ להוציא חצי מיליון דולר כדי להדוף תביעה של טרול פטנטים.

בינתיים מספר הפטנטים ממשיך לעלות, בקצב של 45 אלף בקשות חדשות בשנה בארצות הברית. באפריל 2011, לדוגמה, אפל רשמה סדרת פטנטים על תנועות שונות ומשונות של אצבע על פני מסך מגע. מפתחי סמארטפונים בעתיד יזדקקו לרישיון מאפל כדי לשלב את התנועות האלה בפונקציות בהפעלת המכשיר שלהם. באפריל 2013 רשמה אוניברסיטת אוקלהומה סטייט את פטנט מספר WO2013048839: שיטה לחיתוך סטייק רך מתוך שריר כתף בקר, שעד היום שימש רק לצלייה ארוכה. בגלל קיומו של הפטנט יש כיום איסור רשמי לרכוש שריר כתף ולחתוך ממנו את "סטייק וגאס", כפי שקראו לו ה"ממציאים". ומה אפשר לומר על שני הפטנטים השונים שנרשמו ב־1998 ו־2003 על קשירת שרוכים? אחד מהם, פטנט US 6513211 B1, נמצא כיום בתוקף, ומי שייתפס איתו עשוי, לפי מערכת החוק האמריקאית ואלה שמנצלים אותה כרגע, להיתבע ולשלם קנס גבוה.

טאקר. "יש ערך בהעתקה" צילום: Greg Thompson

למי שייך האייפון שלי

אבל בעוד הטרולים מתמקדים בחברות, ישנו חוק קניין רוחני שמשפיע על חיי אנשים פרטיים רבים, גם בישראל. החוק הזה חגג באוקטובר 15 שנים, שבמהלכן הוא לא רק אפשר פריחה של טרולי פטנטים, אלא גם את הקלות הבלתי נסבלת של הסרת תכנים וסרטונים באינטרנט, הזכות העקרונית של חברות לחטט מרחוק בנכסים דיגיטליים - ושינוי נסתר, שלא מובן לכל אחד, בהגדרה של קניין ובעלות.

קוראים לו "חוק זכויות היוצרים של המילניום הדיגיטלי", ובקיצור DMCA. הוא נולד כתשובה לשאלה שצצה במקביל לפריחת האינטרנט: האם תוכנה היא שפה, כמו אותיות שאיתן יוצרים ספרים, או יצירה בפני עצמה? תשובת המחוקק היתה שכל תוכנה היא יצירה, ובעקבותיה החל שיטפון של רישום פטנטים על שורות קוד ופיתוחים תכנותיים קטנים. בתוך שנים אחדות כמעט כל פעולה שאפשר לבצע עם מחשב הפכה ליצירה מוגנת בזכויות.

בארצות הברית התקיים ב־2009 דיון ער סביב אחד מתחלואי החוק: כמעט כל מכונית כיום נשלטת על ידי רכיבי מחשב רבים. לפי חוק DMCA, הרכיבים האלה הם קניינו של היצרן, ויצרני הרכב ניצלו זאת, מנעו ממוסכים לא מורשים לבצע תיקונים במכוניותיהם ותבעו מוסכים שהחזיקו ציוד לתיקון רכיבי המחשב האלה. בקונגרס ניסו להעביר חוק מיוחד, חוק H.R.2057.IH, "הזכות לתקן רכב", שנועד למנוע את מונופול־המוסכים הזה שיצר ה־DMCA. החוק לא עבר.

סעיף אחר בחוק המילניום הדיגיטלי רלבנטי במיוחד גם לגולשי אינטרנט בישראל. הוא מסיר מאתרי אינטרנט את האחריות לתוכן פיראטי שמועלה אליהם על ידי גולשים - אבל מורה להם להסיר "בבהילות", כלשון החוק, תכנים שמישהו טוען לבעלות עליהם, בלי שהטוען יידרש להציג הוכחות. כלומר, החוק דורש מהם קודם למחוק ואז לבדוק. קודם לציית, ואז להחליט אם הם רוצים לברר את הפרטים ולהגן על הגולשים.

שוטרים לבנונים משמידים סחורה פיראטית. בית משפט קבע שארגון המלחמה בפיראטיות BSA מיסוד מיקרוסופט פעל "באופן הונאתי" צילום: אי פי איי

התוצאה, לפי בדיקה שהתפרסמה בבלוג הטכנולוגיה המוביל Gizmodo, היא מבול של דרישות מצד אולפנים וחברות להסרת תכנים, מבול שרוב האתרים מעדיפים לשתף איתו פעולה, פשוט כי אין להם זמן ומשאבים להתמודד איתו.

"קיים לא אחת אבסורד נוראי בנוגע לזכויות קניין רוחני", אומר ל"מוסף כלכליסט" עו"ד יותם וירז'נסקי, מומחה לקניין רוחני ואינטרנט ממשרד עורכי הדין הישראלי דרורי־וירז'נסקי־אורלנד, שסבור שחוקי הקניין הרוחני זקוקים לניעור רציני. "אנחנו מייצגים הרבה מקרים של תביעה מצד ארגון זיר"ה, שהוקם על ידי 11 גופי מדיה. זיר"ה היו יכולים להקים אתרים שמאפשרים ליהנות מתוכן של היוצרים כמו נטפליקס האמריקאי, אבל במקום זאת הם מעדיפים להוציא כספים על אינספור תביעות, שלרוב מסתיימות בהסדרים אבל לא מפסיקות את התופעה. זה היגיון כלכלי מעוות ותהליך בזבזני". עו"ד ערן פרזנטי מארגון זיר"ה מסר בתגובה: "זיר"ה הוא גוף ללא מטרות רווח שעוסק במיגור תופעת גניבת זכויות היוצרים. הקמת אתרים אינה כלולה במנדט שניתן לנו".

וירז'נסקי. "לפעמים החוק כבר לא ממלא את ייעודו"

זכויות הורגות באפריקה

וירז'נסקי, כמו מרואיינים אחרים בכתבה, מוטרד גם מהיבטים מצמררים יותר של הקניין הרוחני והפטנטים. הוא מביא מעולם הרפואה את המקרה של "מחלת השינה" טריפנוזומיאזיס, מחלה מחרידה שאינה מוכרת במערב אך קוטלת באפריקה כ־40 אלף בני אדם בשנה. אף על פי שניסויים שנערכו בסודן בשנות התשעים גילו כי התרופה הישנה לסרטן אפלורניתין יכולה לטפל במחלה, התאגיד שהחזיק בפטנט לתרופה, בריסטול־מאייר־סקוויב, הפסיק כעבור כמה שנים לספק אותה בטענה שהחומר אזל ממחסניו. אנשים באפריקה חזרו למות. בדרך פלא, זמן קצר לאחר שהפסיק לספק אפלורניתין לאפריקה, השיק התאגיד תכשיר לעצירת צמיחה של שיער פנים אצל נשים. החומר הפעיל בו היה אפלורניתין. עור פנים באירופה ואמריקה הוא רווחי יותר מחיי אדם באפריקה, והפטנט שיאפשר לחברות אחרות לייצר אפלורניתין לא שוחרר.

מקרה מייצג אחר הוא זה של חברת המחקר הגנטי Myriad. ב־2008 רשמה החברה שבעה פטנטים על מקטעי גנום אנושי, שאפשרו לה לפתח בדיקה חדשנית לסיכוי ללקות בסרטן השד. הבדיקה, "אנליזת BRAC" שמה, יצרה פוטנציאל להכנסות של 600 מיליון דולר לאורך 30 שנה. אלא שאז קרה אירוע שממצה את כל מה שרע בחוקים הדרקוניים של קניין רוחני: צוות מדענים צרפתי שבדק אותו מקטע דנ"א גילה ליקויים בתוצאות של מיריד. למעשה, גילה הצוות כי הנתונים שהוכיחו שהבדיקה של מיריד יכולה לחזות התפרצות של סרטן השד היו שגויים.

סמואלס. "הטרולים הם קצה הקרחון"

אלא שברגע שבמיריד שמעו על המחקר הצרפתי נשלח מכתב מאיים, שהורה לצוות לחדול מחקר המקטע הגנטי מאחר שהחברה מחזיקה בפטנט עליו, והודות לסעיפים שונים בחוק הפטנטים, מנעה מיריד מהממצאים להיות מוגשים למינהל המזון והתרופות האמריקאי. רק בעקבות תביעות נגד וערעורים שהוגשו קבע לבסוף בית המשפט העליון האמריקאי, ביוני האחרון, כי "מקטע גנטי טבעי הוא תוצר של הטבע ואינו בר־פטנט רק בשל העובדה שבודד". הניצחון הזה אולי מתווה גבול חיובי בתחום, אבל יותר מכל הוא מדגים את נחישותן של חברות להילחם עד חורמה במי שמסכן את רווחיהן, ולהשתמש לשם כך בנשק הזמין והנוח לשימוש של חוקי הקניין הרוחני.

המקרה של מיריד מופיע בספרה של חוקרת האתיקה הרפואית הרייט וושינגטון "מונופולים קטלניים: ההשתלטות המזעזעת של תאגידים על החיים עצמם". בספר וושינגטון גם ציינה שמאז שנות השמונים נרשמו 40 אלף פטנטים על הגנום האנושי בלבד.

mp3 זה טרור

"כאן באמריקה רוב האנשים מתייחסים לתופעות האלה במשיכת כתפיים אגבית. אבל כמה מאיתנו מרגישים איום ממשי על היסודות הבסיסיים ביותר של חברה תקינה. אלה לא רק אנשים צעירים שלא יכולים ליצור מאש־אפים ורימיקסים, או ניסיונות להשתיק קמפיינים פוליטיים רגע לפני ההכרעה. יש כאן איום מוחשי על כולנו", אומרת סמואלס.

סמואלס מזכירה מקרה שבו, במהלך הבחירות לנשיאות ב־2008, השתיקה רשת CBS קליפ סאטירי מטעם המועמד ג'ון מקיין בטענה שהוא מפר זכויות יוצרים, ומקרה אחר מ־2009 שבו הרדיו הציבורי האמריקאי איים בתביעה על עמותה שתמכה בנישואים חד־מיניים בגין שימוש בחומרים ששודרו ברדיו. "זו פגיעה אמיתית בחופש הדיבור. זכויות הקניין הרוחני הפכו לנשק. נשק יקר, נשק משתיק. אנחנו מתקדמים למקום נורא", אומרת סמואלס.

ועוד תהליך שמדאיג את סמואלס: מקרים הולכים ומתרבים שבהם כוחות משטרה מלווים את בעלי זכויות הקניין ומפעילים כוח בשירותם, לכאורה על פי חוק - עד שבית המשפט מחליט אחרת.

לפני שנתיים בדיוק כוח טקטי של משטרת ניו זילנד, בליווי מסוקים, פשט על ביתו של קים דוט קום, פיראט קבצים נודע והאיש מאחורי אתר שיתוף הוידיאו Mega Upload. דוט קום נעצר, ומאז נאבק נגד הסגרתו לארצות הברית. השבוע הודיע כי ירוץ בבחירות בניו זילנד.

בשנה שעברה שופט בבית המשפט לערעורים בבריסל פסק נגד BSA (Business Software Alliance), ארגון שמזוהה עם מיקרוסופט ונוהג לפשוט בליווי שוטרים על משרדים שנחשדים באחזקת תוכנות פיראטיות, ולהציע להם לשלם במקום קנסות יקרים או שמחשביהם יוחרמו. חברת הדפוס Deckers־Snoeck תבעה את BSA, ניצחה, והשופט הבלגי אף קרא לפרקטיקת האיום של הארגון "הונאתית". BSA הודיע כי יחדול מפשיטות ואיומים במקום, אלא יפנה לחברות בכתב. עם זאת, כמה שבועות אחרי מתן פסק הדין ביצע הארגון פשיטה נוספת, הפעם על משרדי חברת ביטוח בגווטמאלה. החברה שילמה, וכעת גם היא תובעת.

בגנות הזכות

"הדרך להתחיל לתקן את האבסורד הוא לצמצם את הענישה על הפרת זכויות יוצרים ולהרחיב את זכויות השימוש ההוגן", אומר קהנה. "זה מה שהצעתי במזכר שלי, אבל במפלגה לא אהבו אותו. כרגע אנחנו במצב מגוחך שבו הפרה של חוקי DMCA יכולה להסתכם בחצי מיליון דולר בקנסות ועד חמש שנים בכלא. וגם אם אנשים פרטיים שפרצו את כרטיס ה־SIM שלהם, לדוגמה, עוד לא נתבעו ישירות על ידי חברות סלולר, אנחנו עדים למצב שבו זכויות היוצרים והפטנטים מנוצלים באופן שהחברות הגדולות רואות לנכון, אבל לא באופן שהאזרחים והכלכלה רואים אותו כנכון".

"צריך גם לזכור שיש ערך בעצם יכולת ההעתקה", אומר ל"מוסף כלכליסט" ג'פרי טאקר, מו"ל ניו־יורקי קטן של ספרי כלכלה שקוראים לשוק חופשי ונטול רגולציה לחלוטין, ומחבר הספר "Beautiful Anarchy: How to Create Your Own Civilization in the Digital Age". טאקר הוא דובר רהוט של המתנגדים לעצם הרעין של חוקי קניין רוחני. "אין מקוריות אמיתית בעולם", הוא אומר. "אנחנו זקוקים לידע ולחיקוי כדי לפתח דברים מקוריים. ג'יימס וואט פיתח במשך 12 שנים שיפורים למנוע הקיטור של תומס ניוקומן. כריסטופר שולס פיתח את מכונת הכתיבה על ידי גניבת רעיונות טכניים ממקלדת הפסנתר, והמצאת מקלדת המחשב התבססה על היצירתיות ששולס השקיע במכונת הכתיבה. אנחנו חיים בציר של חידושים שנשענים על חידושים קודמים, וכמעט כולם נובעים מתהליכים של העתקה, שיפור והוספה", הוא אומר.

"צריך פשוט לעדכן את החוקים", אומר וירז'נסקי. "זה לא הגיוני שכיום על הורדת סרט אפשר לדרוש קנס של עשרות אלפי שקלים, בזמן שכרטיס קולנוע עולה 45 שקלים. זה לא הגיוני שיש פטנטים טכנולוגיים שמתיישנים בתוך ארבע שנים אבל ממשיכים לשמש במלחמה מסחרית כדי לשתק מתחרים. צריך לזכור שהאינטרנט שינה הכל. את המהירות והשיתופיות בגיבוש רעיונות, את הגישה למחקר ופיתוח, ואת היכולת להעביר מידע. מובן שחברות צריכות להגן על עצמן, אבל צריך לשאול אם הרישיון שהמדינה העניקה להן עדיין ממלא את ייעודו, אם הוא עדיין משרת את האינטרס הציבורי. אם חברת תרופות מחזיקה בפטנט מציל חיים אבל מסרבת לייצר את התרופה בגלל שורת הרווח שלה, ייתכן שהחוק לא משיג את מטרתו. אני כל הזמן חושב על המקרה של מחלת השינה האפריקאית. ברגע שציבור של מדינה נפגע, ובל נשכח שהמדינה היא זו שהעניקה את המונופול לבעל הפטנט, אז מן הראוי שאותה מדינה תמלא את תפקידה ותחזור לדאוג לציבור. אחרת, בשביל מה היא כאן?".