כרמון, חגי כרמון
הוא היה משפטן ישראלי צעיר כשגויס לשרת כסוכן של הממשל האמריקאי. מאז הסתובב בכל העולם, ליקט ראיות והפיל עבריינים, טרוריסטים ובנקאים שברחו עם הכסף, ובדרך נאלץ לשחות בצד המלוכלך של החוק. עכשיו, אחרי שפרש, חגי כרמון ממשיך את קריירת הריגול באמצעות סוכן בדיוני שמוביל את רשימת רבי־המכר של אמזון
כמעט 20 שנה חי חגי כרמון באדרנלין גבוה. היומיום שלו הורכב מארגוני טרור, כנופיות אלימות, הון עתק, זהויות בדויות ומרדפים חוצי יבשות. באיזשהו שלב הבין כרמון שזה כבר יותר מדי אפילו בשבילו, והחליט לחזור לחיים נורמטיביים. אבל כשמתרגלים לאדרנלין כזה ולסיפורים כאלה קשה להיגמל. התוצאה היתה סדרת ספרי מתח מצליחים - הטרי ביותר, החמישי בסדרה, כבר כבש את רשימת רבי־המכר של אמזון - בכיכובו של אחד, דן גורדון.
רשמית, כרמון היה עורך דין שייצג את הממשל האמריקאי. מתחת לטייטל המעט אפרורי הזה הוא יצא בשליחות הממשל למשימות איסוף מידע בכל רחבי העולם, במרדף אחרי עבריינים מכל הסוגים ותוך מפגש מתמיד עם הצד המאוד מפוקפק של החוק. יש לו שלל סיפורים על קורותיו, אבל כשהוא כותב את בן דמותו הבדיוני דן גורדון, הוא מוסיף לו מגוון דרמות משלו.
חגי כרמון. "היו לי ריגושים שיספיקו לעוד עשרה ספרים, ואני בדרך לשם" צילום: עמית שעל "חשוב להדגיש שאני לא דן גורדון, רק חלק קטן מעלילותיו נלקח מהמציאות. זה קורט קטן של ביוגרפיה שסביבה הכל דמיון", אומר כרמון ל"מוסף כלכליסט". זה קורט הביוגרפיה: גורדון, כמו כרמון, הוא ישראלי שגדל בתל אביב, למד משפטים, הוסמך כעורך דין וחי בארצות הברית. שניהם אוהבים לעבוד לבד, ולאכול שניצלים גדולים ככל האפשר. ושניהם סוכנים חשאיים שמסתובבים בכל העולם, במדינות עוינות יותר או פחות, כדי לאסוף מידע עבור הממשל. כרמון כבר לא עושה את זה, אבל גורדון ממשיך את דרכו. "היו לי ריגושים שיספיקו לעוד עשרה ספרים, ואני בדרך לשם", אומר כרמון (69). "עכשיו אני עובד על השישי, שיעסוק בלוחמת סייבר".
כרמון עדיין לא התרגל לסטטוס החדש. אחרי שחי חיים כפולים, שבהם ניהל משימות מסוכנות בחזות של עורך דין מעונב, הוא מנסה להסתגל לחיים כסופר מצליח. זה עדיין לא נתפס מבחינתו, למשל העובדה שהספר שלו "Defection games" שהה בתחילת החודש במשך שבוע במקום הראשון ברשימת ספרי המתח הנמכרים ביותר באמזון, ועקף בדרך את ג'ון גרישם וטום קלנסי. "זה מהרגעים שבהם אתה לא משוכנע אם כל מה שקורה הוא אמיתי: לראות את עצמי במקום הראשון של רבי־המכר? מה לי ולזה?", אומר כרמון. "מצד שני, גם נדרש לי זמן להאמין שאני מייצג את ארצות הברית עשרות שנים, ושרצתי בכל העולם לאסוף מודיעין לתיקים שהממשל היה צריך לפתור. נדרש זמן, אבל אין ברירה, בסוף איכשהו אתה מאמין שאלו באמת החיים שלך".
טלפון מפתיע באמצע התואר
החיים של כרמון כל השנים הללו כללו ביקורים ביותר ממאה מדינות, כדי לאסוף מידע עבור חקירות רגישות של הממשל האמריקאי. הוא הופעל בידי משרד המשפטים, רשות ניירות ערך, רשות המסים וגופים פדרליים נוספים, והשתמש בדרכים פתלתלות ומורכבות כדי להכניס לכלא עבריינים, על כל סוגי הצווארונים, ולספק אקדחים מעשנים שהיו שווים לדוד סם מאות רבות של מיליוני דולרים.
הוא מעולם לא חלם על קריירת ריגול שכזאת. ב־1985 נסע ללימודי תואר שני בארצות הברית, לא היה בטוח שיישאר שם, אבל אז הטלפון שלו צלצל. "התקשרו אליי ממשרד המשפטים האמריקאי ואמרו שהם צריכים לשאול אותי משהו בנוגע למשפט הישראלי. זה היה אחרי כמה שנים שבהן עסקתי במשפט בינלאומי וסייעתי לארגון הבונדס ולגורמים שעובדים עם משרד המשפטים האמריקאי, ורצו לשאול אותי איך מגישים תביעה קטנה נגד מישהו שחי בישראל. עזרתי להם, אמרתי שאני עושה את זה בהתנדבות, והם אמרו: 'אין סיכוי. אנחנו משלמים לך כדי לשמור לעצמנו את הזכות להתקשר אליך עוד פעם'.
אחד מספריו של כרמון "והם התקשרו. בהתחלה בשביל סיוע משפטי נוסף, בהמשך כדי שאייצג את הממשל בבתי משפט בישראל ואחר כך גם לעבודות מורכבות יותר". בהדרגה הוא מצא את עצמו עובד כעורך דין בארצות הברית עם לקוח אחד בלבד, הממשל (למשרד שלו היו לקוחות נוספים, שבהם טיפלה אשתו רקפת), מייצג אותו וגם אוסף עבורו מידע. הקפיצה הגדולה נרשמה ב־1988, כשאלפי בנקים אמריקאיים קטנים החלו להתמוטט בגלל משבר הנדל"ן. "אלפי בנקים התמוטטו, וכמה עשרות מנהלים לקחו כסף של בנקים שעמדו להתמוטט וברחו. חלקם הקטן הם יהודים שהגיעו לישראל ולקחו חלק מהכסף איתם, ואחרים הסתירו אותו במזרח הרחוק ובקאריביים. הם הואשמו במעילה או בהלבנת הון - הם לקחו.
"נדרשה כאן עבודת מודיעין ממוקדת, מדויקת ורבתחזיתות, כי אנשים פיזרו את הכסף שלהם בכל העולם. אם אדם יידע שעלית עליו הוא ימהר לקחת את הכסף למקום אחר, הכל היה צריך להיות חשאי מאוד. הממשל מינה עורך דין לכל מדינה רלבנטית ואני התמקדתי בישראל, אבל בגלל הקושי לנהל תביעה רב־לאומית מורכבת כזאת באיזשהו שלב ביקשו ממני להוביל את כל התיק - שהתנהל בו־זמנית בשמונה מדינות, כולל ליכטנשטיין, שוויץ והקאריביים. הגעתי לכל המקומות האלה.
"היתה, למשל, בריטית שחיה בארצות הברית ואז חזרה לאנגליה. היא חשבה שאם היא תוותר על האזרחות האמריקאית היא פטורה מהחוק האמריקאי ואף אחד לא ירדוף אותה. אבל היא לא ידעה מי זה חגי כרמון. קיבלתי את התיק אחרי שהוא התגלגל במערכת המשפט כמה שנים. התברר שהכסף שלה מוחזק בחברה בפנמה, והצלחנו להגיע לשם ולהעביר את המניות ללא ידיעתה. התיק הזה הסתיים בהחזרים של עשרות מיליוני דולרים ובלא מעט אנשים מאחורי סורג ובריח. אחר כך קיבלתי עוד ועוד תיקים מהסוג הזה".
איך קרה שמשרד המשפטים האמריקאי נזקק לאיזה חגי כרמון ישראלי כדי לאסוף מידע על אנשים שארצות הברית רוצה לתבוע?
"זה קרה אחרי כמה שנים שבהן הוכחתי את היכולות שלי בתחום, כבר הייתי מוּכּר. ומעבר לכך, יש מה שנקרא plausible deniability, אפשרות ההכחשה. הממשל האמריקאי בעצם מפעיל אדם בשטחן של מדינות זרות ללא ידיעתן. אם האדם הזה הוא סוכן FBI או כל שכיר רשמי של הממשלה, זה יכול ליצור סקנדל בינלאומי: יעצרו אותו, משרד החוץ יתערב, בלגן אטומי. אבל אם יעצרו את חגי כרמון, זו אפילו לא כותרת במקומון כי לא יודעים על הקשר שלו עם ארצות הברית. מבחינת הממשל הסיכון בהפעלה שלי הרבה יותר קטן. מבחינתי זה סיכון גדול, כי אם משהו מסתבך אכלתי אותה. זה חידד לי עניין די חשוב בסיפור הזה: לא כדאי להסתבך, צריך להיות מאוד מאוד זהיר".
פחד מוות במעלית באוסטריה
ספר של כרמון זה חייב אותו לפעול באזור האפור, העדיין חוקי ובכל זאת גבולי. ומהאזור הזה יש לו שלל סיפורים. "הדבר הכי מטורף שעשיתי היה להסתנן לחבורה צ'צ'נית של סוחרי סמים ונשק אלימים ביותר, שבועיים חייתי איתם", מחייך כרמון. "ארגוני טרור צריכים לדאוג שהכסף שלהם יעבור בלי שיעלו עליהם, והם עובדים עם ארגונים כמו הכנופייה הזאת, שמלבינים להם כספים. הממשל רצה לנתק את צינור הכסף הזה, ולכן הגעתי אל הצ'צ'נים שפעלו באוסטריה כמומחה להלבנת כספים בזהות בדויה. הם שאלו שאלות, ביררו עליי פרטים, השתכנעו שאני יכול לעזור ולקחו אותי כיועץ".
מכל הימים האינטנסיביים של חיים בזהות בדויה בארגון הצ'צ'ני הזה, אי שם ב־1994, כרמון זוכר כיום בעיקר כמה שעות דרמטיות. "לילה אחד הם יצאו לבלות ולקחו אותי איתם. פתאום אתה קולט שאתה במועדון חשפנות עם בחורות עירומות ועבריינים צ'צ'נים, ואם זה לא מסובך ומוזר מספיק, כל אחד מהצ'צ'נים שהיו איתי בחר לעצמו בחורה והלך איתה לחדר, ורק אני לא הסכמתי כי אני נשוי".
לא פחדת?
"פחדתי בעיקר במפגש הראשון שלי איתם. נפגשנו במלון באוסטריה, הצגתי את עצמי כמומחה להלבנת כספים בשם בדוי, וכשנכנסנו למעלית נכנס אליה גם פרופ' שמעון שטרית, שהיה אחד המרצים שלי באוניברסיטת תל אביב. ידעתי שאם הוא מזהה אותי ומתחיל לדבר איתי בעברית, הלכה הדמות שבניתי ואני הולך שנייה אחריה - כי האנשים האלה קודם רוצחים ואחר כך שואלים שאלות. דמי קפא בעורקיי בזמן ששטרית הביט בי, הרים את האצבע בניסיון להבין אם הוא מכיר אותי ואז כנראה החליט שהוא לא מכיר. שנים אחר כך פגשתי אותו באירוע הפרידה מהשופט אליעזר ריבלין בבית המשפט העליון. הוא לא זכר את הפגישה ההיא במעלית, ואני אמרתי לו: 'תודה רבה על אי־הזיכרון שלך. אפשר לומר שהוא הציל את חיי'".
הפרשה הצ'צ'נית נגמרה, הוא אומר, "כשהצ'צ'נים שהסתננתי אליהם התחלקו בערך חצי חצי - אלה שנעצרו בידי האינטרפול והמשטרה האמריקאית ואלה שנרצחו בידי החברים שלהם. התיק היה הצלחה אדירה".
מכות אלה באמצע הרחוב
"אני לא רוצה להיראות כחגי הבדאי שמספר שהיה במוסד; לא הייתי ואין לי שום קשר. רק במוסד לביטוח לאומי ופעם אחד במוסד לבטיחות ולגהות", צוחק כרמון, ועוצר בין הסיפורים להזכיר שהוא בעצם עסק בעריכת דין. העבודה שלו לא הגיעה לשיאי הדרמה שמתוארים בחלק מהספרים - הטרי ביותר, למשל, נפתח בקרב יריות בגבול איראן־ארמניה - אבל לעתים קרובות היא היתה פחות אפורה ויותר מסעירה.
כי מטבעו של המקצוע, לפעמים דברים משתבשים. "באחת החקירות הגעתי למדינה במרכז אירופה, ובנק מקומי שם החל להערים קשיים על עבודתי. משרד המשפטים האמריקאי התערב בתיק והורה למדינה המדוברת לסייע לי לקבל את המסמכים שחיפשתי, אבל ההתערבות הזאת חשפה אותי בפני אותו הבנק - והוא דאג לעדכן את האנשים שעליהם אספתי מידע. כשהגעתי לבנק הוצאתי את כל המסמכים שיכולתי, ואז יצאתי החוצה לרחוב והותקפתי באלה. פתאום ראיתי שחור בעיניים והתמלאתי דם. רואה את זה?", הוא מצביע על צלקת במצחו, "עד היום יש לי צלקת. רצו להזמין לי אמבולנס, אבל פחדתי שהדברים ייצאו משליטה ויתחיל בלגן. קמתי, מחיתי את הדם ולקחתי מונית למלון. אלא שבדרך הבנתי שיכול להיות שגם שם מחכים לי אנשים נחמדים, והחלטתי לנסוע ישר לנמל התעופה. הגעתי לשם עם חולצה מלאה בדם. אני מניח שהם קנו את הסיפור שעזרתי למישהו שנפצע בתאונת דרכים", הוא מחייך.
ספר של חגי כרמון "לא. ידעתי שאני צריך להיות זהיר, וכשזה קרה הבנתי שאני צריך להיות עוד יותר זהיר. שמע, אני נראה לך כבד וזקן היום, אבל עברתי לא מעט קורסים של ג'ודו וקרב מגע. אני 1.94 מטר, ולהפיל אותי זה לא פשוט. גם כשתקפו אותי, הרבה פעמים עברתי מהר מאוד להיות תוקף".
בוא נדבר על הפעמים האלו.
"לא. זה מסוג הדברים שבכל זאת עדיף להשאיר מאחור".
הידיעה שבכל רגע יש מישהו, היכן שהוא, שלא מרוצה ממה שאתה עושה הפכה את כרמון עם השנים לחשדן תמידי. "בפרשת הבנקאית הבריטית עם החברה בפנמה נסעתי פעם ללונדון עם רקפת אשתי. זה עזר לי לבנות את הדמות הרלבנטית", הוא משחזר. "בתקופה ההיא טסתי ללונדון כל שבועיים, והממשל שילם על כרטיס למחלקת עסקים. בנסיעה הזאת היתה פריצת דרך רצינית: איתרתי שלוש כספות שבהן היו איגרות חוב בשווי הרבה מאוד מיליונים. קיבלתי צו של בית משפט שמאפשר לפתוח את הכספות, לקחתי את איגרות החוב שהונפקו בידי חברות אמריקאיות, אבל ידעתי שאני צריך להיזהר כי האשה שבמרכז הפרשה מתוחכמת מאוד ועשתה הרבה מאוד תרגילים כדי לשמור על הכסף שלה. היה ברור שהיא לא תוותר בקלות ושאני אהיה במעקב.
"סיימנו את כל מה שצריך והגענו לנמל התעופה בשביל לחזור לניו יורק. הגענו לדלפק ופתאום קלטתי שמסתכלים עליי בצורה מוזרה ושאחת הדיילות בשדה מרימה טלפון, בוחנת אותי, ממלמלת משהו ומבקשת ממני לחכות. אמרתי לאשתי: 'תסובבי את העגלה, נלך מפה לשגרירות האמריקאית בלונדון'. ברגע שהסתובבנו בא אליי גבר נמוך ומוצק עם משקפי שמש. היה ברור לי שמדובר באיש משטרה בלבוש אזרחי. התחלתי לחשוב מה לומר כדי לצאת מהברוך, ואז הוא חייך אליי ואמר לי: 'מר כרמון, רציתי להודות לך באופן אישי שאתם נוסעים כל כך הרבה בבריטיש איירווייס'.
בדיעבד זה היה הגיוני שייגש אליי מישהו כזה, זו היתה שנה שבה טסתי בחברה הזאת בעשרות אלפי דולרים, אבל באותו רגע הייתי כל כך לחוץ מהסיטואציה ולקח לי זמן להתאפס. זה הכי קרוב שהייתי ללרצוח בן אדם. לקח לי כמה שניות להתאושש, ואז אמרתי לו: 'טוב, אם אנחנו כאלה לקוחות נאמנים וטובים למה שלא תשדרג אותנו למחלקה ראשונה?'. הוא צחק ואמר: 'אה, את זה אני לא יכול לעשות'".
באפריקה, הוא מספר, השתתף בפיצוח העוקץ הניגרי. "הסתובבתי בכמה מדינות די עוינות, ללבנים בכלל ולישראלים בפרט. איתרנו פחות או יותר את מי ששלח בפקס - זה היה לפני האינטרנט - את כל המכתבים האלה, שהבטיחו כסף לאנשים והפילו לחלקם את החיים. הפעלתי רשת שהגיעה לחומר מודיעיני גולמי: זה לא שאתה ג'יימס בונד שהולך לעבר השקיעה כשכל היריבים שלך מעלים עשן, ואין בחורה יפה על שפת הים; אתה אוסף מידע על קטע אחד בפאזל, ולא יודע מה קורה באחרים - אנשי הממשל מחברים הכל, ולפעמים אתה לא יודע איך זה מסתיים".
במשרד המשפטים האמריקאי ידעו תמיד איך זה מסתיים, וראו בכרמון דמות חשובה באיסוף חלקי הפאזלים. לפי דיוויד אפשטיין, לשעבר מנהל המחלקה האזרחית במשרד לליטיגציה זרה של משרד המשפטים, "סוכנויות הממשל העניקו לו אחריות לתיקים מורכבים בכל רחבי העולם, תיקים בשווי מיליוני דולרים שדרשו עבודת חקירה ממושכת. הישגיו באיסוף מודיעין היו מהותיים ורבי־חשיבות לעבודת ממשלת ארצות הברית". בהקדמה לספרו האחרון של כרמון כתב עליו אפשטיין: "הוא זכה בכל תיק שבו ייצג את הממשל האמריקאי. חגי ניחן בכישרון מיוחד לאיסוף מודיעין. הוא היה אומר על עברייני צווארון לבן 'מתישהו לאורך הדרך הם ימעדו ויעשו טעות. אני אחכה להם שם כדי לתפוס אותם כשזה יקרה'".
ורגע שיא בערב הסילבסטר
עם כל ההערכה הזאת, ב־2004, אחרי 20 שנה של ריצות מסביב לשעון ובין נמלי תעופה בשלל דרכונים וזהויות, החליט כרמון שהגיע הזמן לחזור להיות רק כרמון. "הרגשתי שזה נעשה מסוכן מדי. הקשר בין ארגוני הטרור והסמים לתיקים שעסקתי בהם נהיה יותר ויותר בעייתי", הוא אומר. "וקלטתי שאני מבלה יותר משליש מהזמן מחוץ לבית והילדים שלי גדלים בלי שאראה אותם. הרגשתי שצריך לדעת מתי לצאת. אז יצאתי".
גם אם אפשר להוציא את האדם מתפקידו כסוכן חשאי, קשה להוציא את הסוכן מהאדם. נימה תמידית של חשדנות שורה על המפגש איתו, ובאיזשהו שלב אני מתחיל לתהות אם אני אכן זומם משהו, כמו שנדמה שהוא חושב עליי כל הזמן. למשל, כשהוא מראה לי מכתב שהוא מבקש שלא אחשוף, הוא בודק כמה פעמים למה אני מחזיק את הסמארטפון ואם אני לא מצלם את הנייר. "תמיד הייתי חשדן, אבל לא פרנואיד", הוא אומר. "אבא שלי לימד אותי שפסקנות היא מידה של בורות וספקנות היא מידה של חוכמה. אני לא מקבל דברים לפני שאני בודק, חוקר, מסתכל מעבר".
ועם גישה כזאת לא מוזר לך עכשיו לחיות כאדם רגיל אחרי השנים הסוערות האלה?
"האדרנלין באמת חסר, והשתניתי. אחת ההשפעות של התפקיד עליי היא שהגעתי למשקל גבוה מאוד. מה שאתה רואה עכשיו - היו 15 ק"ג יותר. ככה זה, הפינוק משמין. עכשיו אני שורף את זה. אבל צריך להכיר בעובדה שלכל דבר יש סוף ולא צריך למתוח את הסוף יותר מדי".
בעשור האחרון כרמון מחלק את זמנו בין לונג איילנד להרצליה פיתוח, שני בתים, שני משרדים ואשה וחמישה ילדים (בני 20 עד 40) שחיים על הקו. הוא עדיין מייצג בישראל את הממשל האמריקאי ומייעץ לשגרירות, כמו גם למדינות נוספות.
ובמקביל הוא כותב. הספר הראשון שלו פורסם ב־2004 ויצא גם בארץ בשם "זהות משולשת". העלילות שכרמון טווה לגורדון לכל אורך הסדרה שואבות השראה מסוגיות שבהן עסק בעצמו, אבל נצבעות צבעים ספרותיים עזים יותר. כל מסע בעקבות תיק שכרמון טיפל בו הופך אצל גורדון לסבוך ומסוכן הרבה יותר, ויש הצלחה גדולה הרבה יותר בסופו. פעם הוא צד בנקאי עם שלוש זהויות שנמלט מארצות הברית לגרמניה, פעם הוא מספק מידע על הכור הגרעיני של צרפת, פעם גורדון מציל גנרל איראני שמבקש לערוק למערב אחרי שרב עם אחמדינג'אד.
עכשיו הגנרל האיראני הזה הוביל אותו להישג אישי חסר תקדים. "בשבוע האחרון של דצמבר, כשראיתי שהספר מתקדם בטבלת רבי־המכר, הרגשתי כמו משקיע בבורסה שבודק מניות. כל שעה־שעתיים חזרתי למחשב כדי לראות איפה הוא, והוא עלה. ובלילה של 31 בדצמבר הייתי בניו יורק באווירה של ערב השנה החדשה ושלג מסביב, הדלקתי את המחשב וראיתי את הספר במקום הראשון. זה אושר שקשה לתאר".
וכמו שירותו בממשל הפדרלי, גם הדרך לכיבוש אמזון החלה בטלפון לא צפוי. "יום אחד פנה אליי העורך הראשי של 'תומאס אנד מרסר', הוצאת ספרי המתח של אמזון, וסיפר שקרא את הספרים שלי. עבור סופר לדבר עם עורך ראשי של הוצאת ספרים זה לא פחות מזכייה במפעל הפיס. הוא אמר שהוא אוהב את הספרים ושאל אם יש ספר שיהיה מוכן בקרוב. אמרתי שכן, שלחתי לו את הספר האחרון והוא חזר אליי ואמר שהוא מאוהב בו. הם החליטו להוציא אותו, ואיתו גם את כל שאר הסדרה, כולל מה שיצא קודם בהוצאה עצמית שלי".
מי הכי היית רוצה שיקרא את הספר?
"יש בהוליווד מפיק שמן עם סיגר. אני לא יודע להגיד לך מיהו, אבל אני יודע שיש אחד כזה. אני מחכה שהספר יגיע אליו כדי שהוא יורה למזכירתו להתקשר לכרמון ההוא ולקבוע פגישה כדי לראות איך הופכים את הסדרה ללהיט הוליוודי".
