חשיפת כלכליסט
"לאחר התערבות 'המערכת' דוידוביץ' לא סיפק לחם והלקוח נותר מתוסכל"
תיאום מחירים, הפסקת מבצעים וחלוקה גיאוגרפית, כל אלה שימשו את קרטל הלחם לבלימת התחרות בשוק על חשבון הצרכנים. "כלכליסט" חושף את הראיות שביססו את אחד מכתבי האישום החמורים שהוגשו בישראל נגד פעילות קרטליסטית
לחם, המוצר הבסיסי ביותר, עומד במרכזו של אחד מכתבי האישום החמורים נגד קרטלים שהוגשו בישראל, כך לטענת רשות ההגבלים העסקיים. הפרשה שנחשפה בחקירה סמויה שניהלה הרשות בתחילת 2010, שהפכה לחקירה גלויה ולשורת מעצרים באמצע 2010, והובילה במהירות יחסית לכתבי אישום נגד 19 נאשמים ובהם שמונה מאפיות שונות. היום חושף "כלכליסט" חלק מהמסמכים והראיות שנתפסו במהלך החקירה. ראיות אלו הובילו כמה מן המאפיות והנאשמים המעורבים לכאורה בקרטל, המיוצגים על ידי מיטב הסנגורים, לא להיאבק על חפותם אלא להודות בביצוע עבירה של הסדר כובל.
- תיק שנגרר 4 שנים נסגר ברבע שעה בעמידה במסדרון
- קרטל הלחם: המאפיות דוידוביץ', ברמן ואלומות הודו בעריכת הסדר כובל
- גזר דין ראשון בקרטל הלחם: חצי שנה עבודות שירות וקנס של 50 אלף שקל
מתחרות אגרסיבית לתיאום מחירים וחלוקה גיאוגרפית
בירושלים, העיר בה התבצעו לכאורה רוב העבירות נשלט שוק הלחם המפוקח על ידי המאפיות אנג'ל וברמן במשך שנים רבות. ב־2009 החליטה מאפיית דוידוביץ', שפעלה באזור הצפון, לנסות לחדור לשוק הלחם הירושלמי, והחלה מציעה, בעיקר באזורים החרדיים, מבצעי מחירים על הלחמים. המבצעים שהציעה דוידוביץ אילצו את המתחרות, אנג'ל וברמן, להוריד מחירים גם הן. התחרות הגואה היתה בשורה משמחת לצרכנים ולכיסם, אלא שהמאפיות, כך נטען בכתב האישום, הבינו עד מהרה שהתחרות פוגעת בכיסן. וכך, בשיחות טלפון ובפגישות בין נציגי המאפיות - ובהן פגישה בחדר הישיבות של אחד ממשרדי עורכי הדין המובילים בישראל וללא נוכחות עורכי הדין (ראו מסגרת) - נולד לו הקרטל.
אילוסטרציה צילום: שאול גולן חלק מהראיות המרכזיות שהובילו לכתב האישום החמור בפרשת קרטל הלחם, ונחשפות כאן לראשונה, הן ללא ספק חלומו של כל חוקר. כך למשל כללה חקירת הרשות גם האזנות סתר לחלק מהמעורבים, שחלק מתמליליהן אף הוגשו לבית המשפט.
אחת השיחות המרתקות לה צוטטו חוקרי הרשות, התקיימה ב־20.2.2010. בשעה 10:35 בבוקר התקיימה שיחה בין ירון אנג'ל, המנכ"ל והבעלים של המאפייה, לבין מוישל'ה, אחד ממנהלי האזורים במאפיית אורנים שבשליטת אנג'ל. אותו מוישל'ה עדכן את אנג'ל בפרטי פגישת תיאום שנערכה בינו יחד עם שני מנהלים נוספים במאפייה, לבין מרק קינן, מנהל השיווק של המאפיה המתחרה דוידוביץ'. מהשיחה עולה לכאורה שהמאפיות מתאמות מבצעים, ומחלקות אזורי פעולה:
מוישל'ה: "מוטי (מנהל באנג'ל ירושלים) אמר שיש הנחיה, בדיוק מה שאתה אמרת, אחד לאחד, להנמיך. הסיכום הוא שביום ד' הכל עולה לשניים בעשר".
אנג'ל: "יופי".
מוישל'ה: "וחלות שלוש באחת עשרה גורף".
אנג'ל: "כן".
מוישל'ה: "ובירושלים מוטי עשה איתו תוכנית בדיוק גם כן על אותו העיקרון, כולל כל זול כולל שערי עזרה (רשתות קמעונאיות - ת"ג, ע"ר וזש"ל)."
אנג'ל: "כן".
מוישל'ה: "אתה יודע שתמיד דוידוביץ' לא רוצים לצאת עם המכנסיים. בסוף מוטי אמר לו בוא נכסה גם בית שמש. אני אתן לך שם איזה 15,000 שקל. הוא היה מבסוט מרק. הוא אמר יש לי עם מה לחזור הביתה".
אנג'ל: "כן".
מוישל'ה: "ועוד דבר שמוטי עשה נבון זה שהוא סיכם איתו שאם יש בעיות הוא עובד מול זוהר (מנהל מכירות של דוידוביץ')".
אנג'ל: "100%".
מוישל'ה: "שניהם סומכים על זוהר שיסתכל על הדברים וידווח לצדדים".
אנג'ל: "יופי, יופי חשוב מאוד".
מוישל'ה: "מאוד. תשמע, זה הרבה כסף, זה להרוס סתם סתם, ממש סתם".
אנג'ל: "זה לזרוק כסף".
מוישל'ה: "ממש, ממש, זה ממש לזרוק. לזרוק על הרצפה כסף ולהרוס את השוק".
"אני לא מבין, הזמנתי מספק אחר, איך אתם באתם?"
שיחה מעניינית נוספת ירטו חוקרי הרשות כחודשיים לאחר מכן. השיחה הייתה בין דודי פוגל, מנהל שיווק בברמן, לבין יהודה שניידמן, מנכ"ל המאפייה. פוגל עדכן את שניידמן כיצד מנהל המכירות שלו, אדם בשם משה משה, התמודד עם מקרה שבו לקוח שלהם, פנימיה לבנות בשם בית חנה, ביקש לעבור לדוידוביץ'. רצונה של הפנימיה היה מנוגד להבנות בין המאפיות כי ברמן היא שתספק לו לחם, ולכן, בניגוד לרצונה של הפנימייה, המשיכה ברמן לספק לה את הלחם.
צילום: אוראל כהן, שאול גולן פוגל: "היה שם משה (מנהל המכירות) והושיבו אותו עם מנכ"ל המוסד. הוא אמר: 'אני לא מבין מה קרה? אני הזמנתי מספק אחר. פתאום אתם הבאתם? איך זה קורה?'"
שניידמן: "משה אמר לו למה הוא מביא לו לחם?".
פוגל: "משה לא ענה, רק שמע אותו. אמר: 'תשמע, אנחנו מספקים והמשכנו לספק. אמרו לנו להמשיך לספק'".
שניידמן: "טוב, שלא נסתבך פה סתם".
פוגל: "לא, לא חייבים לתת".
שניידמן: "אני מתכוון לשאלות שלו 'למה?'".
פוגל: "כן, לכן משה אמר לי 'שמע, לא נכנסתי איתו לדיון'."
בפשיטה שערכו חוקרי הרשות על משרדיה של מאפיית ברמן, הם גילו מסמך קצר בן כמה שורות בנוגע למקרה של מוסד בית חנה. וכך כתב בו מנהל המכירות משה: "הלקוח רצה לעבור לדיוידוביץ' בחודש מרץ עקב הצעה של 25%. לאחר התערבות המערכת דוידוביץ' לא סיפק סחורה והלקוח נשאר איתנו מתוסכל מאד. לאחר שיחתי עם הלקוח הבטחתי לו שנעזור לו בהנחות, ובתמורה יפסיק לקחת לחמניות ממאפייה מקומית". מנהל השיווק של ברמן פוגל, אישר לפי המסמך לתת "10% הנחה כוללת" ללקוח, לעומת 25% שהציעה לו המתחרה דוידוביץ', בטרם החליטה להימנע מלספק למוסד את הלחמים.
לאחר הגשת כתב האישום, בפברואר 2013 זומן משה משה למתן עדות שנייה במשרדי הרשות, שם נחקר כעד ולא כחשוד. לפי תמליל החקירה הקריא החוקר למשה את שנכתב במסמך ולבסוף שאל אותו: "מה הכוונה במילים 'לאחר התערבות המערכת דוידוביץ' לא סיפק סחורה'"? תשובתו של מנהל השיווק: "אין לי מושג. אני מנסה עכשיו לחשוב". החוקר לא ויתר: "אתה כתבת את זה, איך אין לך מושג?. .. מדוע הלקוח נשאר מתוסכל איתכם?", ומשה משיב: "היה לו בעיה עם הארגזים, עם התעודות. שלא הנחנו לו במקום וגם בעית מחיר".
חיים ארביב, ראש מחלקת החקירות ברשות ההגבלים העסקיים צילום: אוראל כהן "מי זה המערכת?", תוהה החוקר, ומנהל המכירות משיב: "המערכת זה ההנהלה למעלה. פוגל ויהודה (מנהל השיווק והמנכ"ל - ת"ג, ע"ר וזש"ל)". החקירה של מנהל המכירות נועדה לעמת אותו מול גרסאותיהם של יתר המעורבים בפרשה, והחוקר הטיח במשה כי מרק קינן, מנהל השיווק של המתחרה דוידוביץ' אמר בחקירתו שהוא זה שסגר עם מוסד הבנות ונתן להם הנחה טובה יותר, אלא שאז, לפי החוקר, "שייקה, הבוס שלו, אמר לו לא לספק לשם, כי הוחלט מגבוה שלא נכנסים אחד לשני ללקוחות, ואז ברמן חזרו לספק לבית חנה".
תיאום המחירים זלג גם מחוץ לגבולות ירושלים
על התיאום לכאורה בין המאפיות אנג'ל ודוידוביץ' ניתן ללמוד משיחה נוספת לה האזינו חוקרי הרשות בתחילת מרץ 2010. השיחה, בין מנהל השיווק של דוידוביץ', מרק קינן, לבין מנהל אזור באנג'ל בשם ערן, נגעה הפעם לבני ברק, גם אליה התרחב הקרטל. השיחה נסובה סביב לקוח של דוידוביץ' שהוריד מחירים, וגרם למתחריו שעבדו עם אנג'ל לפנות למאפייה בבקשה לקבל עוד הנחות. מבצעים אגרסיביים כאלה היו בדיוק מה שהמאפיות ניסו למנוע.
מרק: "עזוב אנחנו סגרנו את הסיפור הזה עכשיו, זה הכל גמרנו. זהו".
ערן: "כמה חלות מחר הוא ימכור?".
מרק: "מיום ראשון בבוקר כולן שתיים בעשר. אמרתי לך זהו, נגמר".
ערן: "אבל מחר החלות אצל כולם שלוש באחת עשרה?".
מרק: "שלוש באחת עשרה".
ערן: "גם את זה אתה הולך לעשות?"
מרק:"אמרתי להם שלוש באחת עשרה".
ערן: "בטוח?".
מרק "בטוח במיליון אחוז. רק תפסיקו גם אתם עם השטויות האלה. כי אני הולך להפסיק את השקוף (לחם פרוס ארוז), תפסיק אותו גם אתה".
ממאפיית אנג'ל נמסר: "בניגוד לעולה מהכתבה, שוק הלחם הוא מהשווקים התחרותיים ביותר בישראל. הוצאת משפטים חלקיים משיחות טלפון אקראיות, המתייחסות לאירועים משבריים וחריגים (גם אם בדיעבד ניתן היה לטפל באותם אירועים משבריים אחרת) אינם משנים מהמציאות התחרותית של הענף".
מבאי כוחן של המאפיות דוידוביץ', ברמן, מרחבית קרית שמונה, דגנית עין בר ואחדות לא נמסרה תגובה.
חילקו את השוק במשרד עורכי הדין
מעדויות של כמה מהמעורבים בפרשת קרטל הלחם מתברר כי אחת הפעמים שבהן תיאמו נציגי המאפיות ביניהם לכאורה את חלוקת השוק היתה בחדר הישיבות של משרד עורכי הדין פישר בכר חן ושות', מהמשרדים הגדולים בישראל. לפי העדויות, עורכי דין לא נכחו בחדר בשלב התיאומים.
מהעדויות שהוגשו לבית המשפט עולה כי ביומניהם של מנהלי המאפיות שארגנו את המפגש לא נכתב שהפגישה מיועדת לעריכת הסדר כובל, אלא להתייעצות עם רוברט דוד, יועץ רגולציה בתחום המזון. לפגישה זומנו עורכי דין מפישר בכר, שייצגו את מאפיית ברמן. מטרתה היתה לקבל הצעת מחיר מדוד עבור ייעוץ על הסימון הנדרש לאריזות המוצרים.
בחקירתו ברשות ההגבלים העיד דוד על מטרת הפגישה כפי שנמסרה לו: "זה הוצג כרצון לעשות סדר. הם אמרו שהם רוצים לבחון אם הם תואמים את דרישות החוק, לעשות את הסימון ולעמוד בדרישות הרגולציה". דוד העיד כי עורכי הדין איחרו לפגישה בגלל טעות טכנית. לדבריו, כשהפגישה הסתיימה הוא יצא מהחדר ומנהלי המאפיות נשארו בו. כשנשאל אם עורכי הדין עזבו את החדר איתו, השיב: "אני חושב שגם הם יצאו, אבל לא זוכר במאה אחוז".
בכתב האישום מופיעה כעדת תביעה עו"ד אורית מלכא. ממשרד פישר בכר חן נמסר: "עו"ד מלכא לא השתתפה בפגישה בשל תקלת תיאום. עקב התקלה עורכת דין צעירה ממשרדנו 'הוקפצה' לפגישה באופן לא מתוכנן ונכחה בה למשך כמה דקות. עו"ד מלכא היא עדה בתיק, כפי שגם חוקרי רשות ההגבלים העסקיים עדים בתיק".
מרשות ההגבלים העסקיים נמסר: "לא נמצאו ראיות כלשהן למעורבותה של עו"ד מלכא או של כל אדם אחר ממשרד פישר בכר חן בעבירות".
המאפיות: התחרות לא נפגעה חלק מהנאשמים הודו בחברות בקרטל
לא בכל תיק, בטח בתיקי הגבלים עסקיים שבהם קיים קושי גדול להוכיח את ההסדר האסור ואת הכוונה לפגוע בתחרות, ממהרים הנאשמים להודות בזה אחר זה בעובדות כתב האישום. אלא שבקרטל הלחם זה בדיוק מה שקורה בימים אלו.
בחודש יולי האחרון כבר הודה מנהל תפעול והפצה במאפיית ברמן, רמי סגן, בכך שהיה צד להסדר כובל, ונידון לעונש קל יחסית: שישה חודשי עבודות שירות וקנס של 50 אלף שקל. זו היתה רק יריית הפתיחה: בשבוע שעבר הודו בביצוע העבירה גם מנכ"ל ברמן יהודה שניידמן, ועמו גם מנכ"ל ובעל השליטה של המאפיות דוידוביץ ואלומות יהושע דוידוביץ, מנהל השיווק של המאפייה מרק קינן והמאפיות עצמן.
אתמול הוגשה לבית המשפט תגובה נוספת לכתב האישום, של מנכ"ל מאפיית מרחבית קריית שמונה ויו"ר דגנית עין בר יוחנן אהרונסון, שגם שימש כיו"ר איגוד האופים בתקופה הרלבנטית. אהרונסון הודה שסייע להסדר כובל. עם זאת, הודאתו לא מהווה הודאה בעבירת הסדר כובל מטעם שתי המאפיות.
לאחר ההודאות של המאפיות נותר רק הדיון באשר לחומרת העבירות, והשאלה אם הפעולות שלהן אכן פגעו בתחרות או שמא התיאום אמנם היה אסור, אך ההשלכה שלו בפועל לא הובילה לפגיעה כספית בצרכנים. בכתב האישום ביקשה הרשות להגבלים עסקיים להרשיע את המאפיות בעריכת הסדרים כובלים בנסיבות מחמירות.
מנגד, עורכי הדין של המאפיות דוחים בתוקף את הטענות כי מדובר בעבירה בנסיבות מחמירות, שהעונש עליה הוא עד חמש שנות מאסר, בניגוד לעבירת הסדר כובל, שהעונש המרבי עליה הוא שלוש שנות מאסר. לטענתם, העבירות לא יצרו פגיעה בתחרות בענף הלחם, ולכן לא נגרם נזק אמיתי לצרכנים.
השופט בתיק, עודד שחם, שלח את הצדדים להגיע להסכמות והבנות ביניהם בעניין.
