הרבה ניסוי וטעייה, מעט נתונים

עצוב מאוד לראות את הטכניקה הזאת בשימוש של קובעי המדיניות במדינת ישראל, כאשר הם באים להכריע מה הדרך הנכונה ביותר לעודד תעשייה, תעסוקה ויצוא. ההיסטוריה של החוק לעידוד השקעות היא היסטוריה של ניסוי וטעייה. הרבה טעייה.

יעל אנדורן צילום: עמית שעל

קודם חשבו לעודד מפעלים באמצעות מענקים, ואז גילו שלפעמים הפוליטיקאים עושים שימוש במענקים כדי לצ'פר מקורבים. אז ניסו הטבות מס, לפי קריטריונים קשיחים חסיני מקורבים, עם מסלול מיוחד של 0% למצטיינים. אבל אז גילו ש־0% זה יותר מדי, ושההטבות מתגמלות בעיקר את הגדולים מאוד. אז החליטו לסגור את ה־0% מס, ולתת מס מינימלי שהחברות כן ישלמו.

היה ניתן לצפות שמדינת ישראל, כשהיא מכריעה על נושאים כל כך מהותיים לכלכלה שלנו, תבצע איזו בדיקת עומק, איזה מחקר אמיתי שיבוא ויאמר מה מתוך כל אותם ניסויים וטעיות מה באמת עובד. במקום זה הרבה כסף נשפך לצדדים. אם זה לא היה הכסף שלנו, זה היה מצחיק.

גם בוועדת אנדורן מחקר מקיף וכולל כזה לא נעשה. שוב מתכנסים אותם אנשים עם אותה השכלה ואותו ניסיון להחליט על ניסוי נוסף. נקווה שהפעם הניסוי של המדינה יהיה מוצלח (יש לכך סיכוי), אחרת אנחנו רק סופרים את החודשים עד הניסוי הבא.