הדשא של השכן באמת ירוק יותר?

פרדוקס הידידוּת מוכר ומדובר יותר מ־20 שנה. הסוציולוג סקוט פלד (Feld) מאוניברסיטת פרדו שבארצות הברית פרסם ב־1991 מאמר חשוב וזכור שעסק בנושא. פלד הסביר איך הפרדוקס הזה עובד מתמטית ואיך מסתבר שהוא נכון, אף שהוא מפתיע.

לרובנו יש מספר סביר של חברים, אבל כולם מכירים כמה יחידי סגולה שיש להם מספר גדול במיוחד של חברים צילום: שאטרסטוק

התופעה שפרדוקס הידידות מתאר היא תכונת יסוד של רשתות חברתיות: לרובנו יש מספר סביר של חברים, אבל כולם מכירים כמה יחידי סגולה שיש להם מספר גדול במיוחד של חברים. אלה מלכי ומלכות הכיתה, מסמרי הערב. ויש סבירות גבוהה מאוד שגם אנחנו נמנים עם חבריהם. תרומתם של הפופולריים הבודדים האלה למספר הממוצע של חברים היא גדולה: הם שמעלים את רף ההשוואה ומנמיכים את האגו שלנו. בגללם מספר החברים שיש לחברים שלנו (בממוצע) גדול ממספר החברים שיש לנו (במציאות). זה קורה משום שמי שיש לו מעט חברים נכנס לחישובי הממוצע של מספר החברים מעט פעמים. לעומת זאת, מי שיש לו חברים רבים מחושב בממוצע הרבה פעמים.

הפרדוקס הזה עובד גם בנוגע להתקשרויות אינטימיות. בממוצע החברים שלנו גם מקיימים יחסי מין עם יותר בני זוג. המעטים שמרבים לגוון בהזדווגויות משאירים את רובנו מבוישים מאחור. אם נבין את פרדוקס הידידות, נמצא עצמנו מופתעים פחות ואולי מקנאים פחות על שאפילו שותפינו למיטה מנוסים בממוצע הרבה יותר מאיתנו.

זה עובד גם במכון כושר: מי שנכנס למכון עשוי להביט סביב ולחשוב "רוב הנוכחים יותר חטובים ממני". אבל אם אתם ממוצעים, עליכם לצפות בדיוק לזה: מי שטורחים ומזיעים במכון כושר אינם ממוצעים, הם המבקרים המתמידים, שעובדים קשה יותר. במילים אחרות, המדגמים שאנו מביטים עליהם אינם מייצגים את האוכלוסייה כולה - לא במכון הכושר ולא ברשתות החברתיות.

תוצאות שהתפרסמו לאחרונה במחקר רשתות עדכנו והרחיבו את מסקנותיו של פלד. על פי עבודתם של החוקרים יונג־הו איום מאוניברסיטת טולוז שבצרפת והאנג־היון ג'ו מאוניברסיטת אאלטו שבפינלנד, ממצאיו של פלד ופרדוקס הידידות חלים גם על עושר ואושר, לא רק על חברות ומין. פרדוקס הידידות חל אפילו על הצלחה אקדמית: הוא מנבא שגם בשדה הפרסומים האקדמיים וההכרה של העמיתים בפרסומים אלה חבריכם כנראה יעלו עליכם.

אם חבריכם ברשת החברתית זוכים להרעפת אהבה גדולה מזאת שאתם מקבלים, אם הם זוכים ליותר לייקים, תגובות וריטוויטים, אם יש להם מעגלי היכרות גדולים יותר - אל תתעצבו. דעו שעל פי פרדוקס הידידות הם גם כנראה עשירים ומאושרים יותר בממוצע. אם אתם באקדמיה, הם גם מפורסמים ומוערכים יותר. התנחמתם?

מובן שלא. החוקרים מצרפת ופינלנד מרחיקים עוד צעד: פרדוקס הידידות מוביל, לדעתם, ליצירת ציבור חסר נחת, עצוב מתוך הגדרה. זאת טרגדיה ידועה מראש: אם הדחף הטבעי שלנו להשוות עצמנו לסביבתנו מוביל לתסכול צפוי, הרי שחלק משכרן של הרשתות יהיה בהפסדן. במקום לחבר בינינו, הפעילות בהן עלולה לדכא אותנו.

מנגד, המבנה הלא סימטרי של הרשתות, השאוב מן ההתפלגות המעריכית של קשרים בין החברים בהן, יכול להיות מנוצל לטובה. אפידמיולוגים מראים איך תופעת האי־שוויון שמייצג פרדוקס הידידות יכולה לשמש לאיתור מחלות ולעצירת מגיפות, למשל. אין רע בלי טוב. בייחוד אצל החברים שלכם.