המחלה הפילנתרופית שהרגה את הדסה

כיצד יש לפקח על מוסדות פילנתרופיים לתועלת הציבור? כיום – מעבר לחוק העמותות – אין קריטריון אחיד ומחייב לפיקוח על גופים כאלה, והמשבר הפיננסי בבית החולים הדסה ממחיש עד כמה מודל כזה נדרש. יש שורה ארוכה של כשלים שיכולים להסביר מדוע הדסה הגיע לאן שהגיע, כשהמשותף לרובם הוא היעדר פיקוח ובקרה מספיקים.

עמותות לתועלת הציבור, בעיקר כאלה הניזונות מכספי פילנתרופיה, הן לרוב לא דוגמה למינהל תקין - אבל אין לכך סיבה אמיתית, פרט לחוסר יישום של סטנדרטים ניהוליים מחמירים יותר. שלל של שיטות המיושמות כיום בארגונים רבים שלא למטרות רווח היו יכולות לשנות את התמונה בעמותות, גם במקרה של הדסה.

אביגדור קפלן מנכ"ל הדסה בדיון בכנסת על קריסת בית החולים צילום: עטא עוויסאת

אחד הארגונים שעוסק ביישום סטנדרטים גבוהים יותר של ניהול בארגונים שלא למטרות רווח הפועלים לתועלת הציבור הוא ארגון מידות, שייסדו ב־2008 בית ההשקעות מיטב והג'וינט. מידות מוגדר כחברה לתועלת הציבור (חל"צ) וארגון ללא כוונת רווח (אלכ"ר), ועד היום ניהל תהליכים של מינהל תקין ואפקטיבי ב־200 ארגונים המרכזים פעילות של 3 מיליארד שקל. מדובר בארגונים שעובדים עם מידות באופן וולונטרי, כדי לשפר את השגות המטרות החברתיות שהציבו לעצמם. מידות הוא בעצם "רופא ארגוני", שבא לרפא את הארגונים ממחלות הניהול הלא יעיל בדרך להשגת המטרות. גיא בייגל, מנכ"ל מידות, מספר שעד היום התמקד הארגון בניתוח ארגונים קטנים ובינוניים, אך מקרה הדסה הציף בעיניו את הצורך לעסוק גם בארגונים גדולים. "הנחנו שהארגונים הגדולים מפוקחים בצורה יותר הדוקה", הוא אומר. הניתוח של מקרה הדסה מבוסס על המידע בבקשת הקפאת ההליכים שהוגשה לבית המשפט, ומידע נוסף שפורסם ב"כלכליסט". הוא מציף כשלים ברורים של מינהל תקין וממשל תאגידי, ומתמקד בערכים שצריכים להיות נר לרגלי כל ארגון ללא כוונות רווח.

הדסה מודה בניהול כספים לא יעיל

חברות פיננסיות מציבות מטרות ויעדים, ומנהלות את משאביהן על מנת להשיג את היעדים שהוגדרו באופן היעיל ביותר. אותם סטנדרטים בדיוק צריכים לשמש גם ארגונים השואפים להגשים מטרות חברתיות. אמנם מטרה חברתית לפעמים קשה יותר לכימות ממטרה פיננסית, אך עדיין אפשר למדוד עד כמה כספי הארגון מנוצלים בצורה יעילה כדי להגשים את החזון.

בבקשת הקפאת ההליכים של הדסה נחשף כי תהליכים אלה לא בוצעו. "על אף העובדה שהוטמעה מערכת ERP מתקדמת של SAP, לא הושקעו המקורות הנדרשים על מנת לבנות מערך מידע מתקדם המאפשר לקבל החלטות בהתבסס על מידע ניהולי, כלכלי, תפעולי ורפואי מהימן וזמין", נכתב בבקשה. "חולשה זו הביאה לכך שהחלטות משמעותיות התקבלו ללא ניתוח כלכלי מתאים וללא ראיית התמונה הכוללת".

נשות הדסה צילום: אלכס קולומויסקי

חוסר יעילות נוסף היה בניהול כוח האדם. כפי שנכתב בקשת ההקפאה: "בהיעדר מדיניות ברורה של ניהול ותקינת כ"א נוצר מצב לפיו קליטת כ"א נעשית לפי בקשת מנהל ולא בהתאם לצורך אמיתי של הארגון. כתוצאה מכך, בהדסה קיים עודף כ"א בכל סקטור בהשוואה לבתי חולים אחרים". בנוסף נכתב כי "בהיעדר מדיניות שכר בהדסה נקבעו כללי תגמול לעובדים שאינם מקובלים בענף".

הגדרת השליחות של בית חולים הדסה כוללת "מצוינות בטיפול רפואי מסור ומתקדם, העולה בקנה אחד עם עקרונות ההומניזם והיעילות". אז אמנם הטיפול הרפואי של הדסה הצטיין ככל הידוע בהומניזם, אבל ביעד היעילות הוא בפירוש לא עמד. כמו כן, לא ברור עד כמה בחנו בהדסה את החלופות העומדות בפני בית החולים כשהוא מקדם מטרה חברתית כמו בריאות תושבי ירושלים. האם הקמת מגדל האשפוז, למשל, היא הדרך הטובה ביותר לנהל את כספי התרומות כדי לשפר את בריאות תושבי העיר? האם נבחנו תוכניות אחרות שאולי יגשימו בצורה טובה יותר את המטרות החברתיות? לאור הסחרור הכספי בבית החולים קשה להאמין שבדירקטוריון היתה חשיבה אסטרטגית שמדדה את המטרות החברתיות מול היכולות הכספיות.

הדו"חות הפומביים האחרונים מ־2011

השקיפות היא נושא מרכזי בכל ארגון שפועל ליישום אחריות תאגידית, בין אם מדובר בחברה עם כוונות רווח או עמותה לתועלת הציבור. הנחת היסוד היא שכאשר פועלים בצורה חיובית, אין מה להסתיר. הדסה לא נהגה בשקיפות המתחייבת. כך למשל, הדו"חות הכספיים הפומביים האחרונים שפרסמה הדסה הם הדוחות ל־2011. יתכן, ואף סביר להניח, שהדסה הגישה דוחות כספיים עדכניים יותר לגופים המפקחים עליה, וגם בבקשה לבית המשפט היא מציגה נתונים כספיים עדכניים, אך נתונים אלה אינם פומביים. גם הדוחות של 2011 לא נמצאו באתר האינטרנט של הדסה, אלא באתר גיידסטאר.

"ניתן היה לצפות מארגון בסדר הגודל של הדסה לשקיפות בסטנדרט גבוה יותר", אומר בייגל, ומציין כי גם ברמת השקיפות של הדוחות הפומביים האחרונים מ־2011 הדסה היתה יכולה לעבוד בסטנדרט גבוה יותר, ולספק דוחות מפורטים ומקיפים יותר.

אבל הנקודה החמורה יותר בנושאי שקיפות נחשפה בפרסומים ב"כלכליסט" על הליך הקריסה, שכלל טענות של דירקטורים בארגון, ובראשם נציגת ארגון נשות הדסה בישראל, אודרי שמרון, לפיהן הסכם הפרישה של המנכ"ל לשעבר, פרופ' שלמה מור יוסף, לא היה ידוע לארגון. אם הטענה הזו נכונה מדובר בכשל משמעותי של השקיפות בתוך הארגון ושל הליכי המינהל התקין.

ניתוק בין גיוס התרומות להנהלה

לפי אבינועם ערמוני, יו"ר מידות, לארגון נשות הדסה יש יתרונות אדירים כגוף לגיוס תרומות: "יש להן בסיס רחב ויציב לגיוס תרומות מהרבה תורמים קטנים, הם נחשבים לארגון היעיל בתעשייה, עם עלויות גיוס נמוכות מאוד", מספר ערמוני. הבעיה, לדבריו, היא ההפרדה בין נשות הדסה לבית החולים – "נשות הדסה למעשה לקחו אחריות על נושא גיוס הכספים ובית החולים לא פיתח יכולות עצמאיות לגיוס תרומות".

ערמוני טוען כי במודל ההפעלה החדש של הדסה, בית החולים חייב לפתח מערך עצמאי של גיוס תרומות במנותק מנשות הדסה, במיוחד לאור העובדה שהתורמים כיום מעוניינים לקחת חלק פעיל בארגון שלו הם תורמים, ולראות כיצד מנוצלים כספי התרומה שלהם.

ערמוני מאמין גם כי סיפור הפסדי ארגון הדסה בהונאת הענק של מיידוף מעט מנופח, אך הוא מציף בעיה בניהול המקצועי של הכספים: "המנהיגות המתנדבת של נשות הדסה היא לא מקצוענית, וזו בעיה כשמדובר בארגון כה גדול. היו ארגונים רבים שלא השקיעו סנט אחד במיידוף, כי היתה להם ועדת ההשקעות שמורכבת מטובי המומחים בתחום, ומצאה יותר מדי חורים בפרזנטציה שלו. לכן אני סבור שגם ארגון מתנדבים צריך לגייס מומחים ולתת יותר ביטוי להתמקצעות".

דוברת המרכז הרפואי הדסה מוסרת בתגובה "צר לנו על ההנחות והפרשנויות האישיות המוצגות אשר בינן ובין המציאות אין דבר וחצי דבר. יש להצטער כי לקיחת חצי דברים מתוך הבקשה להקפאת הליכים ומתן משמעויות שאין בהם. ארגון נשות הדסה הוא הבעלים של בית החולים ותרם במרוצת השנים מיליארדי דולרים הן לבתי החולים הן לפעילות הלימוד האוניברסיטאי והן לפעילות המחקר. זאת בנוסף לפעילות רבה ומטרות נוספות של הארגון בישראל. בנגוד לנטען בבית החולים קיימת מחלקה שכל עסוקה הוא אסוף תרומות בסנכרון מלא עם פעילות נשות הדסה. הפקוח והשליטה על ייעוד התרומות נעשית בצורה מיקצועית ואחראית. לעניין השקיפות על אף היותה של הדסה בית חולים ציבורי בבעלות פרטית מאזניו מתפרסמים במסגרת רשם העמותות המייצרת שקיפות טובה יותר מבתי החולים הממשלתיים".