כשפוגל אומר "מחדל", למי הוא דואג?

המון אנשים טובים שכיהנו כדירקטורים לא יוכלו לעשות זאת יותר ורובם נהנו מתגמול דירקטורים נדיב ביותר. חבל מאוד שבמרבית הפעמים, השירות המצוין היה לבעל השליטה ולא לציבור

בקרב עורכי הדין ישנו משפט ידוע שאומר "זו דעתי, ואם היא לא מוצאת חן בעיניך, יש לי גם אחרת". כלומר, אני חושב שצריך לעשות דבר אחד, אבל תמורת סכום נאה אני אחשוב שאפשר לעשות גם אחרת. משפט זה שמעלה אולי מעט גיחוך, קיבל משנה תוקף אתמול בנאומו הראשון של יו"ר אי.די.בי החדש אהרון פוגל.

פוגל כיהן בשלל תפקידים במשק והחזיק במגוון דעות, הן בזמן כהונתו כמנכ"ל משרד האוצר בתחילת שנות התשעים והן כשכיהן כיו"ר הגוף הפנסיוני הגדול מגדל. כעת — כשקיבל לידיו את שאריות הפירמידה המתפוררת של אי.די.בי שנדרשת למהלכים דרמטיים בשל חוק הריכוזיות, אנו מגלים פוגל חדש. פוגל בנאום הבכורה בתפקידו החדש התגלה כנביא זעם ממש: חוק הריכוזיות הוא חוק רע שיפגע בציבור, ציין פוגל, וקרא לראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד "לעצור את המחדל הענק שקוראים לו חוק הריכוזיות". מה אומר פוגל ב־ 9.29 הדקות של נאומו ומה לא נאמר בין השורות?

אהרון פוגל צילום: תמיר לוי

1. האנשים הטובים לא יתרמו יותר

אחת ההשלכות של החוק לפי פוגל היא יציאה של חברות מהבורסה. ומדוע הדבר איום ונורא? מכיוון שיהיו פחות דירקטורים. וכך הוא אומר: "מבחינת דירקטורים, עזבו מעל 100 חברות, כלומר 400–500 דירקטורים, המון אנשים טובים שרוצים לתרום ולשרת את הציבור — אין להם אפשרות וגם לא תהיה להם אפשרות". אכן, המון אנשים טובים שכיהנו כדירקטורים לא יוכלו לעשות זאת יותר. רובם נהנו מתגמול דירקטורים נדיב ביותר תמורת השירות המצויין שעשו. חבל מאוד שבמרבית הפעמים השירות המצוין היה לבעל השליטה ולא לציבור. שירות שהסתכם בעצימת עיניים לנוכח עסקאות שערורייתיות שהעבירו לאורך השנים בפירמידות.

דוגמה לשירות המעולה של הדירקטורים יכול פוגל למצוא בקבוצת אי.די.בי עצמה — מספיק לקרוא את הפרוטוקולים בעדותו של יורם מרגליות, דח"צ באי.די.בי פתוח, שהסביר בפירוט מעורר דאגה איך התנהל באישור אחת מעסקאות בעלי העניין באי.די.בי – עסקת ישראייר. עסקה שמהותה רכישה של חברת תיירות כושלת באמצעות כספי החברה הציבורית, כדי לשחרר את בעל השליטה דאז נוחי דנקנר וחבריו מערבות אישית של 43 מיליון דולר ובכדי להעביר את הסיכון שבהפעלתה של ישראייר לידי הציבור.

2. עסקאות בעלי עניין

פוגל בנאומו טוען כי הבעיה היא לא בפירמידות, אלא בעסקאות בעלי עניין. אך לפי פוגל בתחום זה "אני חושב שהחקיקה די מספקת". ברור שהחקיקה בתחום זה מספקת, השאלה הגדולה היא את מי היא מספקת. כנראה את בעלי השליטה שהצליחו להעביר עסקאות בעלי עניין מפוקפקות ובעייתיות כמעט ללא התנגדות — דבר שאפיין את קבוצת אי.די.בי שפוגל עבר לראשה.

גם אם החקיקה בנוגע לעסקאות בעלי עניין תוחמר, ההתנגדות לעסקאות אלו צריכה להגיע מהמוסדיים שמנהלים את כספי הציבור. אך פעמים רבות המוסדיים מהווים חלק מאותן פירמידות, או נמצאים בקשרים עסקיים עמוקים וסבוכי אינטרסים עימן. מבנה פירמידה, הוא שיוצר את הפוטנציאל לניגודי אינטרסים. הוא שמשרת את בעל השליטה שלעולם, יעדיף את טובתו שלו על פני טובת המשקיעים.

3. שיתערבו איפה שהציבור משלם

פוגל, מגן הצרכן, ממשיך ומציין כי יש להתערב לא רק כשמדובר בבעלי עניין, אלא גם כאשר "הצרכן משלם קצת יותר". אבל, ממשיך פוגל, בסוגיית הריכוזיות "לא מדובר כאן במדד המחירים או בעליית המחירים ואם דופקים או לא דופקים את הצרכן". לאחר קדנציות עשירות וארוכות בשוק הפרטי פוגל בוודאי יודע שהדרך להעלאת המחירים בשוק אינה רק דרך "מדד המחירים לצרכן" או עליית מחירים פשוטה. גם עליה בדמי הניהול שמשלמים העמיתים בקופות הגמל בכדי שיהיה ניתן למשוך דיבידנדים לשרת את החוב של חברת האחזקה השולטת — גם היא פירושה לדפוק את הצרכן.

4. פירמידה זה לא דבר שלילי

פוגל ממשיך להנפיק פנינים ולהתפייט. "פירמידה זה לא רק דבר שלילי, זה מגדר סיכונים". אם המשפט נשמע לכם מוכר, זה רק מכיוון שרק לפני כמה חודשים, אילן בן־דב, שומט חובות סדרתי שהוביל כבר שלוש חברות להסדרי חוב, אמר אותו הדבר.

פירמידה היא כמובן מגדרת סיכונים. את הסיכונים של בעל השליטה. היא מאפשרת לו לגלגל אותם לציבור, בעזרת אחזקה של נתחים מזעריים בחברות בשרשור.

5. פוגל מגן הציבור

מי שתהה מה האינטרס האמיתי של פוגל בנאומו — יכול להירגע. האינטרס הוא כמובן טובת הציבור. שכן, לפי פוגל, הפגיעה הגדולה של חוק הריכוזיות תהיה בציבור: "הציבור, לא יתאפשר לו להשתתף בהשקעות במשק" והוא יחפש את דרכו לחו"ל.

תנוח דעתו של פוגל. אם ההשקעות בחו"ל יכולות להניב לציבור החוסכים תשואות נאות לפנסיה שלו, אז מבחינת החוסכים — לא קרה דבר. הפגיעה האמיתית היא לבעלי השליטה שיתקשו לעשות סיבובים מהירים על כספו של הציבור, לחלוב משכורות עתק, ולהעביר עסקאות בעלי עניין.

מה חבל שכסף של הציבור הישראלי צריך לממן השקעות בחו"ל ולא לתרום לפיתוח המשק בישראל. אבל זו לא אשמת הרגולטור וזו לא תוצאה של אף חוק. זו תוצאה ישירה של התנהגות בעלי השליטה ושל חוסר האיזון בין הסיכון שגולגל לציבור לבין התגמולים השמנמנים שנהנו מהם בעלי השליטה.