שכר הבכירים במבחן הביצוע

אחרי כניסתו לתוקף של של תיקון 20 לחוק החברות, הבא להסדיר את שכר הבכירים בחברות הציבוריות, התברר כי לא רק שהוא לא השיג את מבוקשו, אלא גם הקפיץ את עלויות החברות הציבוריות בהוצאות ניכרות. מספר גורמים חברו יחדיו לתקלות שביישומו של הרעיון המרכזי והחשוב. נתייחס לחלק מהן:

א. לא מעט חברות בחרו לעקוף את החלטת האסיפה הכללית של בעלי המניות. הדירקטוריון לאחר התייעצות בוועדת התגמול, לא אימץ את החלטת בעלי המניות והעדיף לקבוע את השכר שנראה לו. משנפרצה הדרך ומספר חברות הודיעו כי אין הן מאמצות את החלטות האסיפה, צעדו נוספים בעקבותיהם. אלמנט החשש והבושה נעלם.

דורית סלינגר, הממונה על שוק ההון צילום: אבי אוחיון, לע"מ

ב. במספר לא מועט של מקרים הצביעו המוסדיים בעד שכר גבוה בניגוד להמלצות היועצים כגון חברת אנטרופי. חלקם נגועים בעניין אישי עקב קשרים רבים נוספים בין מנהלי המוסדיים למנהלי החברות, בעיקר בבנקים, וחלקם שוקלים את ההשוואה לשכרם שלהם. ככל ששכר הבכירים בחברות יהיה גבוה יותר, כך מוצדק שכרם שלהם. לא בכדי פנתה לאחרונה המפקחת על שוק ההון בדרישה מהמוסדיים כי ינמקו את החלטתם להצביע בעד שכר גבוה שלא תמיד לפי המלצת היועצים. כך גם המפקח על הבנקים החליט בימים אלה להתערב באישור שכרם של בכירים בבנקים וזאת לאחר שהבנקים הקדישו עשרות ישיבות לדיון במדיניות התגמול.

ג. מעיון בתוכניות התגמול שפורסמו בציבור עולה הרבה מלל, הרבה מס שפתיים, מבנים מורכבים וארוכים המקשים ביותר על ההבנה. בנוסף נראה כי המלל חוזר בין החברות כאשר כל חברה מעתיקה מרעותה מבול של מילים רצוף סיסמאות ללא התאמה לחברה הספציפית.

ד. היבט נוסף קשור בתהליך המורכב והארוך שעברו החברות במהלך החודשים האחרונים בניסיון לבנות את תוכנית התגמול. החברות העסיקו יועצים, מומחים לתגמול, קיבלו חוות דעת של רואי חשבון ועורכי דין ושילמו עשרות או אף מאות אלפי שקלים כשכר. בסופו של דבר, גם בעצת המומחים, העדיפו ללכת בעקבות השכנים תוך השוואת השכר המוצע לשכרם של בכירים בחברות דומות. וכי מה "מוצדק" יותר מאשר לקבוע את שכר בכירי בנק לאומי בהשוואה לשכר בכירי בנק הפועלים, בנק מזרחי וכן הלאה?

התוצאה הצפויה מתהליך הגילוי הפומבי היא עיגול השכר כלפי מעלה בצורה משמעותית ומתחים בקרב הבכירים פנימה לאור הפירוט של השכר.

אין כל הצדקה לשעות הרבות והארוכות שהקדישו החברות לדיון בנושא זה. החברה לישראל, אשר לא חסכה בשכר מופרז לבכיריה, דיווחה כי ועדת התגמול קיימה כ-15 ישיבות והדירקטוריון 4 ישיבות ובסופו של תהליך האסיפה לא אישרה את המדיניות. ניתן להעריך כי יוקדשו עוד מספר ישיבות נוספות לדיון, כאשר כל ישיבה עולה כסף רב.

דירקטורים ומנכ"לים רבים מעלים בימים אלה את הטענה כי זמן ניהולי יקר נדחק לקרן זווית לאור הצורך לעמוד בלוח הזמנים של קביעת מדיניות התגמול והזמן הרב הנדרש להקדיש לנושא זה תוך הזנחתם של נושאים חשובים.