דו"ח ה־OECD קובע: ישראל מובילה ברגולציה שמגבילה תחרות

מאז שנת 2008 לא חלה כל הפחתה בחסמים הרגולטוריים על המשק הישראלי — כך קובע דו"ח שפרסם ארגון המדינות לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) בסוף השבוע. למעשה, בחלק מהענפים, דוגמת חשמל, דואר ותעופה התרחש תהליך של סרבול הרגולציה, שלפי ה־OECD מעכב צמיחה ופוגע בצרכנים. הנתונים שמציג הארגון מלמדים שבניגוד לטענות המגיעות מירושלים, מדינות שבהן קיימים ארגוני עובדים חזקים אינן גם המדינות שבהן רמת התחרותיות במשק היא נמוכה.

הדו"ח, שנקרא "הולכים לצמיחה 2014", הוא מסמך שנתי שמפרסם הארגון ומצביע על הבעיות שקיימות במדינות החברות בו שעלולות לעכב את הצמיחה בהן. השנה הקדיש הארגון פרק מיוחד בדו"ח לנושא הרגולציה בשוק הצריכה, ודירג את המדינות החברות בו לפי מדד שהורכב לשם כך. המדד בדק עד כמה מגבילות הממשלות את התחרות בשוק, אילו תמריצים הממשלה נותנת לשחקנים בשוק להתחרות ועד כמה היא מאפשרת מידע זמין לצרכנים.

ציון לגנאי בשל השליטה הממשלתית בחברות

לפי הדירוג של ה־OECD, המדינה היחידה שבה הרגולציה מגבילה את התחרות במשק יותר מאשר בישראל היא טורקיה. מדינות אחרות שזכו למיקום גבוה בדירוג – כלומר, שהן מגבילות את התחרות — הן מקסיקו, דרום קוריאה ויוון.

הדו"ח התפרסם בסופו של שבוע שבו התפרסם גם סקר של חברת נילסן הבינלאומית, שהראה ש־76% ממוצרי הצריכה התייקרו אשתקד, כשהמוצרים המובילים התייקרו ב־6% בממוצע.

ואולם, לאור הנתונים הללו, קשה לזהות קול חד־משמעי שעולה מה־OECD ומסביר בדיוק אילו חסמים יש להסיר כדי להפוך את ענף הקמעונאות לתחרותי יותר. כך למשל, הארגון מגנה את המגבלות הרגולטוריות המיוחדות שמוטלות על חנויות מעל גודל מסוים, אבל מנגד מגנה גם מגבלות שמגנות על השחקנים הקיימים בשוק.

האמביוולנטיות הזו אופיינית לארגון, ובלטה גם בדו"ח שפרסם בשלהי 2013 על כלכלת ישראל, שבו הוא קרא לממשלה להפחית את נטל המסים הישירים על האוכלוסייה אך בה בעת להגדיל את רשת הביטחון הסוציאלית לאזרחים.

בנימין נתניהו. תומך במעורבות נמוכה צילום: איי אף פי

ה־OECD מציין לגנאי את השיעור הגבוה יחסית של שליטה ממשלתית בחברות הפועלות במשק, ואת הבעלות הממשלתית החלקית בחברות אחרות. לפי הארגון, ממשלת ישראל נעשתה גורם דומיננטי יותר במשק מאז 2008. נתון זה מעניין במיוחד לנוכח העובדה שבתחילת שנת 2009 עלה לשלטון חסיד נלהב של מעורבות ממשלתית מינימלית במשק — בנימין נתניהו, וניתן ללמוד מכך שהוא מתקשה ליישם את האידיאולוגיה הכלכלית שבה הוא דוגל.

הדעות הרווחות במסדרונות מטה ה־OECD בפריז דומות לאלו של נתניהו, וכמוהן, נראה שההתאמה שלהן לתנאי המשק הישראלי לא נבחנה לעומק. כך למשל, הקריאה להפרטה של חברות דוגמת חברת החשמל או דואר ישראל אינה מלווה בהערות רלבנטיות לגבי התועלת שלהן עבור הצרכן. אף שהפרטה אינה בהכרח צעד גרוע, ההחלה הגסה של הכלל של הארגון, שלפיו יש לבצע הפרטה בכל מחיר וללא התחשבות בתנאים הייחודיים לכל מדינה, בולטת בדו"ח הזה לרעה, ונובעת כנראה נובעת מטבעו הבינלאומי. של הארגון.

קשה להקים סטארט־אפ באומת הסטארט־אפים

הארגון מציין לרעה גם את החסמים הגבוהים לכניסה לענפים השונים בשוק הצריכה בישראל, אפילו בתחום בו נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד מתגאים כל כך — הקמת חברות סטארט־אפ. למעשה, ישראל מדורגת שלישית מבין מדינות הארגון במדד הבוחן את מסורבלות התהליך שיזמים צריכים לעבור כדי להקים חברה, כשרק צ'ילה וטורקיה מקדימות אותה. בנוסף, רמת ההגנה על שחקנים קיימים בשוק שמדכאת את התחרות היא גבוהה במיוחד בישראל, כשרק במקסיקו ההגנה לשחקנים קיימים היא איתנה יותר.

ענפים נוספים שבהם זוכה ישראל לציון לגנאי בשל החסמים הגבוהים לכניסה אליהם הם הענפים הנשלטים בידי חברות ממשלתיות – האנרגיה, המים, הרכבת והתעופה.

ארגוני עובדים חזקים לא פוגעים בתחרות

בחזית השקעות החוץ, מסמן ה־OECD את האפליה לרעה של חברות זרות בהשוואה לחברות מקומיות, את אי ההכרה בפיקוח של גופים רגולטוריים במדינות אחרות (כמו למשל במקרה של תקנים ממכונים זרים) ואת ההגבלות על תנועת הון זר כגורמים המעכבים צמיחה של הכלכלה הישראלית.

בניגוד להצהרות הממשלה על הכוח המוגזם של ארגוני העובדים במשק, ה־OECD מדרג את הכוח של ארגוני העובדים בישראל כזהה כמעט לחלוטין לממוצע בארגון, כאשר הסכמים קיבוציים ושכיחות של ועדי עובדים משפיעים על כ־55% מהפעילות במשק.

חרף הטענות שארגוני עובדים בעלי עוצמה מונעים תחרות במשק, הדו"ח מגלה כי ארגוני עובדים חזקים קיימים גם במדינות שדורגו ככאלה שמתאפשרת בהן תחרותיות גדולה יחסית, דוגמת הולנד ודנמרק. ציון נוסף לגנאי מקבלת ישראל מבחינת רמת ההוצאה שלה לעידוד מציאת תעסוקה עבור כל מובטל במשק, כשהיא מדורגת במדד הזה לצד מקסיקו, אסטוניה, ארה"ב וצ'ילה.

נקודה חשובה נוספת שגם אליה מתייחס דו"ח הארגון היא אי־השוויון בחברה הישראלית. אף שהארגון מציין לטובה את הניסיונות של הממשלה להטמיע מדיניות שתפחית את אי־השוויון בישראל, הוא שוב מונה את ישראל כאחת מהמדינות ב־OECD שבהן אי־השוויון הוא הגדול ביותר, לצד ארה"ב, טורקיה ומקסיקו.

הנתון הזה בא לידי ביטוי בשונות הרבה בין ביצועי התלמידים במבחנים המשווים שמבצע הארגון (PISA), וכן במתאם בין המצב הסוציו־אקונומי של משפחת התלמיד על ביצועיו.