השופט מינץ נגד הכנ"ר: לא ניתן לקצץ שכר טרחה בדיעבד

המדיניות החדשה של שרת המשפטים ציפי לבני ושל משרד המשפטים לקצץ בשכר הטרחה האסטרונומי המשולם למפרקים ונאמנים של חברות קורסות, לא תוכל כנראה להיות מיושמת בפועל עד לשינוי התקנות בשל העדר שיתוף פעולה מצד השופטים.

השופט דוד מינץ דחה בימים האחרונים את התנגדות הכנ"ר פרופ' דוד האן שביקש לקצץ למחצית את שכר טרחתו של רו"ח אלון פרדקין, הנאמן של חברת קמן סחר מתכות, בנימוק שהשכר מופרז והתבקש לפי תקנה 8א שעומדת להתבטל. הכנ"ר הציע לשלם לפרדקין "שכר מימוש" בהתאם לתקנה חלופית, אך השופט מינץ קבע שטענת הנאמן שהתערבות בשכרו כפי שנקבע בתקנות ובדיעבד, לאחר שבעל התפקיד השלים את תפקידו וציפה לקבל שכר לפי תקנה 8א, "טומנת בחובה סכנה שבעלי תפקיד ירתעו מהשקעת זמן ומאמצים מיוחדים". לדברי מינץ ביהמ"ש יכול לקצץ גם כיום את השכר, אך זאת רק במקרים מיוחדים בהם החישוב לפי התקנות מביא "לתוצאה בלתי סבירה באופן קיצוני".

הכנ"ר דוד האן

"אין מחלוקת על איכות העבודה"

לדברי מינץ, אין מחלוקת על עבודתו היעילה והמקצועית של הנאמן, והכנ"ר לא הצביע על נסיבות חריגות במקרה זה שיצדיקו לקצץ הסכום. יחד עם זאת, מינץ כתב כי הכנ"ר הסכים לשלם בנוסף ל"שכר מימוש" גם "שכר ניהול", כשלפי תחשיב הנאמן ממילא הסכום המצטבר היה כמעט זהה לזה שמתקבל לפי תקנה 8א. לכן הורה השופט לשלם לפרדקין 880 אלף שקל ומע"מ, אך לא כתב במפורש אם השכר חושב לפי תקנה 8א שצפויה להתבטל או שמדובר בשכר מימוש וניהול, באופן שיש בו היענות לבקשה העקרונית של הכנ"ר.

החברה שהפעיל הנאמן, קמן סחר מתכות, שהיתה בשליטת רוני אלרואי מקבוצת קמן אחזקות, עוסקת בשירותי סחר וחיתוך אלומיניום. החברה נקלעה לחובות של 35 מיליון שקל, והנאמן הפעיל אותה במשך תשעה חודשים, שבמהלכם גבה חובות מחייבים עד שהצליח למכור אותה ולגבש הסדר שכלל תספורת קצוצה במיוחד לנושים הרגילים, שנאלצו להסתפק ב־5% בלבד מהחוב כלפיהם (793 אלף שקל מתוך חוב של 15.8 מיליון שקל). בנק לאומי זכה לתספורת קלה וקיבל 80% מהחוב כלפיו (13.5 מיליון שקל מתוך 17 מיליון שקל).

השופט דוד מינץ. קבע שקבלת עמדתו של הכנ"ר "טומנת בחובה סכנה שבעלי תפקיד יירתעו מהקדשת זמן ומאמצים" אם יקצצו בשכרם לאחר מעשה

בבקשת שכרו, שהוגשה באוגוסט 2013, טען פרדקין כי לפי תקנה 8א ומאחר שהחזיר לכל הנושים בממוצע 50% מהחוב כלפיהם, הרי שמגיעים לו 7% מהקופה כולה, אך הוא מוכן להסתפק ב־5% בלבד, שהם 880 אלף שקל בתוספת מע"מ.

"דרך המלך היא תקנה 8 או תקנה 7"

בתגובה השיב הכנ"ר לפני כחודש ש"דרך המלך בפסיקת שכר טרחה לבעלי תפקיד בחדלות פירעון" היא באמצעות תקנה 8 - "שכר מימוש", או באמצעות תקנה 7 - "שכר ניהול".

תקנות אלו מקנות לבעל תפקיד שכר באחוזים נמוכים בהרבה מאלו של תקנה 8א. למשל, כשמדובר בתיקים עם עשרות מיליוני שקלים בקופה, שכר המימוש הממוצע הוא 1% מהקופה, ושכר הניהול מגיע לסכומים קטנים עוד יותר. הכנ"ר התבסס גם על פסיקת השופט ישי לויט בתיק גבור סברינה מינואר 2001, שם קוצץ לרבע שכרו של עו"ד אלי זהר בנימוק שהתקנות העלו תחשיב שאינו סביר.

פרדקין הגיש בשבוע שעבר את עמדתו באמצעות עוה"ד רונן נאוי ויריב שי ישינובסקי ממשרד אפשטיין קנולר חומסקי אסנת ושות'. בין היתר, הוא טען שהעבודה האינטנסיבית בתיק לא דמתה לתיק "מימוש". פרדקין הפנה לפסיקה של השופטת ורדה אלשיך בתיק מעריב, שגם בו התנגד הכנ"ר לשכר המפרקים לפי תקנה 8א, בנימוק שאינו פרופורציונלי.

אלשיך קבעה תחילה שלכנ"ר אין יכולת לקבוע לבעל תפקיד באיזה מסלול יבחר כל עוד התקנות לא שונו בפועל. עם זאת, בסופו של דבר אלשיך פסקה למפרקים "שכר מימוש" בהתאם לעמדת הכנ"ר. פרדקין טען עוד שהשינוי במדיניות הכנ"ר התרחש בעת שהוא התמהמה בהגשת תגובתו לביהמ"ש, ואילו היתה עמדתו מוגשת במועד (בספטמבר 2013 ולא בינואר 2014), הרי שאז "לא נהגתה במשרדי הכנ"ר ההנחיה החדשה". לדבריו, לא הוגן לשנות את כללי המשחק רטרואקטיבית.