העיר שמטלטלת את החברה הפלסטינית

אמיר דג'אני, ממנהלי הפרויקט, אומר שהעיכובים באכלוס נבעו משתי בעיות: חיבור בתי העיר לרשת המים והרחבת כבישי הגישה לעיר. שתי הבעיות קשורות לישראל השולטת באספקת המים בגדה ובכבישים המחברים את רוואבי לרמאללה ועוברים בשטח C הנתון לשליטה ישראלית. בעבר היו התנגדויות, בעיקר של מתנחלים, לפרויקט.

העיר רוואבי צילום: עמית שאבי

עד כה נמכרו 625 דירות בפרויקט שהיקפו הכולל הוא 6,000 יחידות דיור, ומספר התושבים בו יגיע ל־25 אלף. מחירי הדירות נעים בין 65 אלף דולר ל־110 אלף דולר ומכירתן מתבצעת במרכז אירוח מפואר.

פרויקט של מיליארד דולר במימון קטארי

את הפרויקט מבצעת חברת "ביתי" והיזם הוא איש העסקים בשאר אל־מצרי, במימון של כמיליארד דולר של נסיכות קטאר. גם אם כל הדירות יימכרו בהתאם לתכנון, ספק אם מדובר בהשקעה כלכלית כדאית: העבודות בפרויקט נמשכו כשבע שנים ושיווק הדירות החל באיחור ניכר, השיקול של ממשלת קטאר היה פוליטי, ולא כלכלי גרידא.

חשיבותו הגדולה של פרויקט רוואבי היא השינויים שהוא כבר הכניס לשוק הנדל"ן הפלסטיני. השינוי הראשון הוא בנייה ראשונה של עיר מתוכננת. הכל נקבע בקפדנות: כבישים פנימיים, חניות, בתי ספר, מסגדים, מרכזי קניות ועוד.

השינוי הדרמטי והמהפכני ממש הוא הניסיון לחרוג מדפוס הבנייה המסורתית של החברה הפלסטינית השמרנית. באופן מסורתי, בחברה הערבית בכלל והפסלטינית בפרט הגורם שקבע את אופי הבנייה למגורים היה המשפחה. המגורים נקבעים לפי השתייכות שבטית, כאשר כל משפחה מורחבת מתגוררת במתחם משותף. כחלק מהמסורת, אבי משפחה מחתן את בניו ובנותיו עם בני דודים ממשפחתו.

משפחות קטנות, צעירות, ממעמד בינוני גבוה

גם כיום יותר מ־50% מהנישואים בחברה הפלסטינית הם של בני דודים, במקרים רבים על פי שיטת "בדל" (חילופים). כלומר אבי המשפחה מחתן את בנו עם בת דוד, ונותן את בתו לאחיה. בקרוב ל־100% מהמקרים הבן הנשוי נשאר לגור בבניין של אביו, ואילו הבת עוברת לגור במגורי משפחת הגבר שלו נישאה.

ברוואבי התופעה הזו לא תתקיים עוד. רוב רוכשי הדירות מגיעים ממשפחות קטנות יחסית שאינן קשורות זו לזו - הורים צעירים עם שניים־שלושה ילדים. רבים מהם בעלי תארים אקדמיים, ממעמד בינוני־גבוה, עם שיעור גבוה יחסית (9%) של רווקים ורווקות. "כמו אצלכם במודיעין", אומר דג'אני, ומצביע לכיוון העיר הישראלית המרוחקת 20 דקות נסיעה מרוואבי.