פרופיל הדירקטורים החדשים: יותר נשים וערבים, פחות צעירים יהודים

נתונים שהגיעו לידי "כלכליסט" חושפים את הכישורים של 1,189 חברי נבחרת הדירקטורים לחברות הממשלתיות שצלחו את הליכי המיון: הם משכילים יותר, בעלי ניסיון ניהולי גבוה יותר ורובם שימשו כדירקטורים בעבר.

חדר ישיבות צילום: שאטרסטוק

הנבחרת נבחרה מתוך יותר מ־13 אלף אנשים שהגישו מועמדות ומוינו לפי ניקוד על בסיס כישוריהם. המינויים הראשונים של נבחרת הדירקטורים לחברות הממשלתיות ייבחנו על ידי ועדת ברנר ולאחר מכן יועברו לאישור השרים, כאשר לאחר אישורים אלו יתפרסמו גם שמותיהם. ככל הידוע, שיקולים פוליטיים וזרים לא היו הפעם חלק מן ההליך.

בדיקת הדירקטורים המכהנים כיום בדירקטוריונים המרכזיים של החברות הממשלתיות, שנערכה ב־26 החברות הממשלתיות הגדולות, מעלה כי ל־3% אין תואר אקדמי בעוד בנבחרת החדשה לכולם יש תואר, וכן כי ל־27% מהנבחרת החדשה יש תואר שלישי או שלושה תארים ראשונים, לעומת 4% בלבד מהדירקטורים כיום. ייתכן ואף סביר שבחברות הממשלתיות המשמעותיות פחות הנתונים גרועים יותר.

הדירקטורים החדשים מציגים יתרון על הקיימים גם בניסיון ניהולי, שם 69% הם בעלי ניסיון ניהולי משמעותי לעומת 43% בדירקטוריונים כיום. לניקוד כזה אפשר להגיע אם המועמד היה סמנכ"ל יותר מארבע שנים בארגון המעסיק יותר מ־300 עובדים ומרכז מחזור מכירות של יותר מ־400 מיליון שקל בשנה, למשל.

הפרמטר היחיד שבו לדירקטורים המכהנים כיום בחברות הממשלתיות יש יתרון על הנבחרת הוא בניסיון בדירקטוריונים. מתוך הדירקטורים המכהנים כיום, 58% מכהנים גם בדירקטוריונים אחרים, לעומת 52% בלבד מהנבחרת שהצהירו על ניסיון כלשהו בחברות בדירקטוריונים. הפער הזה נובע מהרצון להזרים "דם חדש" למערכת. השאלה היא אם חוסר הניסיון של חברי הנבחרת לא יקשה עליהם לתפקד, במיוחד בחברות הממשלתיות הגדולות והמורכבות.

יותר נשים על חשבון ניסיון

מה שניתן לומר ללא ספק על הנבחרת החדשה הוא שהיא מגוונת. הגבר היהודי מהווה מיעוט בנבחרת הדירקטורים, כאשר רק 47% מהמועמדים שבמסגרתה הם גברים יהודים. שיעור הנשים (כולל מהמגזר הערבי) מתוך כלל חברי הנבחרת עומד על 44% (ישנן 11 נשים ערביות בנבחרת ו־517 נשים יהודיות), ושיעור בני המגזר הערבי, גברים ונשים, עומד על 9%. בכך פספסה רשות החברות בשיעור זניח בלבד את היעד שלה להקמת נבחרת שתהיה 45% גברים יהודים, 45% נשים יהודיות ו־10% בני המגזר הערבי.

הגיוון בא על חשבון הכישורים, כאשר הוגדרו תנאי סף שונים לכל אחת מאוכלוסיות היעד של הנבחרת. משום שלנבחרת הגישו מועמדות בעיקר גברים יהודים, סף הכניסה לקבוצה זאת היה הגבוה ביותר, ולכן אלה שנכנסו היו צריכים לעמוד בניקוד גבוה במיוחד. כך למשל, 88% מהגברים היהודים הגיעו לניקוד שהקנה להם הכרה בניסיון ניהולי משמעותי. מתוך הגברים הערבים, רק 4% הביאו ניסיון ניהולי משמעותי. כמו כן, 52% מהגברים היהודים הגיעו לנבחרת עם ניסיון משמעותי בכהונה בדירקטוריונים. לעומתם, רק 22% מהנשים היהודיות הציגו ניסיון שכזה.

מנגד, הגברים הערבים העלו את רף ההשכלה - 36% היו בעלי תואר שלישי ומעלה, לעומת שיעור של 30% מהגברים היהודים. כמו כן, 26% מהגברים הערבים קיבלו ניקוד על היכרות משמעותית עם המגזר הציבורי, לעומת 24% מהיהודים.

הביקורת: אין מקום לצעירים

הביקורת על המיון התמקדה בשני מישורים - שיטת הניקוד ותנאי הסף של קבוצת הגברים היהודים. אלה עלו מאוד על רקע המועמדים הרבים שפנו כדי להתקבל לקטגוריה זו בנבחרת. כך, רק גברים מבוגרים יכלו טכנית להגיע לרמות הניסיון והרקע הנדרשות כדי להגיע לנבחרת. הביקורת השנייה על הליך המיון היא שכובד המשקל בניקוד היה לניסיון עסקי במגזר הפרטי, ולא בציבורי.

הנתונים מראים כי ביקורות אלה מוצדקות. אוכלוסיית הגברים היהודים שהתקבלה "הזקינה" מאוד את הנבחרת, כאשר 44% מהגברים שהתקבלו היו בגילי 60-69 ורק שני גברים בלבד מתחת לגיל 40 הצליחו להיכנס - כמות לא משמעותית לחלוטין. בנבחרת יש שישה מועמדים מעל גיל 80 - חמישה מתוכם גברים יהודים. הקבוצות האחרות בנבחרת היו צעירות הרבה יותר. בקבוצת המועמדים מהמגזר הערבי למשל, מרבית המועמדים הם בגילי 40-49.

הנבחרת בכללותה לא הוכיחה היכרות משמעותית עם המגזר הציבורי. רבים ממבקרי הליך המיון, ובהם גם מנכ"לי משרדי ממשלה לשעבר, טענו כי למרות ניסיון נרחב בעבודה עם המגזר הציבורי הם לא יכולים להיכנס. גם ביקורת זו מוצדקת במידה רבה, כאשר 79% מחברי הנבחרת הוגדרו כ"ללא היכרות משמעותית עם המגזר הציבורי". שיעורים אלה של חוסר היכרות נותרו דומים בקבוצות הגברים, הנשים ובני המגזר הערבי.

המבקרים טוענים כי חוסר ההיכרות הזאת יביא לכך שהדירקטורים החדשים לא יידעו איך לתפקד בחברות הממשלתיות - כאשר תומכי התהליך טוענים כי כל מהות העניין היתה להביא אנשים חדשים.