6.73 שקלים - בלבד

חבורת רובין הודים הגיעה לאחד העם. מספר בכירים הודיעו בתקופה האחרונה כי יוותרו על חלק משכרם מכיוון שהם "קשובים לרחשי הציבור", או משום שהחברה שהם עומדים בראשה חוותה שנה פיננסית קשה.

רמי לוי, בעל השליטה בשיווק השקמה, וסמיר מצלאווי, בעל השליטה בחברת הבנייה מצלאוי, לא מסתפקים בכך: הם מבקשים להעביר את הסכומים שעליהם ויתרו לטובת עובדים מן השורה בחברות שלהם. חלומי, לא?

רמי לוי צילום: אוראל כהן

הצעד הוא מבורך ובהחלט בכיוון הנכון, אבל זוהי טיפה בים, הן מבחינת שיעור הבכירים שעושים זאת והן מבחינת הסכומים שמקבלים בכירי החברות הציבוריות. רובם המכריע לא שש לוותר על אף נתח, וחלקם, בהם גם בעלי השליטה שכבר נהנים מדיבידנדים, הוא המכריע.

לכאורה מתבקש לפרגן לאלה שמנסים לעמוד בראש המחנה ובהם (לעת עתה) לוי, מצלאווי וגם חיים רומנו, מנכ"ל פרטנר. ואולם בהסתכלות פרטנית — לעתים הסיבות האמיתיות לא מתמקדות בדאגה כנה לשלום העובד.

במקרה של לוי, למשל, קשה שלא לתהות אם מדובר פשוט בהברקה יחצנית. הרי חלוקת 25 אלף השקלים שעליהם מוותר לוי ברמה החודשית, תוסיף לכל אחד מ־3.701 עובדי החברה רק 6.73 שקלים בחודש, שמספיקים לכמה וכמה עופות במבצע.

גם במקרה של רומנו קשה שלא להעביר את הקו בין מגמת ההתאגדות שמורגשת היטב בכל חברות התקשורת בישראל בשנה האחרונה (ע"ע המאבק בפלאפון), לבין ההחלטה לוותר על הבונוס ולהישאר "רק" עם השכר השנתי בעלות של 2.4 מיליון שקל ואופציות בשווי של 1.4 מיליון שקל.

האתגר האמיתי שנותר בעינו בכל הקשור לשכר הבכירים הוא לצמצם באמת, ולא ברמת גחמה כזו או אחרת, את הפערים הבלתי נתפסים בין שכר הבכירים לבין שכרם של "בני התמותה" הרגילים, המצויים נמוך יותר בפירמידת השכר.

בשלב הראשון אפשר אפילו לעזוב בשקט את השכירים ולהתמקד בבעלי השליטה, שמתעקשים לא רק על דיבידנדים שהם מושכים מתוקף אחזקותיהם במניות, אלא גם על שכר נאה. במקרים מסויימים, כמו אצל בעל השליטה בחברת אזורים הרשי פרידמן, הבכירים עוד מבקשים תוספת אש"ל על הוצאות גדולות בגין טיסות.

הרשי פרידמן