השאלה המשפטית: הטבה לא שוויונית, אך כן מידתית

הטבת המע"מ לרוכשי דירה ראשונה שמקדם משרד האוצר אמורה לכלול תנאי שלפיו לפחות אחד מבני הזוג שירת בצבא או בשירות לאומי כדי להיות זכאים לה. כל אבחנה שבסופה הטבה שמבחינה בין יהודים, ערבים, חרדים או קבוצות אחרות, מעוררת בעיה חוקתית של שוויון. אלא שמילת הקסם במשפט הישראלי היא "מידתיות" - אם האפליה היא מידתית, ניתן להכשירה חוקתית.

הטבת המע"מ נראית חוקתית. כמוה כמענקים, הנחות שכר לימוד וצ'ופרים מידתיים ולגיטימיים שניתנים ליוצאי צבא. טיעון מרכזי שעשוי להכשיר את הטבת המע"מ הוא שהיא אינה מונעת ממי שלא מקבל אותה לרכוש דירה - התחרות כאן אינה על משאבים מוגבלים (כמו למשל על משרות בשירות המדינה) אלא על הנחה שניתנת למשרתים. מי שלא שירת, היה יכול לעבוד שלוש שנים ולהרוויח סכום השווה להוזלת המע"מ, בעוד שהמשרת לא נהנה מאפשרות זו. ניתן לשאול מדוע זכאי האדם שלא שירת להנחה כפולה - גם באי־השירות וגם במע"מ?

יאיר לפיד. יוזם הרעיון צילום: אלכס קולומויסקי

הדרך לחקיקה עוברת בלשכת היועץ המשפטי לממשלה. לפני כשנתיים התנגד וינשטיין, ובעקבותיו שרת המשפטים ציפי לבני, להצעת החוק של ח"כ יריב לוין שביקשה לתת העדפה ל"תורמים למדינה" (חיילים משוחררים ואנשי מילואים) בקבלה לעבודה בסקטור הפרטי, עדיפות בהקצאת קרקע במכרז ציבורי ועוד. אלא, וזה ההבדל שווינשטיין הדגיש אז, משמעות ההטבות היא הגברת הנגישות של המשרתים למשאבים מוגבלים, פרטיים וציבוריים בחברה. הקשר, טען, בין הטבות אלה לבין מאפייניה המיוחדים של קבוצת המשרתים מוטל בספק רב, ולכן אין בו כדי להצדיק את ההבחנה בינם לבין יתר האוכלוסייה. לעומת זאת, בדיון אחר, בקריטריונים להטבות דיור, קבע וינשטיין שאין בעיה חוקית וחוקתית להכליל קריטריון של שירות צבאי או לאומי כשיקול לקבלת הטבה במסגרת פרויקטים לדיור בר־השגה.

כאשר בג"ץ פסל את חוק טל ואחר כך את הקצבאות לחרדים, הוא הדגיש את הפסול בהטבות שניתנות לקבוצת אוכלוסייה לפי קריטריונים שייחודיים לה ושוללים אותה מקבוצות אחרות. הטבה ליוצאי צבא היא הטבה שהרוב מעניק לרוב, לכן עולה ממנה תחושה חזקה של קיפוח המיעוט. השאלה היא האם העובדה שהיא לא מונעת את הנגישות לאותו משאב מאחרים מאזנת זאת.