מפרקי רשת אייס ייאלצו להסתפק בחמישית השכר שביקשו

ניצחון ראשון ומשמעותי לכנ"ר פרופ' דוד האן בניסיונו לצמצם את שכר הטרחה חסר הפרופורציות שדורשים מפרקים של חברות קורסות. השופט אילן שילה מבית המשפט המחוזי בלוד קיבל בימים האחרונים את בקשת הכנ"ר וסירב לאשר את דרישת שכר הטרחה של נאמני אייס, עו"ד אמיר פלמר ורו"ח בועז גזית, שעמדה על סכום אסטרונומי ולא נתפס של 14.8 מיליון שקל. 

דרישת השכר התבססה על תקנה 8א לתקנות השכר ("שכר חלוקה") שעומדת להתבטל בקרוב, לאחר שיאושרו התקנות החדשות שגיבשה שרת המשפטים ציפי לבני. הכנ"ר התנגד לפסיקת שכר לפי תקנה זו והודיע שהבקשה היא דוגמה טובה לחוסר הפרופורציה בין העבודה בפועל של המפרקים לבין השכר שנדרש. השופט שילה קיבל את עמדת הכנ"ר והורה לנאמנים להגיש בקשה מתוקנת שבה יחושב שכרם לפי תקנה חלופית, "שכר ניהול", שצפויה להניב להם כחמישית מהסכום שביקשו, כ־3 מיליון שקל.

רעש תקשורתי גדול

רשת חנויות אייס כללה 50 סניפים בעת שקרסה ברעש תקשורתי גדול בינואר 2012, כשהיקף חובותיה הגיע לכ־453 מיליון שקל. פלמר וגזית התמנו לנאמנים, וחודש וחצי מאוחר יותר מכרו את פעילות הרשת לחברת אלקטרה תמורת סכום שאז נטען שיעמוד על 115 מיליון שקל, אך בפועל הסתכם ב־90 מיליון שקל, לפי הדיווח האחרון של השניים לבית המשפט.

לאחר מכירת הרשת מונו פלמר וגזית למפרקים והחלו לטפל בהחזר החובות לנושים: הם בדקו את תביעות החוב ולבסוף חילקו את הכסף. מתחשיב שצירפו המפרקים לבקשת השכר שלהם, ניתן ללמוד כמה כסף חולק בסופו של דבר לנושי אייס. הבנקים, כנושים מובטחים, קיבלו את מלוא החוב כלפיהם – 74.6 מיליון שקל. גם העובדים והמדינה קיבלו את מלוא החוב, כנושים בדין קדימה, 24.5 מיליון שקל.

סניף אייס בחודש שבו קרסה הרשת. המכירה לאלקטרה התבררה כהצלחה, טוענים המפרקים צילום: יובל חן

מי שנשא בעיקר הנזק של קריסת הרשת היו הנושים הלא מובטחים, שמתוך חוב מצטבר של 214 מיליון שקל הם נאלצו להסתפק בפחות מ־58 מיליון שקל, כלומר הם ספגו תספורת קצוצה של 73%. לאור התוצאה הזו, מעניין להיזכר בהבטחות שפיזרו הנאמנים לנושים הרגילים בעבר. בדיון המכריע שבו ביקשו הנאמנים לאשר את מכירת אייס לאלקטרה הצהיר עו"ד פלמר לפרוטוקול ש"להערכתו", הנושים הרגילים יקבלו בסופו של דבר 30% עד 50% מהחוב כלפיהם. כלומר שבעל התפקיד צפה שבתום הטיפול שלו ושל עמיתו, יהיה הסכום שבקופת הפירוק לצורך החזר החוב לנושים הלא מובטחים בין 64 מיליון שקל ל־107 מיליון שקל.

מאחר שמספרים אלה היו בגדר "הערכה" ולא "התחייבות", הנושים לא יכולים לבוא כעת בטענות למפרקים או לטעון שהולכו שולל. כעת, מתברר שבסופו של דבר, הנושים הרגילים קיבלו עד כה סכום נמוך אפילו מכך. בבקשת שכרם טענו הנאמנים שבהמשך הם עשויים לחלק כספים נוספים לנושים הרגילים, אך במסמך לא הופיע כל פירוט או צפי באשר להיקף הסכומים האלה או לגבי מועד חלוקתם.

כאן עולה עובדה מעניינת: הנאמנים דורשים לקבל 14.8 מיליון שקל שכר טרחה. אך אילו הם היו מבקשים רק מחצית מהסכום העצום הזה, היתרה היתה, כמובן, מחולקת לאלתר לנושים הרגילים ומעלה את ההחזר הממוצע שלהם מעל הרף של 30.5% - נתון שעשוי היה להתאים לרף המינימום של ההבטחות המוקדמות. בפועל, סירובו של השופט שילה לאשר את השכר המבוקש עשוי לזכות את הנושים הרגילים בעוד כ־5% מהחובות כלפיהם, במקום שהכסף הזה יגיע לכיסם של המפרקים.

רו"ח בועז גזית (מימין) ועו"ד אמיר פלמר. הערכות אופטימיות מדי צילום: עמית שעל, ענר גרין

לפי הנתונים שציינו המפרקים בבקשת השכר שלהם, חולקו לכלל נושי אייס 157 מיליון שקל לעומת חוב כולל שעמד על 313 מיליון שקל, שיעור החזר ממוצע של כ־50%. לפי תקנה 8א שעומדת להתבטל, מצב כזה הופך את בעל התפקיד למרוויח הגדול מהקריסה, כשהוא זכאי לקבל 7%–9% מהקופה כולה, שהם בין 13 מיליון שקל ל־16.6 מיליון שקל (כל הסכומים כוללים מע"מ). כדי להמחיש את גודל הפער בין תקנה זו ליתר החלופות לפסיקת שכר, די לזכור שלפי תקנה 7 שכר ניהול, שאותה הכנ"ר מבקש לאמץ בתיק זה, מסתכם השכר לבעל התפקיד ב־1%–2% מהקופה כולה.

גם 1% הוא שכר נאה

בקופת פירוק שבה 157 מיליון שקל, גם 1% ומע"מ יוצרים שכר טרחה נאה, אלא שהמפרקים פשוט התרגלו לכך שהם יכולים לקבל הרבה יותר.

בבקשת השכר שלהם שהוגשה בחודש שעבר טענו המפרקים שהם ביצעו "עבודה מאומצת וחריגה", והצליחו "לשקם את החברה באופן מיטבי ויעיל ולשמור על מקום העבודה של 1,250 עובדים". הם גם הוסיפו שביצעו בדיקה של כ־2,000 תביעות חוב והודיעו שאם אכן יחולקו בעתיד כספים נוספים לנושים, הם שומרים על זכותם לבקש עדכון לשכר הטרחה.

המפרקים אף מדגישים בבקשתם שבדיעבד המכירה לאלקטרה הסתברה כמוצלחת, ומזכירים שהם נאלצו להילחם בבית המשפט כדי להדוף הצעות אחרות של מציעים שלדעתם היו נטולי איתנות פיננסית. המפרקים מכוונים בכך לאבי מלכה, הבעלים לשעבר של החברות ג'אמפ ומתאים לי, שנקלעו לחובות ושהוצא להן צו פירוק (רו"ח גזית הוא אחד ממפרקי שתי החברות). מלכה היה גם הבעלים של רשת אופיס דיפו שקרסה כשנה אחרי אייס ונמכרה לו למרות סימני האזהרה ביחס לאיתנותו הפיננסית, שבאמת הובילו את הרשת לאחר חודשים לא רבים, שוב לחדלות פירעון.

במענה לבקשת השכר, הכנ"ר, שכבר נחל הפסד במקרה דומה כשבית המשפט אישר לבעלי התפקיד בקמן שכר טרחה לפי סעיף 8א למרות התנגדותו הנחרצת והמנומקת, הזדרז להגיש הודעת התנגדות. הכנ"ר, באמצעות עו"ד אילון בריל, כתב שאף שאינו חולק על עבודתם "היעילה והמקצועית" של השניים, הרי שיש לזכור שמרבית הסכומים שהתקבלו בקופה מקורם במכירת החברה לאלקטרה ובהפעלת החברה על ידי פלמר וגזית בתקופה הסמוכה להקפאת ההליכים - כלומר תקופה ממוקדת וקצרה יחסית.

הכנ"ר כתב עוד, כי בין היתר, הבעייתיות של תקנה 8א היא ששכר הטרחה נגזר משווי הרכוש ומהיקף החובות - משתנים שאינם תלויים בפעילות בעל התפקיד. לפיכך כתב כי "דרך המלך" תהיה לפסוק שכר טרחה לפי התקנות החלופיות. אלא שהכנ"ר לא הסתפק בכך, והוסיף שמהמפרקים "נחסכה" מלאכת החקירות, שאותה ביצע עו"ד חגי אולמן שקיבל בתמורה שכר של מאות אלפי שקלים, שאותם מבקש הכנ"ר לקזז משכר המפרקים.

בהחלטה קצרה שמסר השופט שילה הוא כתב: "יואילו המפרקים להגיש בקשה מתוקנת לפסיקת שכר ניהול בהתאם לתקנה 7", שתכלול תחשיב שכר המבוקש עבור פועלם בשתי החברות מקבוצת אייס.

"יגיעו כספים בהמשך"

המפרקים עו"ד פלמר ורו"ח גזית לא מסרו תגובה לכתבה. גורם המקורב להם אמר ל"כלכליסט" שלטעמו מדובר באחד מתיקי הקריסה שהסתיימו בתוצאה המוצלחת ביותר, שבה בתוך זמן קצר יחסית קיבלו הנושים החזרים נכבדים מהחוב כלפיהם. עוד אמר שבעקבות דו"ח החקירה של עו"ד אולמן והגשת תביעה של 200 מיליון שקל נגד בעלי אייס לשעבר משה גאון ושלמה זביידה, ייתכן שבעתיד אכן ייכנסו לקופה כספים רבים נוספים, כפי שציינו המפרקים בבקשת שכרם.