"יום ללא סופרמרקטים" - למה לא לתמיד?

כמי שלא נכנס לסופרמרקט מזה שנים, ועורך את כל קניותיו בשוק או במכולות הקטנות שעדיין שרדו בשכונתי, איני יכול שלא לעודד את המהלך, אולם לטעמי "יום ללא סופרמרקטים" צריך להתחיל ב-1 לאפריל ולהימשך ברציפות עד אחרית הימים, וכמובן, לכלול בתוכו את כל הרשתות מכל התחומים. להלן הנימוקים:

רשתות גדולות גורמות לנו להוציא יותר כסף מכפי הנחוץ. זאת לא אשמתן כמובן, זה בדי.אן.איי שלהן. כל הצדקת קיומה של רשת גדולה היא ביכולתה לגרום לנו לקנות יותר ממה שהתכוונו מראש. החל במבצעים של ארבע במאה, מחירי "סוף עונה" המתחילים שעתיים אחרי שהחזאי אישר את בואה, וכלה בהרחקת מוצרי היסוד לירכתי החנות והגדלת העגלות באמצעות סטרואידים על מנת לתת לנו את התחושה שעדיין לא קנינו כלום - הרשתות הגדולות הפכו זה מכבר את מכירת היתר לאמנות.

כמה סוגי תפוחים תמצאו כבר בשופרסל? צילום: .shutterstock

רשתות גדולות תורמות להעמקת הפערים החברתיים. אם גם אתם, כמו באי ועידת דאבוס השנתית, מאמינים כי אי השוויון ההולך ומחריף מהווה בעיה חברתית מרכזית, עליכם לזכור כי בכל פעם שמי מאיתנו עורך את קניותיו ברשת גדולה, הוא תורם במו ידיו להעמקת הפערים שבסופו של דבר יביאו לקרע סופי ובלתי נמנע בחברה - רשתות, גם אלה העובדות באמצעות זכיינים, תמיד יתרמו לעושרם של מעטים, בעלי השליטה המרכזיים.

רשתות מובילות לשוק ריכוזי הפוגע בתחרותיות. בשנת 2010 קבע הממונה על ההגבלים העסקיים כי חמש המאפיות הגדולות בארץ התנהלו כקרטל ותיאמו מחירים. נכון להיום בשוק הבשר, בו שולטות שתי חברות בלבד, נרשמים תעריפים גבוהים לצרכן וקיים חדש סביר להתנהלות לא חוקית. פליטת הפה של רונן נימני, בעלי "קפה קפה", אישרה כי בעלי רשתות הקפה מתאמים ביניהם מהלכים, וזה רק על קצה המזלג. העובדה היא פשוטה, כאשר יש רק כמה שחקנים גדולים החולקים ביניהם שוק שבוי של צרכנים, אין להם באמת אינטרס אמיתי להתחרות אחד בשני, ומכאן הדרך לתיאום מחירים קצרה מתמיד. רק ריבוי של עסקים קטנים יכול להבטיח את התקיימותה של תחרות אמיתית.

רשתות פוגעות בכלכלה. לרשתות יש השפעה מיידית על מעגלים שניים ושלישיים של יצרנים, בעלי מקצועות חופשיים וספקים. אותם בעלי מכולות שסגרו את דלתותיהם לאחר כניסתה האגרסיבית של רשת

AM:PM. כניסה אגרסיבית צילום: עומר הכהן

לשוק שכרו חללי עבודה, העסיקו עוזרים, עורכי דין, מנהלי חשבונות, סוכני ביטוח, נהגי הובלות, אכלו במסעדות פועלים קטנות וכך הלאה. רשתות, מנגד, ישאפו תמיד לצמצום, סליחה, ל"התייעלות" כוח העבודה המקצועי. כך למשל פעלה רשת סופר פארם כאשר החליטה לפטר 90 רואי חשבון שאיישו עד אז כל סניף וסניף. אם זה רק היה חוסך בשורה התחתונה כסף לצרכן לא הייתי מלין, אבל...

באופן לא מפתיע, טענה זו מגיעה תמיד מאנשים שלא טרחו להיכנס לבית עסק קטן בשני העשרים האחרונים, ובמקביל הצליחו לפספס גם סקירות של כלי תקשורת מרכזיים אשר מצאו כי עסקים קטנים זולים מרשתות ארציות גדולות. כך למשל עלה בכתבה ב"תוכנית חיסכון" שבדקה את רשתות "הום סנטר" ו"קנה ובנה", וכך עלה בכתבה שבדקה את מחירי בתי המרקחת הפרטיים לעומת רשתות הפארם הגדולות, ובעוד בדיקות רבות אחרות.

לרשתות גדולות יש כוח קנייה שעסקים קטנים לא יכולים להתחרות עמו. טענה זו מגיעה בדרך כלל ממי שקרא את הסעיף הקודם אבל לא נותן לעובדות לבלבל אותו. אז נכון, לרשתות יש כוח קנייה גדול, ואפשרות ללחוץ על ספקים, אבל עובדתית, ההנחות הגדולות שהן מקבלות אינן מתגלגלות לכיסם של הצרכנים. מי שכן רוצה לדעת לאן הולך הפער הגדול שבין המחיר לרשת והמחיר לצרכן מוזמן לפשפש בדוחות הכספיים ולהתרשם מהמשכורות המשולמות למנהלים הבכירים ומהדיבידנדים המחולקים לבעלי המניות המרכזיים.

רשתות גדולות יוצרות מקומות עבודה. באחת מהרצאות ה"טד" המפורסמות ביותר, מסביר היזם הסדרתי והמולטי מיליונר, ניק הנאוור, מדוע אין טעות גדולה יותר מזו. אתמצת את עיקרי הדברים - רשתות לא יוצרות מקומות עבודה. כוח הקנייה שלנו, הצרכנים, הוא זה אשר יוצר דרישה ומהווה את החסם היחידי בפני עתות של אבטלה קשה, עובדה אשר הופכת אותנו למעסיקים הגדולים ביותר במשק, וליצרני מקומות העבודה האמיתיים. ככל שיותר ויותר מאתנו יקלעו לעבודה באחת מהרשתות, ויעברו להרוויח משכורות מינימום, היכולת שלנו לייצר עוד ועוד מקומות עבודה תדעך, האבטלה תגדל, והמשק ייקלע למשבר.

השוק כאלטרנטיבה ראויה צילום: דוד הכהן

רשתות פוגעות באיכות, במגוון ובשירות. בעל עסק ששולט מרחוק בפריסת סניפים ארצית לא יכול באמת להשגיח שהמוצר הסופי, יהיה זה מזון או מלבוש, אכן עומד בסטנדרט שקבע לעצמו, ועובדה זו נכונה לכל תחום - בעל עסק קטן הנמצא במקום, תמיד יספק מוצר איכותי יותר מעובד לא מיומן המרוויח כמה שפחות.

בנוסף, רשתות, מטבע הדברים, נוטות לצמצום והאחדה, בעוד שעסקים קטנים תורמים לריבוי וגיוון, בעודם משקפים את טעמיהם השונים של בעליהם. להמבורגר של רשת מקדונלד'ס יהיה את אותו הטעם בדיוק בין אם הוא נמכר ברומא ובין אם בדימונה, אולם שתי המבורגריות פרטיות יציגו טעמים שונים לגמרי גם אם הן ממוקמות באותו הרחוב. בעולם גם קיימים מעל 200 זנים שונים של תפוחים, אולם בשופרסל נמצא לכל היותר שלושה או ארבעה, והרפתקנים קולינאריים מוזמנים לכתת את רגליהם לשוק האיכרים.

ואחרון חביב, השירות. במכולת אני יכול לרשום בהקפה אם במקרה שכחתי את הארנק, המוכר בחנות הבגדים יקרא לי מהקצה השני של הרחוב כדי לספר לי שהגיע משלוח חדש של חולצות טריקו, והאם ובתה שמנהלות את בית המרקחת בקינג ג’ורג’ ניסו במשך תקופה ארוכה למצוא לי שידוך ראוי מבין רווקות השכונה. מומלץ.

תאמינו או לא אבל ישנן עוד טענות ראויות כנגד המשך קנייה ברשתות, כמו למשל הפגיעה המתמשכת במרקם השכונה והרחוב, אולם, אם הגעתם עד כאן וטרם השתכנעתם, סביר להניח שאתם מחזיקי מניות או בעלי עניין באחת או יותר מן הרשתות הגדולות, ואם כן השתכנעתם, לא נותר לכם אלא להדיר את רגליכם ככל הניתן מרשתות.

הכותב הוא עורך האתר slow.org.il