הרפתקת הדולרים של פישר: בנק ישראל הפסיד 8.6 מיליארד שקל ב-2013

מדיניות שער החליפין שמפעיל בנק ישראל בשש השנים האחרונות, שבמסגרתה מתערב הבנק במסחר במטבע חוץ ורוכש כמויות גדולות של דולרים, ממשיכה לגבות ממנו מחיר כספי לא מבוטל. נתוני ההפסדים של בנק ישראל מתבררים מהדו"חות הכספיים לשנת 2013 שמפרסם היום (א') הבנק.  

בשנת 2013 הפסיד בנק ישראל סכום עתק של יותר מ- 8.6 מיליארד שקל, והחלק הארי של הפסד זה נובע כאמור מהרפתקת הדולרים של הנגיד הקודם פרופ' סטנלי פישר. בעקבות ההפסד הנוסף, גדלה יתרת ההפסד המצטבר של בנק ישראל, והגיעה בסוף השנה החולפת לשיא שלילי חדש של כ-51.2 מיליארד שקל.

ההפסדים שנגרמים לבנק ישראל כתוצאה מאחזקת הדולרים שהוא רכש, וממשיך כאמור לרכוש, מאז שנת 2008 נובעים משתי סיבות עיקריות: הפרשי שערים ופערי ריביות. את הדולרים הרבים שהוא רוכש, מחזיק בנק ישראל במסגרת יתרות מטבע החוץ של ישראל. בסוף שנת 2013 הסתכמו יתרות המט"ח בשקלים בסכום של כ- 284 מיליארד שקל. את סכומי הכסף הגדולים האלה מחזיק בנק ישראל בבנקים בחו"ל, בעיקר בניירות ערך נקובים בדולר וביורו. כאשר השקל מתחזק מול מטבעות אלה, נגרם לבנק ישראל הפסד, כי יתרות המט"ח שברשותו שוות פחות שקלים.

זה בדיוק מה שקרה בשנה שעברה: בשנת 2013 התחזק השקל מול הדולר ב- 7%, ואילו מול סל המטבעות ("שער החליפין האפקטיבי") התחזק המטבע המקומי ב- 7.6%. כתוצאה מכך רשם בנק ישראל בשנה החולפת הפסד כתוצאה מהפרשי שערים בסכום של כ- 5.7 מיליארד שקל.

הנגידה, ד"ר קרנית פלוד צילום: בלומברג

הדעה הרווחת היא שהפסדים כתוצאה מהפרשי שערים הם רק הפסדים "על הנייר", כי "שנה אחת הדולר יורד ושנה אחרת הוא דווקא עולה". בפועל, מדובר בנושא מורכב הרבה יותר. בשל שיטת הדיווח הייחודית של בנק ישראל, כאשר לבנק יש הכנסות כתוצאה מהפרשי שערים, כמו למשל מה שקרה בשנת 2011, החלק הארי של הכנסות אלה אינו נרשם בדו"חותיו הכספיים כרווח, והוא מועבר לסעיף "חשבונות שערוך" במאזן הבנק. עלייה בשווי יתרות המט"ח כתוצאה מהפרשי שערים תיחשב לרווח רק כאשר בנק ישראל יתחיל למכור ולמממש חלק מהיתרות שברשותו.

לעומת זאת, כאשר לבנק ישראל נגרם הפסד כתוצאה מהפרשי שערים, הפסד זה נרשם בדו"חות הכספיים שלו כהפסד, והוא מתווסף להפסד הכולל שבנק ישראל גורר עוד מהרפתקת הדולרים הקודמת שלו בשנת 1996. וזו בדיוק הסיבה שלא מדובר רק בסיפור חשבונאי טכני, אלא בנושא בעל חשיבות מעשית גדולה במיוחד.

על פי חוק בנק ישראל, חייב הבנק להעביר מדי שנה את הרווחים שצבר לקופת המדינה, במטרה לסייע לממשלה לממן חלק מהוצאותיה. אולם את רווחיו השנתיים מעביר הבנק לממשלה רק כאשר יש לו רווח מצטבר. ההפסדים העצומים שרשם בנק ישראל בשנים האחרונות הגדילו את הפסדיו המצטברים, ולכן הם מרחיקים בשנים רבות את המועד שבו יוכל

הבנק המרכזי להתחיל לתרום את חלקו במימון הוצאות הממשלה.

הסיבה העיקרית הנוספת להפסדי בנק ישראל בשנה שעברה היא כאמור פערי הריביות בין ישראל לבין חו"ל. הפסדי הריבית של בנק ישראל נובעים מהפערים בין הריביות שהבנק מקבל על השקעת כספי יתרות המט"ח בבנקים בחו"ל, לבין הריבית שהוא משלם בארץ על אגרות מק"מ שהוא מנפיק ועל הפיקדונות של הבנקים המסחריים אצלו. הנפקות המק"מ מימנו חלק גדול מרכישות הדולרים שביצע בנק ישראל במהלך השנים 2008-2011, ומחודש אפריל 2013 ועד היום.

רכישות דולרים אלה הן הסיבה העיקרית לגידול העצום בהיקף יתרות המט"ח, המסתכמות כיום בכ- 84 מיליארד דולר. מהדו"חות הכספיים שמפרסם בנק ישראל היום מתברר כי הפסדי הריבית שלו הסתכמו בשנת 2013 בכ- 2.4 מיליארד שקל.