הכרייה בשדה בריר עוברת למגרש הפוליטי

שרת הבריאות יעל גרמן לא הפתיעה בשבוע שעבר כאשר הודיעה על התנגדותה לבקשת כיללאשר לה לכרות פוספטים בשדה בריר שליד ערד. בכיל, כולל בוועד העובדים שלה, צפו כבר כי זו ההחלטה המסתמנת מצד שרת הבריאות. הדו"ח של המומחה האמריקאי ששכר המשרד, פרופ' ג'ונתן סאמט, היווה את המסמר האחרון שקיבע את העמדה הזו.

בהתאם, כיל החלה ליישם תוכניות שאמורות להפעיל לחץ מצדה. ביום חמישי הודיע מנכ"ל החברה סטפן בורגס כי הורה להכין תוכנית לסגירת מפעל רותם אמפרט, שללא אתר כרייה חלופי יישאר ללא עבודה עוד 7–8 שנים. זהו רק פן אחד של הפוליטיקה הסבוכה מעל ומתחת לפני הקרקע שבה ייקחו חלק בכירי כיל, ועדי העובדים, תושבי ערד והפזורה הבדואית באזור, פקידי משרדי הממשלה השונים וכמובן חברי הכנסת ושרי הממשלה, עד לראש הממשלה בנימין נתניהו. "כלכליסט" מנתח את השלבים והגורמים המרכזיים בהמשך המחלוקת סביב 25 מיליארד הדולרים שטמונים בתוך סלע.

ההכרעה עוברת לוועדה המחוזית

מי יצביע בעד סיכון בריאותי

ההחלטה של גרמן לא סופית, אלא רק מחזירה את הכדור בחזרה אל הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה דרום, שאמורה לאשר או לדחות את בקשת כיל לכרייה בשדה בריר. בוועדה חברים נציגי משרדי ממשלה שונים, נציגי הרשויות המקומיות בדרום ונציגי גופים ירוקים. מועד לדיון בוועדה טרם נקבע, אך ספק אם בין חברי הוועדה יהיו מספיק תומכים בהצעה ששרת הבריאות אומרת כי תסכן את בריאותם של תושבי ערד והפזורה הבדואית. כך, לדוגמה, נציגי המשרד להגנת הסביבה, שבעבר לא התנגד לכרייה בשדה בריר, אמרו ל"כלכליסט" בסוף השבוע כי הם מיישרים קו עם החלטתה של גרמן.

צילום: חיים הורנשטיין

בצד התומכים בכרייה, לפחות ברמה העקרונית, נמצא משרד הכלכלה שהמנכ"ל שלו, עמית לנג, התבטא בעבר בנושא ואמר כי אין שום בעיה בריאותית בכרייה בשדה בריר, וכי ניתן לבחון את ההשלכות הבריאותיות באמצעות עריכת פיילוט במקום. עם זאת, למשרד הכלכלה אין נציג בוועדה המחוזית, ולכל היותר, אם ירצה, יוכל להשפיע מאחורי הקלעים. עד כה העמדה הרשמית של המשרד בעקבות ההתנגדות החד־משמעית של משרד הבריאות טרם נקבעה. משרד האנרגיה גם הוא צפוי לתמוך בכרייה, לפחות אם לשפוט על פי דו"ח ועדת הפוספטים שהקים המשרד ביוני 2013. משרד האנרגיה, אגב, הוא הרגולטור של תחום הפוספטים בהיותו אחראי על אספקת חומרי גלם מהסוג הזה למשק, אך כמו משרד הכלכלה הוא נעדר זכות הצבעה בוועדה המחוזית.

בצד המתנגדים עולה השאלה מה יעשו נציגים של עיריות כמו דימונה או באר שבע, שתושביהן אולי לא חוששים מסיכון לבריאותם כתוצאה מהכרייה, אך עשויים להיפגע כלכלית אם לא תהיה עבודה ברותם אמפרט. בעבר עוד ניתן היה לסבור כי ראשי העיריות בדרום יצביעו בעד הכרייה, אולם קביעה כה חד־משמעית כמו זו של משרד הבריאות מקשה על הצבעה שכזו.

ללא עתודות פוספט ועם זיכיון אשלג בסכנה רותם אמפרט: פעילות גירעונית אך הכרחית לכיל באמצעות הפוספט מייצרת כיל רכיבים שמהותיים גם ליתר פעילויות החברה ניר צליק לכתבה המלאה 

עם זאת, ספק אם העמדות השונות בוועדה המחוזית הן שיכריעו את הכף בשלב הזה. כמעט כל מי שמעורב בסיפור שדה בריר מסכים על דבר אחד בלבד והוא שההחלטה האמיתית תתקבל מאחורי הקלעים, לא מן הנמנע שגם תוך מעורבותו של משרד ראש הממשלה. משרד ראש הממשלה כבר התערב בעבר בנושא, כאשר ב־2010 שכר את שירותיו של ד"ר שמואל שפירא לכתוב דו"ח בנושא הסכנות הבריאותיות הטמונות בכרייה בשדה בריר. במקרה או שלא, הדו"ח של שפירא קבע כי אין סכנה בריאותית, ורק התנגדות עזה של תושבי העיר ערד לא אפשרה את הפיכת הדו"ח למנוף לטובת אישור הכרייה.

גם משרד האוצר מעורב כמובן ובעל דעה בנושא. לאוצר אין נציגים בוועדה המחוזית, אך יש לו עניין גדול במציאת מוצא שיאפשר את המשך כריית הפוספטים בישראל. תעשיית כריית הפוספטים היא משמעותית למשק הישראלי, בין היתר בשל העובדה שהיא חלק משרשרת ייצור שלמה, שבה הפוספט שנכרה עובר לאחר מכן לחברות אחרות שמעבדות אותו לדשנים — כמו חיפה כימיקלים. הפוספט והדשנים מיוצאים ומכניסים כסף רב למדינה באמצעות מיסוי והעסקת עשרות אלפי עובדים באופן ישיר ועקיף. גרמן הכחישה כי בתהליך קבלת החלטתה הופעל עליה לחץ כלשהו מלשכת שר האוצר יאיר לפיד, שהוא גם ראש מפלגתה, אבל אם יחליטו באוצר לעשות מעשה ולהתערב במטרה למצוא פתרון, עמדת אנשי המשרד תהיה, מטבע הדברים, בעלת משקל כבד.

זו אחת הסיבות לכך שבכיל שומרים על אופטימיות. את הבסיס לאישור כרייה בשדה בריר הם סבורים כי ניתן יהיה למצוא על ידי הטלת ספק במסקנות שגזרה גרמן מדו"ח סאמט. לדברי אנשי החברה, הדו"ח הנוכחי של סאמט טוב פי 100 מהקודמים לו שגרמו לכל המהומה. בכיל בוחרים לצטט את החלק שבו סאמט צופה כי העלייה במספר הנפטרים בעקבות הכרייה יגדל ב־0.066%, ובמילים אחרות: 6.6 נפטרים נוספים לכל 10,000 נפטרים במצב רגיל. הם משווים זאת לעלייה בשיעור של 4.25% לפי דו"ח מ־2010 שכתבו ד"ר מיכה ברחנא וד"ר יהונתן דובנוב שנשכרו לכך על ידי תושבי ערד. גורמים בכיל אף הוסיפו כי הנזק שטמון לכאורה בכריית פוספטים זניח בהשוואה לנזק הבריאותי שגורמים אינטל ומפעלים גדולים נוספים לסביבתם.

עם זאת, בחברה בוחרים להשמיט בהתייחסותם את החלק בדו"ח שקובע כי גם אותו 0.066% הוא שיעור סיכון שגבוה מהמקובל במדינות המערב, שבו סיכון נחשב סביר עד לשיעור של 0.01%, או נפטר אחד נוסף לכל 10,000 נפטרים במצב רגיל. כלומר, הסיכון שצופה סאמט לכרייה מלאה בשדה בריר הוא פי 6.6 גדול יותר ממה שנחשב לסיכון סביר במדינות המערב. המספרים הללו צפויים ללוות את תהליך קבלת ההחלטה הסופית בנושא.

שרת הבריאות יעל גרמן צילום: עמית שעל

מאבק העובדים והמסר לנתניהו

רצה הגורל והצורך של המערכת הפוליטית לקבל הכרעה בנושא שדה בריר מתקיים בדיוק כאשר במקביל גם מתנהל סכסוך עבודה קשה במפעלי כיל, ורותם אמפרט בראשם, על כוונת ההנהלה לפטר או להוציא לפנסיה מוקדמת מאות עובדים.

רותם אמפרט עצמו שובת כבר שלושה שבועות עקב מבוי סתום במשא ומתן בין ההנהלה לוועד העובדים. בין הצדדים כבר הוסכם על פרישה של 103 עובדים לפנסיה מוקדמת בתנאים טובים יחסית לשכר שעובדי כיל רגילים אליו: מענק חד־פעמי של 800 אלף שקל ומענק חודשי של כ־20 אלף שקל עד הפנסיה. המחלוקת היא, בין השאר, על פיטורים של 23 עובדים נוספים והאם החברה תגייס עובדים צעירים וזולים יותר במקום אלו שפוטרו כדי להקל את העומס שייפול על כ־900 העובדים שיישארו בה.

ההחלטה של גרמן צפויה לאחד את השורות בין הצדדים לסכסוך, כדי לאפשר מאבק משותף לאישור הכרייה — כפי שעובדי כיל ידעו לעשות בעבר — כולל הפגנות ופגישות עם פוליטיקאים. כבר בסוף השבוע הגיבו העובדים ופרסמו מקופת הוועד מודעה בעיתונים שמגנה את ההחלטה של גרמן. יו"ר ועד עובדי רותם אמפרט משה חדד אמר ל"כלכליסט" כי ההחלטה של גרמן היא גזר דין מוות לעובדים, ולכן "אני מאמין שהמשא ומתן בינינו לבין ההנהלה יואץ בהתאם. אם אני הייתי במקום ההנהלה ואם הם חושבים בצורה הגיונית, אז זה מה שיקרה".

חדד ויו"ר ועד העובדים המאוחד של כיל אבנר בן סניור יודעים דבר או שניים על פוליטיקה. רק לאחרונה נפגשו, הם וראשי ועד נוספים כמו ארמונד לנקרי ממפעלי ים המלח, עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. בן סניור ולנקרי מייצגים, לדבריהם, 800 חברי מפלגת הליכוד, והם יודעים להפעיל את המנוף הפוליטי כאשר הם נדרשים. בימים כאלו שבהם נתניהו מבצע עבודת שטח מקיפה בניסיון למנוע מסגן שר הביטחון דני דנון שליטה בוועידת המפלגה, לקול של אנשים כמו ראשי ועדי כיל יש חשיבות רבה. לפני שבועיים ידעו העובדים להגיע אל נתניהו ולדבר איתו על המשא ומתן התקוע. סביר להניח כי הם יידעו גם להעביר לו מסר, במישרין או בעקיפין, שלפיו יהיה קשר בין היכולת שלו להשפיע על אישור הכרייה בשדה בריר לבין התמיכה שלהם בו בוועידת הליכוד.

מפת החלופות והאינטרסים

בכיל מקפידים להגדיר את שדה בריר כמקום הכרייה הריאלי היחידי שנותר בישראל. הדגש הוא על המושג "ריאלי", כי גם הוא עניין של מציאותיות פוליטית ולא מבחינה טכנית או לוגיסטית. שדה בריר מלכתחילה היה המקום המועדף לכרייה אבל לא היחיד שבו ניתן לכרות. הר נשפה ובקעת מישר בנגב מכילים מרבץ פוספטים גדול יחסית שבו עתודות זמינות של 420 מיליון טונות לעומת כ־552 מיליון טונות בבקעת ערד שכוללת גם את שדה בריר. מעבר למספרים הללו, היתרון של שדה בריר הוא בנגישות הלוגיסטית המהירה והזולה יותר של האזור לעומת נשפה ומישר.

היתרון של האחרונים על בריר הוא שבמקרה שלהם מדובר באזור יחסית לא מאוכלס, בוודאי לעומת בקעת ערד על על עשרות אלפי תושביה. אולם במקרה של נשפה ומישר צפויה התנגדות מצד ארגוני הסביבה השונים, שכן הר נשפה הוא שמורת טבע ייחודית עם נוף שמהווה נכס תיירותי כשלעצמו. כך, גם אם כיל היתה מסכימה להעביר את הכרייה והלוגיסטיקה דרומה יותר, יהיה לא פשוט להעביר את אישור הכרייה במוסדות התכנון בשל הפגיעה הנופית העצומה.

אפשרות אחרת היא העמקת הכרייה בתחומי הזיכיון הנוכחיים של רותם אמפרט: מישור רותם, אורון וצין. גם אם הדבר אפשרי מבחינה טכנית, לא בטוח שהוא משתלם בשל העלויות הכלכליות של המהלך.

כל השיקולים הללו יעמדו בפני מקבלי ההחלטות, שיצטרכו להחליט אם הם מעדיפים לספק עבודה, בריאות או לשמור על הנופים הייחודיים של ארץ ישראל, על הפוטנציאל התיירותי שבהם.

מכיל נמסר בתגובה: "דו"ח סאמט הוא דו"ח נכון ומקצועי שמחזק ומבסס את כל מה שכיל טענה עד היום: אין השפעה בריאותית לכרייה בשדה בריר. הדו"ח יהווה את הבסיס לאישור הכרייה במקום. לפי המלצת גרמן, יצטרכו להחזיר את ישראל למאה ה־18, צריכים לסגור את כל התעשייה, למנוע את כל התחבורה, כולל התחבורה הציבורית, ולעצור את הפקת האנרגיה והשימוש בה. היות ששדה בריר הוא עתודת הפוספט היחידה, מדובר בהחלטה קריטית לעתיד הנגב ולתעסוקת 9,000 משפחות — לא פחות מכך".