פוטין בדרך החוצה?

פוטין אינו סטלין ובוודאי איננו היטלר ואף לא קרוב לכך. ההשוואת הללו שנעשו, בין היתר, ע"י הילרי קלינטון וע"י שר האוצר הגרמני, וולפגנג שויבלה, גורמות לו עוול היסטורי עמוק. יש לזכור שפוטין וקבוצת השלטון בקרמלין (סילוביקי) אינם שולטים ברוסיה בכוח הנשק או דרך רצח המונים והגליית מיליונים כפי ששלטו מנהיגים דיקטטורים בעבר. מוקד הכוח שלו מבוסס על ציר אחד מרכזי: היכולות לעשות את תומכיו עשירים ולהענישם על ידי לקיחת רכושם, ולעיתים הכנסה לכלא. כאשר ציר כוח זה מובן - ברור גם שנפילתו היא בלתי נמנעת וכי המדיניות המופעלת ע"י הנשיא אובמה היא אפקטיבית ביותר.

כלכלת רוסיה מידרדרת במהירות - ואם שר הכלכלה מודה בכך, הרי ברור שהמצב בפועל גרוע יותר. חולשת הכלכלה שנובעת מהזנחה של שנים ביצירת מקורות פעילות אשר יקטינו את התלות בייצור נפט וסחורות אחרות, גרמה לכך שמרבית האוכלוסיה חייה ברמת חיים נמוכה ביותר וזאת על רקע אוליגרכיה שלטונית שעלילות יכולתה הפיננסית וראוותנות הוצאותיה מופיעות בתקשורת מדי יום ביומו. הסיבה העיקרית לכך היא ששלטון פוטין מותנה באופן מוחלט ביכולתו לשלם לסביבה הקרובה ולכמה מרכזי כוח - אחרת לא ניתן להסביר את הצורך של רוסיה להחזיק מעל 500 מיליארד דולר יתרות מטבע, בשעה שיש לה עודף מסחרי ועודפים שוטפים שנתיים ענקיים, תוך התעלמות טוטאלית מפיתוח המשק ומהעלאת רמת החיים של יתר האוכלוסיה.

כאן גם טמון זרע הפורענות שיביא בסופו של דבר בטווח הנראה לעין לנפילת השלטון. בדיוק כפי שמיכאיל חודרוקובסקי שגה כשחשב שהבנקאים והפוליטיקאים שקיבלו אותו ברוב כבוד במרכזים הפיננסיים המערביים יגנו עליו בעת עימות פוליטי עם השלטון ולבסוף מצא את עצמו בסיביר ללא רכוש, כך טועה פוטין בתרגום בהערכת הכוח הפיננסי שלו.

ולדימיר פוטין. לא מסתיר את רצונו להחזיר את רוסיה לימי גדולתה צילום: אי פי איי

הטעות של פוטין מלווה בחוסר הבנה בסיסי לכוחה העצום של ארה"ב ובייחסו המזלזל לנשיא אובמה. ניצנים ברורים לאותו חוסר הבנה עמוק, או כפי שהקנצלרית מרקל הגדירה אותו - "מנותק מהמציאות" ו"חי בעולם משלו", כבר נראו בעבר. כך למשל, כאשר "חשף" את הכדים היוונים (AMPHORAE) בני ה-3,000 שנה, בחופשת צלילה בים השחור, שלאחריה דוברו נאלץ להודות שהיתה מבויימת. לחילופין, בהלם על פניו לכשהבין ש-25 אלף הצופים באיצטדיון ספרטקוס במוסקבה אינם מריעים לו אלא שורקים בוז, אירוע המזכיר במידה מסויימת את סצנת הנשיא הרומני צ'אוצ'סקו על מרפסת ארמון הנשיאות בבוקרשט ערב נפילתו.

הערצה גלויה לסטלין

פוטין מעולם לא הסתיר את הערצתו לסטלין כמנהיג. גם בחיבתו לשיחזור ההיסטוריה הוא מחקה את הדרך הסובייטית ולא מסתיר את רצונו להחזיר את רוסיה לימי גדולתה כמעצמה עולמית, על רקע תסכולו מהתייחסות מתנשאת של ארה"ב אל רוסיה ואליו. תחושת הכוח שתומרצה על ידי המערכת שסובבת אותו, גרמה לו לעשות את הטעות הקריטית, שלדעתי, בעתיד הקרוב, תגרום להסתלקותו מהשלטון. דרך מדיניותו בקרים ובאוקראינה הוא גרם למערב לעשות את מה שהמערב לא רצה לעשות - וזה להתאחד ולפעול נגדו באופן ממוקד.

הטרגדיה לכאורה, נעוצה בכך שפוטין צודק לחלוטין בנושא קרים, בפרט לגבי החזרתה לרוסיה, ובעניין אוקראינה בכלל, בהתנגדותו הטוטלית להצטרפותה לברית נאטו או אפילו לאיחוד האירופי. אכן, לא עולה על הדעת שהחצר האחורית של רוסיה ובתחום האינטרסים הצמוד ביותר שלה תהפוך למרכז כוח מערבי.

מרקל. צוטטה באמרה על פוטין כי הוא "מנותק מהמציאות" צילום: בלומברג

מהפכות לא קורות בחורף - אלא אם המערב מעורב בכך

נפילתו של ינוקוביץ', נשיא אוקראינה לשעבר, על ידי מהפכה עממית ולמרות שימוש בכוח נגד האופוזיציה, גרמה ללא שום ספק לפאניקה בקרמלין לאור כוחה העולה של האופוזיציה הרוסית ומאחר שנתפסה כאות לעתיד לצפוי במוסקבה. לא במקרה, יצאה האופוזציה הרוסית, אשר קיבלה עידוד משמעותי מנפילת ינוקוביץ' להפגנות הגדולות ביותר נגד פוטין בשנים האחרונות. ולא במקרה, הוכנס מנהיג האופוזציה נאבאלני למעצר למרות שלכאורה, לקראת משחקי סוצ'י, החל פוטין במדיניות שחרור אסירים פוליטיים. אין ספק, שפוטין הבין שזו קריאת השכמה בהולה לאור העיתוי ומהירות האירועים באוקראינה.

יתרה מזאת, באותו עולם אין גם דרך חזרה למנהיג חזק, כי אחרת יפגין בכך חולשה בלתי נסבלת בעיני הקבוצה השלטת הקרובה ובוודאי בעיני האופוזציה. כדאי להזכיר שבניגוד לפרופוגנדה שמגיעה ממוסקבה על הפופולריות העצומה של הנשיא, הרי בשטח כוח האופוזציה הולך וגדל. בבחירות האחרונות לדוגמא ולמרות זיופים משמעותיים, זכתה מפלגתו של פוטין בקושי ב-50% מהקולות, ואילו בבחירות בסוף השבוע האחרון לעיריית נובוסיבירסק (עיר של 1.4 מיליון תושבים בסיביר שהינה מרכז משמעותי בתעשיית המכרות) ניצחה המפלגה הקומוניסטית. בעצם, בבסיס העימות הנוכחי עם ארה"ב עומד מודל חודרוקובסקי: ארה"ב אומרת לפוטין שכל עוד הוא מתעסק רק בכסף, מצידה הוא יכול לגזול את רכוש האוכלוסיה כולה לטובת המעטים, תוך התעלמות משלטון החוק והדמוקרטיה וכל עוד תהליך זה אינו מלווה באמביציות פוליטיות גלובליות.

המהלך ששבר את הכלים

מהלך אוקראינה שבר את הכלים לדעתי, כי אם עד כה ניתן היה להתייחס לקרמלין רק במושגי כסף ולצפות כי יאמרו אמן אחרי מדיניות המערב בכל תחום, הרי עכשיו חלומות האימפריה הופכים לסיכום אמיתי. נכון להיום הצבא הרוסי הינו חסר יכולות אמיתיות (להוציא הנשק הגרעיני), ואינו מהווה איום אמיתי. עם זאת, תהליך ההתחמשות והשקעות מאסיביות באיכות הפעילות הצבאית עלולות לשנות את התמונה כליל תוך מספר שנים ולסכן מחדש את אירופה, כך שמנקודת מבט אמריקאית ואירופית, הזמן הנכון לפני שיהיה מאוחר מדי להחזיר את רוסיה למסלול שמקובל על המערב - הוא עכשיו. ללא נפילת או החלפת פוטין קשה לראות איך מדיניות כזו מתבצעת בפועל.

הדרך שהנשיא אובמה פועל ע"י סנקציות כלכליות פיננסיות והקפאת נכסים אישית היא הנכונה ביותר והאפקטיבית ביותר מאחר והיא מכה בקרמלין לא רק במה שהינו כואב, אלא במקור הכוח האמיתי והיחיד שלו. הידרדרות הכלכלה הרוסית קיבלה האצה משמעותית בעקבות משבר אוקראינה, כפי שבא לידי ביטוי בנפילות בבורסה הרוסית (מהחלשות

בעולם), נפילת הרובל ובריחת הון מאסיבית של עשרות מילארדי דולרים רק ברבעון האחרון. בנוסף לכך, מתברר לקבוצה השלטת פוליטית או כלכלית שעוצמתם הפיננסית נעלמת והפגיעה היא ישירה בהם אישית ואף באלה שמהווים להם כיסוי במערב ולכאורה קיבלו לגיטימציה (לא במקרה הזכיר ראש ממשלת אנגליה קמרון את רומן אברמוביץ').

לסיכום, ניתן לצפות - וייתכן שאף תהליך זה קורה בפועל כבר עכשיו - להתפתחות מלחמת כוחות פנימית בתוך השלטון במוסקבה. בהחלט סביר שכאשר תתברר מידת הנזק הפיננסי שפוטין גורם למערכת, מה שיהפוך אותו לנטל על הקבוצה השלטת, וממילא יוביל להחלפתו בנציג אחר שלה. כמובן שהתחזקות האופוזיציה והתחושה החזקה לראשונה שהמערב יתמוך בה ישירות ובעקיפין, תיתכן ותגרום לנפילת השלטון ע"י האביב הרוסי.

הכותב הוא יועץ בינלאומי לקרנות גידור