חקר ביצועים: השבוע של אלון חסן, מנהלי הפניקס ועובדי רשות השידור

תקדים צ'ילה העדפה מקלקלת

מקרה מבחן מעניין בסוגיות של חופש וכוח באינטרנט נרשם בשבוע שעבר הרחק מעמק הסיליקון - דווקא בצ'ילה. חברות סלולר מקומיות הציעו ללקוחותיהן חבילות ללא תשלום על גלישה בשירותי מדיה חברתית בולטים, דוגמת פייסבוק, ווטסאפ וטוויטר, והרגיזו את משרד התקשורת המקומי, שפסל את המבצע. במילים אחרות, הרגולטור הצ'יליאני אסר על ספקיות הסלולר להתערב בתכנים ולהעדיף שירותים מסוימים, ודרש לשמור על תחרות בתחום אתרי האינטרנט, על פי העיקרון המכונה ניטרליות רשת. דילים דומים קיימים בעוד שווקים מתפתחים, כמו דרום אפריקה, שם הם לא נבלמים. בצ'ילה משרתי הציבור יותר נלהבים מערכי השוויון הטכנולוגי, ואולי גם הפנימו את העיקרון האינטרנטי הידוע: "אם זה בחינם - אתה המוצר".

דור צח

שידורי המונדיאל ישובשו?

משחקי המונדיאל בברזיל מגיעים בתזמון מושלם לוועדי העובדים ברשות השידור: בדיוק כשמאבקם נגד סגירת הרשות מגיע לישורת האחרונה. הנה שוב יש להם שאלטר, כמו בימים היפים כשכל המדינה צפתה בערוץ 1. האיום להשבית את שידור המשחקים הוא דוגמה ברורה לצד הרע והאלים בוועדים חזקים. אך מצד שני, קל להבין את 1,800 האנשים שעומדים עם הגב לקיר, חודשיים לפני שהם נזרקים מהעבודה. שר התקשורת גלעד ארדן יודע שהוא כבר ניצח. הפור נפל וסגירת רשות השידור היא עובדה מוגמרת, גם ביטול האגרה. עכשיו הזמן שלו להיות לארג' עם העובדים, להבטיח שהטובים שבהם ייקלטו לעבודה בגוף השידור החדש, ולתת עוד ממתק אחרון שיבטיח לנו מונדיאל מוצלח.

אופיר דור

מחכים למונדיאל בברזיל צילום: אי פי איי

לפיד ממשיך לקרוץ

שר האוצר יצא לפני כחצי שנה במסע לניקוי הדירקטוריונים הממשלתיים מפוליטיקה ומבינוניות. שאפו. אלא שרשימת המועמדים הראשונה שהציג מאכזבת. בלשון המעטה. לא ייתכן שהמיון הארוך והמקצועי לכאורה שעליו הכריז יאיר לפיד יסתיים בחבורת מנהלים שכשלו בתפקידיהם במגזר הפרטי, וגרוע מכך, באנשים שבדרך פלא מעורבבים בפוליטיקה המוניציפלית של מפלגת יש עתיד. גם אם לנבחרי לפיד יש תירוצים לכישלון העסקי, גם אם כמה מהם לא דיווחו על הקשר ליש עתיד - אי אפשר כך. אי אפשר ללגלג על כולם כל הזמן, וגם לא להאשים שר כמו ישראל כץ, שסירב לחתום על רשימת השמות. גם ההתחסדות מחייבת.

נעמה סיקולר

סלינגר שקופה, כמו כולנו

בזה אחר זה הגיעו ביום ראשון שמונת חברי דירקטוריון הפניקס למשרדה של המפקחת על הביטוח דורית סלינגר כדי להסביר איך ולמה אישרו למנכ"ל אייל לפידות שכר בעלות של 10 מיליון שקל. מצעד הבושה הזה נועד להבהיר היטב את רוח המפקד, יאיר לפיד. אך בפועל קשה לראות את הזובור הזה משנה משהו. לא אצל הדירקטורים ולא אצל המנכ"לים, שמעולם לא התאפיינו בבושה כשמדובר בשכר שלהם - ולא משנה להם מה יאמרו הפוליטיקאים, העיתונים, הציבור או מנהלי כספי הציבור. בסוף החודש, באסיפת בעלי המניות, נציגי חברות הביטוח שמשקיעות את החסכונות שלנו בחברה יידרשו לאשר את שכרו הנוצץ של לפידות. הנציגים האלה יגיעו מחברות שבעצמן משלמות למנכ"לים שלהן משכורות עתק. קרוב לוודאי שהם לא יצרו עין בעמיתם. הם יתיישרו עם הקו שלו, לא עם הקו של לפיד. בושה? זה רק בראש שלנו.

רחלי בינדמן

דורית סלינגר צילום: אבי אוחיון, לע"מ

טיפאני השחור הישן

מייקל מקלור, עובד לשעבר ברשת חנויות התכשיטים טיפאני, תובע את חברת היוקרה בטענה שהיא מפלה שחורים. הרקע לתביעה הוא התבטאות המיוחסת למנהל חדש בחברה, שהתפלא על כך "שעובד שחור מייצג את המותג טיפאני". ואמנם, מתברר כי מקלור היה העובד השחור היחיד מבין 200 אנשי הדרג הניהולי של החברה, ממש כאילו היה מיעוט המחמד של איקונת ההון והסטייל. בבית הלבן אולי יושב נשיא שחור, אבל התביעה הזאת היא תזכורת חדה לכך שגם בלב ניו יורק הליברלית עדיין מתקיימות בועות שמקשרות בין יוקרה לצבע עור. כל תביעה כזאת היא עוד סיכה אחת בתהליך ארוך מאוד.

תמר טוניק

חסן לא שונה מהרופאים

נניח שאתה יבואן שצריך לפרוק מטענים בנמל אשדוד. עומדת בפניך האפשרות לפרוק בנוהל הרגיל, אלא שאז יידרשו ימים ארוכים עד להוצאת הסחורה מהנמל, לא כולל הסיכון לעיצומי פתע אפשריים. עומדת בפניך גם האפשרות להשתמש בשירותיה של חברה העונה לשם הסימפטי דנה, ששייכת במקרה לחבר של יו"ר הוועד, והיא סוגרת את העסק בזריזות ובלי סכנת עיצומים. במה תבחר? עכשיו נניח שאתה שוכב בבית חולים וזקוק להחלפת מפרק. כואב לך, אבל התור הקרוב, כפי שחשף משרד הבריאות בשבוע שעבר, הוא בעוד כ־80 יום בממוצע. לעומת זאת, הרופא במחלקה מספר לך שהוא עצמו יכול לטפל בעניין לכל המאוחר בשבוע הבא, אחר הצהריים, בבית החולים הפרטי שהוא במקרה עובד גם בו. במה תבחר? ללמדנו שלמעט סוג הסרבל, לא תמיד יש הבדל גדול בין הדוקטור לסוור.

גלית חמי

אלון חסן יו"ר ועד נמל אשדוד צילום: ישראל יוסף, גדי קבלו

האוצר לא פותר שום בעיה

31 שנה לקח למדינה להיפרד מכל אחזקותיה בבנקים שהולאמו בעקבות פרשת ויסות המניות ב־1983. 31 שנה, עד שהשבוע הודיע האוצר על הכוונה למכור את יתרת האחזקות בבנק לאומי. המהלך הגיע לאחר שהמדינה איבדה את השפעתה בבנק: המוסדיים הפסיקו לאמץ את המלצותיה ואף אישרו תוכנית תגמול שהשר יאיר לפיד התנגד לה. אבל המבחן האמיתי בלאומי מתחיל כעת. אל החלל שהמדינה תשאיר ייכנסו בעלי מניות המיעוט האחרים. יהיו להם אינטרסים ותפיסת עולם, ולא תהיה עוד אצבע ממשלתית שתפעיל לחץ. המצב החדש יהיה בעיה של הרגולטור. וזו לא תהיה בעיה קלה.

אתי אפללו

הפשע משתלם לשרי האוצר

בספטמבר כלכלת אירופה תזנק. זה יקרה עם החלת תקנת האיחוד האירופי מ־2010 שלפיה זנות, סמים וסחר ברכוש גנוב יחושבו במסגרת תל"ג המדינות. הנימוק הוא יישור קו: בהונגריה הזנות חוקית ונספרת בתוצר הלאומי. בהולנד הסמים חוקיים ונספרים. וכדי שיהיה סדר צריך למדוד אותם גם במדינות היותר ביישניות. התוצאה המיידית תהיה נס כלכלי. או לפחות סטטיסטי. לפי הלמ"ס האירופי Eurostat, חישוב כספי הפשיעה הלא מדווחים יצמיחו את כלכלת איטליה בן לילה ב־2% ואת כלכלת בריטניה ב־0.7%. והן בכלל לא ידעו שהן כאלה. המסקנה ברורה - כדי לשמור על איתנותנו הכלכלית עלינו לצעוד בעקבות אירופה ולחשב בתל"ג את הענפים הבאים: מעטפות מזומנים, מימון פוליטי מחברים, חיסכון על אי־עמידה בתקנים, פרוטקשן, כספי בּאבּוֹת מנתיבות, וגניבות בקר בצפון ומתכת בדרום. אם לא מנכים כלום מצבנו מצוין.

אסף אביר