פרשת בן-אליעזר: ההלוואה שהתפוצצה

הפוליטיקאי אז מגייס את כל ההסברים והמקורות. ואם נותר פער מגשרים עליו. זוהי הלוואת גישור מחברים עשירים. אין כמעט פוליטיקאי בכיר בישראל שאין לו חברים עשירים, ובדרך כלל גם חברים עשירים נדיבים.

ממש בדקה ה־90

אצל פואד מדובר במקרה הזה באברהם נניקשווילי. פואד הבטיח להציג הסכם הלוואה חתום כדת וכדין, בתקווה לרצות את חוקריו. וזה לא יהיה פשוט. טיב הקשרים בין השניים ייחקר. האם פואד היה בעבר בתפקיד שיכול היה להיטיב עם החבר, ובהמשך הגיעה ההזדמנות של אותו חבר לגמול. האם ההסכם אינו על הנייר בלבד. האם ההלוואה דווחה כמתחייב לרשויות השונות. במקרה הנוכחי, מעניין לראות איך הקשר בין השניים הועבר כמו במירוץ שליחים. בין הרשות למלחמה בהלבנת ההון, לרשות המסים, לפרקליטות מיסוי וכלכלה. לנדס מעביר לאשר שמוסר לבן ארי שמגביהה לווינשטיין. גול!

והעיתוי, תמיד ישנו העיתוי. כמו שסילבן שלום הופל בידי גברת (ולא מדובר בשרה נתניהו) שלא יכלה לשאת את האפשרות שייכנס למשכן הנשיא, כך פואד מוכשל בדקה ה־90 ממש, ביום שמוספי שישי החגיגיים מפרסמים את תוכניותיו ליום החגיגי שבו ייכנס לבית הנשיא. אם גם כאן היה "גרון עמוק", או סתם מישהו ברשות להלבנת הון שקרא עיתונים וחיבר אחת ועוד אחת. פואד ונניקשווילי. והבית ביפו. במקרים כאלה אחת ועוד אחת זה הרבה יותר משתיים.

בנימין בן אליעזר צילום: אלכס קולומויסקי

כשהחברות מזדהמת באינטרסים

בזמנו, כשצחי הנגבי הועמד לדין בגין המינויים הפוליטיים שביצע במשרד להגנת הסביבה, התלוצץ פואד: אם הוא הועמד לדין, אותי צריך להוציא להורג. פואד מתגאה בהיותו טריבון עממי, איש של אנשים. הבעיה היא שתמיד בין החברים האלה יש כמה מיליארדרים, ואז החברות עלולה להזדהם באינטרסים. פואד, כך נדמה, הושק על המסלול הזה.

 במקרה הקל זה יכול להסתיים בעבירת דיווח, במקרה הבינוני בהפרת אמונים, במקרה הכבד יחסי שוחד. בכל מקרה, פואד, כמו סילבן, הודיע על פרישתו לפני שהעניין התברר עד תומו. ויש בהודעתו גם תחינה: פרשתי, הניחו לי. פטרונו הפוליטי של פואד היה הנשיא המנוח עזר ויצמן, שנאלץ לעזוב את הכהונה בתמורה לסגירת תיק חקירת השוחד מאדוארד סרוסי. להבדיל מסיפורים אלה, כאן רב הסיכוי שהחקירה תמוצה ולא בהכרח במסקנה שפואד מייחל לה.

ליועץ המשפטי יהודה וינשטיין אין ברירה אלא לחקור. וינשטיין מודע לאפשרות שמשתמשים בו כקוטל מועמדים, ועם זאת, אין לו ברירה אלא לבחון ולהעריך את החומרים שמציגים לו. וינשטיין כעס על טור שכתבתי בעקבות דבריו בכנס אילת, שבו הצגתי את תוכנית העבודה שלו שסימנה שני יעדים: מלחמה בפשיעה המאורגנת ומלחמה בשחיתות ברשויות המקומיות. ציינתי את היעדרם של הפוליטיקאים, שבזמנו של מזוז היו מטרה מרכזית. מנגד, גם ועדי עובדים לא היו בתוכנית. ואם וינשטיין מטפל בפואד ובחסן, אז כנראה הוא ממלא את תפקידו כמו שצריך.