"שדות ים היה אימפריה. לא יודע מה יישאר מזה"

"באו אלינו ביום ראשון ואמרו שיש אסיפה דחופה. הצמידו לנו אקדח לרקה ואמרו: יש לכם יומיים להחליט אם למכור או לא. תגיד לי אתה - מישהו יכול לקבל החלטה כזו ב־48 שעות? זה נורמלי? בדיעבד הבנתי שמפברואר כבר עובדים על המכירה הזאת. עבדו גם עלינו. יומיים אחרי ההחלטה הודיעו שמוכרים את המניות".

את הדברים האלה אומר יואל סלע משדות ים, יליד הקיבוץ ומוותיקי החברים בו, שהתנגד למכירת המניות של אבן קיסר. סלע מייצג את הקו של מתנגדי המכירה, אבל בניגוד לרבים מחבריו, לא חושש לומר את דעתו.

יואל סלע על מרפסת ביתו בשדות ים צילום: אלעד גרשגורן

סלע מוּכר לחובבי הספורט כאחד השייטים הגדולים בישראל, ועם אלדד אמיר ייצג את ישראל בארבע אולימפיאדות בדגם ההולנדי המעופף. באולימפיאדת סיאול דורגו השניים במקום הרביעי והחמיצו את המדליה רק בשל איסור להשתתף בשיוט יום כיפור. הוא פרש משיט בהיותו בן 45 והיום מתגורר עם משפחתו בקיבוץ, בבית ישן על קו המים. בחמש השנים האחרונות משמש כמנהל האחזקה של מכונות הליטוש במפעל. "הכסף לא מעניין אותי, אסור היה למכור מניות", הוא אומר ל"כלכליסט".

"הנסיכים" נגד "החדשים"

שבועיים עברו מאז האקזיט הגדול של שדות ים, אבל במקום לחגוג, הרוחות בקיבוץ סוערות. מחנה המתנגדים למכירה, שבראשו עומדים ותיקי החברים, או כפי שכונו "מחנה הנסיכים", זועם על אובדן השליטה במפעל אבן קיסר, יצרן משטחי המטבח מבוססי הקוורץ הגדול בעולם. ההחלטה על המכירה התקבלה ברוב של 69% באותה האסיפה.

שדות ים מכר 16% (כשליש) מאחזקותיו באבן קיסר תמורת מיליארד שקל, וכעת שיעור אחזקתו במפעל הוא 33%, ששוויו בבורסה הוא כ־540 מיליון דולר. משמעות ירידת שיעור האחזקה היא שהקיבוץ יאבד את הרוב בדירקטוריון, אך יישאר בעל המניות הגדול. אחרי מסים והוצאות ייוותרו בקופתו מהמכירה כ־620 מיליון שקל, והשאלה הבאה היא איזה שימוש ייעשה בהם ואם הקיבוץ ייצא להפרטה. עד האקזיט הנוכחי חשו חבריו שמצדדים במכירה תסכול מסוים, שנבע מהרצון לממש חלק מהנכסים. בראש התומכים במימוש עמד מקסים אוחנה, שעלה ממרוקו במסגרת עליית הנוער ונקלט בקיבוץ. את מחנה המתנגדים למכירה, "הנסיכים", בניהם של מקימי הקיבוץ, הובילו המשפחות רותם ואמיר.

הוותיקים נדחקו החוצה

עמיר רותם מונה לפני שנה ליו"ר המועצה הכלכלית של הקיבוץ, גוף מקביל לדירקטוריון חברה שתפקידו להתוות את דרכו הכלכלית של הקיבוץ ולכן גם של המפעל. הוא החליף את אוחנה בתפקיד במה שנראה אז כקרב שליטה בקיבוץ ועורר תקוות גדולות בקרב מחנה הנסיכים, אבל במהלך האקזיט הוא עשה פניית פרסה מפתיעה ועבר לצד התומכים. אוחנה הפסיד בקרב, אולם בסופו של דבר ניצח במלחמה.

ההצבעה על הדחתו מתפקיד מקביל כיו"ר אבן קיסר בוטלה, והוא נשאר והוביל את האקזיט בשעה שהוא וחבריו כופים על מחנה הנסיכים את אחוז האחזקה הראוי לדעתם.

"הנסיכים" הורחקו לכאורה ממרכז הכוח העיקרי של הקיבוץ, מפעל אבן קיסר, מאז כניסתה של קרן טנא, שמנהל אריאל הלפרין. הקרן נכנסה כמשקיעה ביולי 2006, תמכה במינוי אוחנה ליו"ר ובמקביל קיבלה את תמיכתו במהלך ההנפקה שיצא לדרך ב־2012. אבן קיסר הונפקה ב־11 דולר למניה ובשווי חברה של 300 מיליון דולר בלבד, וכבר ב־2013 מכרה קרן טנא את מניותיה בחברה לפי 23 דולר למניה. מאז המשיכה המניה לעלות, והצעת המכר לשדות ים כעת נעשתה לפי 45 דולר למניה, בדומה למחירה בשוק.

המתנגדים למכירה טוענים שצריך לשמור את ההון ליום סגריר, ואילו התומכים טענו שיש הזדמנות לקבל הרבה כסף, מה שיקטין את הסיכון הכרוך בתלות במניה של חברה אחת ויאפשר לטפל בתשתיות בקיבוץ. בכל מקרה, עבור קיבוץ שהבנקים מחקו לו חוב של 400 מיליון שקל בשנות השמונים מדובר בתקופה חדשה.

המלחמה הבאה כבר כאן

העימות בין שני המחנות מצוי היום בשיאו ומלווה בכעס גדול משני הצדדים. ייתכן שזו הסיבה שהדוברת החדשה של הקיבוץ הדפה את כל ניסיונות כלי התקשורת להגיע לקיבוץ ולראיין את המתנגדים לאקזיט ואת התומכים בו ולאפשר רק לערוץ טלוויזיה אחד לערוך תוכנית על הנושא, וגם זה בפיקוח. המלחמה הבאה, שכבר נמצאת מעבר לפינה, תהיה על חלוקת כספי האקזיט. כבר עתה ברור שלפחות מחצית מהסכום תלך להשקעות, והמאבק יהיה על המחצית השנייה. "הצעירים", מי שנקלטו בקיבוץ בשנים האחרונות, מתכוונים לדרוש לקבל נתח שווה לזה של המייסדים הוותיקים, ואלה יעמדו על הרגליים האחוריות כדי למנוע מצב כזה.

למרות המתח והיריבות שני המחנות שומרים על איפוק בכל הנוגע להתבטאויות פומביות, אך שבירת הסטטוס קוו והעובדה שהקיבוץ איבד את השליטה במפעל ונשאר כמעט בלי זכויות הביאו לתסיסה גדולה.

"המפעל הזה יקר לי", אומר סלע. "אנחנו עובדים בו עבודת כפיים. אני לא אדם של ספקולציות ומניות, אבל היו כאן אנשים שראו פתאום הרבה כסף מול העיניים ואמרו 'בואו ניקח'".

"אני לא הייתי מוכר אפילו אחוז אחד. הקיבוץ הזה היה חייב 323 מיליון שקל, והצלחנו לצאת מהמשבר כי ידענו לפתח מוצר. אבל על הדרך באו טרמפיסטים ולקחו הרבה כסף. כשקרן טנא נכנסה, המזכירות הודיעה לנו שהיא תחזיק 17% מהחברה, אבל היא יצאה עם 32%. אז מישהו כאן לא אמר לנו את האמת. היא יצאה עם רווחים של מאות מיליונים. תראה איזה שכר משך כאן המנכ"ל בחמש שנים, 120 מיליון שקל. זה נורמלי? כל הדירקטורים החליטו לתת לו את הכסף הזה, גם אלה שמונו מטעם הקיבוץ".

אבל טנא הצליחה להשביח את המפעל, והמנכ"ל יוסף שירן ידע להגדיל את המכירות ואת השווי. לא מגיע להם להרוויח?

 "כשטנא נכנסה אני הצבעתי נגד, כי אני לא רוצה שותפים. ההצלחה של המפעל היא לא טנא או המנכ"ל. ההצלחה היא הפיתוח של המוצר, הרעיון, ואת זה עשינו אנחנו בקיבוץ. יש לנו מפעל בבר לב שיכולות הייצור שלו גבוהות בהרבה, אבל הוא מייצר 40% פחות מהמפעל בשדות ים. למה? כי הוא מעסיק שכירים וכאן עובדים אנשים שאכפת להם בעבודת כפיים. המפעל הצליח בגלל המוצר ולא בגלל הניהול של המנכ"ל. הוא וטנא נדבקו להצלחה שלנו. הניהול שלהם הביא אותנו למצב שאנחנו מחזיקים רק 33%.

מבנה מפעל אבן קיסר בשדות ים צילום: נמרוד גליקמן

"עשינו פה כמה טעויות היסטוריות, והגדולה שבהן היתה כשהמפעל הוקם. אנשי הקיבוץ במפעל אמרו למזכירות שהם לא יכולים לכנס אסיפת קיבוץ על כל קנייה או מכירה של מכונה. הקיבוץ העניק להם את האוטונומיה להחליט, וזו הטעות שהובילה לעוד טעויות.

"אני כל כך עצבני. הקיבוץ הזה היה שלנו. כשהמשטרה היתה כאן בשנות השמונים, עם החובות, מי עמד וסגר את שער המפעל והבעיר צמיגים? יואל סלע. אני זה שנעל את השערים של המפעל וסגר שם את הפקחים של ההוצאה לפועל שבאו לעקל, כדי שהם לא ייצאו. אלה שרצו למכור את המפעל לא היו פה בימים האלה. לא ידעו מה זה רע, מה זה סבל.

"מה זה שדות ים? קיבוץ שהוא שדות וים. חקלאים ודייגים. הקיבוץ הצליח בגלל החברים שהיו להם מוטיבציה ותחושת שייכות. אבל בסוף לא יהיה לנו מפעל בכלל. כבר לא נהיה מה שהיינו. לא נהיה קיבוץ. היתה פה אימפריה. אני לא יודע מה יישאר מזה".

את מי אתה מאשים?

"את האנשים שקלטנו כאן (הכוונה לחברים חדשים - ג"ח). קלטנו עירוניים. זה התחתן וזו התחתנה והגיעו חברים חדשים. אלה האנשים שגרמו לנו לא להיות קיבוץ".

מה הבעיה עם האנשים האלה?

"אלה אנשים שפחות אכפת להם מהקיבוץ. אכפת להם יותר מעצמם. ברגע שהחדשים נכנסו, התחילו הספקולציות והמניות".

להפריט או לא להפריט

אסיפת הקיבוץ וההחלטה שהתקבלה בה לפני שבועיים היכתה את מחנה המתנגדים בהלם. כדי להעביר החלטה בנוגע לשינוי אורחות חיים נדרש בקיבוץ רוב של 66%, וגילי אמיר, מראשי מחנה המתנגדים, דרש שזה יהיה הרוב בהחלטה הזאת. דעתו לא התקבלה והוחלט שרוב של 60% יספיק, אבל בפועל היה רוב של 69%.

"קמתי באסיפה ושאלתי רק שאלה אחת: האם יש בעלי עניין במכירה? אמרו לי שאף אחד. בפועל התברר שהאופציות של המנכ"ל משתחררות למימוש עם המכירה, כך שיש מי שנהנה ממנה. וזה לא הדבר הלא מדויק היחיד שאמרו לנו. באסיפה אמרו לנו שהתהליך יעלה 500 אלף דולר, ועכשיו לך תברר כמה הוא עלה באמת. בשלב מסוים לא יכולתי להישאר באסיפה ועזבתי".

תוצאות ההצבעה הפתיעו אותך?

"מאוד. אבל הם כל כך הפחידו את האנשים. עמדו שם אוחנה ורותם; ב־70% מהשעה וחצי שדיברו בהן הם אמרו למה כדאי למכור, ב־20% מהזמן הפחידו ורק ב־10% מהזמן אפשרו לנו להתלבט. הם אמרו שאם לא נמכור עכשיו נחזור להיות בלי כלום, כמו פעם, ואם נמכור אז הכל ייצבע בוורוד. התאכזבתי מאוד. ההצגה של הדברים לא היתה מאוזנת".

אולי אתה לא מתייחס מספיק ברצינות ל־600 מיליון שקל? זה הרבה כסף.

"מה אני אראה מהכסף הזה? אני סומך על הקיבוץ שנגיע למצב שבו לא נראה מזה כלום. אני לא סומך על אף אחד מהם ולא מאמין להם".

אתה קיצוני.

"תמיד הייתי. לפחות אני יודע שאני לא משקר אנשים".

ההתנגדות שלך אידיאולוגית?

"כן, אבל אם כבר עשו את המהלך הזה, צריך לפרק את הקיבוץ. בהצבעה הבאה אני אהיה בעד פירוק הקיבוץ, אף שאני נגד הפרטות. אנחנו מחמיצים את הדבר הכי יפה שהוקם בארץ. ברגע שבני אדם מתחילים את החשבונות הקטנים - למה אני עובד והוא לא, וזה יותר והשני פחות - זה נגמר. גם במשפחה של חמישה ילדים לא כולם עובדים אותו הדבר, אך בשביל זה לא מפרקים משפחה.

"אנחנו משלמים על כמה טעויות היסטוריות שעשינו והרסו לנו את הקיבוץ. אני לא אומר שכל מי שקלטנו פה הם לא טובים, אבל הרמה של האנשים פה בינונית. פעם גרו פה אנשים ברמה של מנכ"ל צים (יהודה רותם, אביו של עמיר רותם, יו"ר המועצה הכלכלית - ג"ח). מי גר פה היום? אולי מנכ"ל של סנדלרייה".

אתה כועס על עמיר רותם?

"לי הוא אמר בארבע עיניים 'אני נכשלתי, לא הצלחתי, אין לנו ברירה - חייבים לעשות את המהלך' (המכירה - ג"ח). ברגע שמישהו שאני שלחתי לתפקיד חושב שהוא נכשל ולא הולך הביתה, אני לא מאמין בו יותר. אני גם לא מבין את המהלך. איך באים ואומרים לנו להחליט בתוך יומיים. אמרו לנו לא לדבר עם אף אחד ולהחליט מהר. אף אחד לא יכול להחליט ב־24 שעות על 600 מיליון שקל. צריך ללכת ליועץ, להבין על מה מדברים. מפברואר הם עובדים על התהליך. למה לא שיתפו אותנו? אם אתה לא סומך עליי, השותף שלך, שלא אדבר, ולא מגלה לי, אז אל תהיה שותף שלי".

עמיר רותם סירב להתראיין לכתבה, אך מסר בתגובה: "זכותם של אנשים להתאכזב. את מה שיש לי לומר אגיד לחברים".

"כל הוותיקים תמכו בהחלטה למכור"

"ההחלטה למימוש חלק מהאחזקות של אבן קיסר קיימת כבר יותר משנה. הקיבוץ החליט אז ברוב של קרוב ל־100% למכור 11.15% מהמניות, כך שאף אחד לא יכול לבוא ולומר שזה נפל עליו בהפתעה", הודף יו"ר החברה מקסים אוחנה את הטענות על הבהילות שבה התבקשו החברים להחליט אם למכור את המניות.

יו"ר אבן קיסר מקסים אוחנה. אופטימי צילום: זהר שחר

על התנגדות הוותיקים או "הנסיכים", הוא אומר: "כל הוותיקים והמייסדים, 70 איש, עשו איתי ישיבות והשתתפו בדיונים. אחרי שקיבלו הסבר מקיף למהלך, כולם תמכו".

גילי אמיר ויואל סלע התנגדו.

"לא חושב שיואל סלע התנגד. אצל גילי אמיר זו מנטרה להתנגד. הוא ביקש שההצבעה תעבור ב־60% והיא עברה ב־70%, ואתה יודע מה? באותו רגע גילי אמיר התחיל לעשות חשבון כמה כסף הוא יקבל".

מה היו המניעים להחלטה?

"כלכליים פרופר. אין שום גוף בעולם שמחזיק נכס בודד ב־2 מיליארד דולר. צריך לפזר סיכונים".

אתה מבין את הצד של המייסדים, שהקימו את המפעל והתנגדו למכור אפילו אחוזים בודדים?

"מי הקים את המפעל? אני הקמתי אותו. אתה יודע כמה שווים ה־33% שלנו? 540 מיליון דולר. קיבוץ שדות ים החזק והגיבור החזיק לפני שלוש שנים יותר מניות, אבל הן היו שוות 125 מיליון דולר. הגיע הזמן שנסדר את הפנסיות והבנייה, וגם נחלק כסף לחברים. כל השנים חיינו בצמצום".

אתה מרגיש את המחנות בקיבוץ?

"בכל חברה יש מחנות. ככה זה. הקיבוץ ימשיך לפרוח ויהיה קיבוץ יותר טוב לעוד הרבה שנים".