צא מפייסבוק, חזור לעבוד!

השם שפרופ' דן אריאלי עשה לעצמו חורג כבר מזמן מהכלכלה ההתנהגותית, תחום המחקר שלו. שלא כמו מרבית הקולגות שלו, אריאלי חי מחוץ למגדל השן האקדמי ושקוע עד צוואר בעולם המעשה: ההרצאות שלו וספריו הפכו אותו לגורו שמייעץ לממשלות בנושאים כמו עידוד תרומת איברים ולחברות מסחריות בשאלות של בניית מוצרים ידידותיים וקמפיינים אפקטיביים. ובכל זאת, המעורבות האחרונה שלו בעולם המעשה אופיינית יותר ליזם צעיר מעמק הסיליקון ופחות לפרופסור מהחוף המזרחי: אריאלי חבר לפרופ' יואב שוהם ולג'ייקוב בנק, דוקטורנט למחשבים מסטנפורד, והשלושה הקימו את טיימפוּל (Timeful), סטארט־אפ המפתח אפליקציה לניהול הזמן האישי. האפליקציה טרם הושקה אבל כבר מעוררת סקרנות עצומה בעמק הסיליקון, והפכה את המיזם לחברת חלום שגייסה 7 מיליון דולר מצמרת המשקיעים של עמק הסיליקון - מהשחקן והמשקיע אשטון קוצ'ר ומנכ"ל זינגה דון מטריק, דרך קרנות הצמרת קושלה ונצ'רס, קליינר פרקינס ודאטה קולקטיב, ועד הקרן הישראלית פיטנגו.

אריאלי חקר רבות את ההתנהגות האנושית ואת הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו כדי להצדיק את התנהגותנו, אבל ניהול זמנים הוא תחום חדש לו יחסית. לכן הוא ושוהם - יזם ותיק שכבר הקים ומכר שלוש חברות לענקיות טכנולוגיה - ערכו מחקר מקיף בתחום, בדגש על ניצול אפקטיבי של הזמן, שימור יכולת ריכוז ותעדוף וביצוע משימות. המסקנה המרתקת ביותר שלהם היתה שהפסקת משימה לטובת "מנוחה מנטלית" שעוסקת בעניין אחר פוגעת בהשלמת המשימה המרכזית.

"נניח שאני צריך לקרוא מאמר מדעי", מסביר אריאלי בראיון ל"מוסף כלכליסט". "אני מתחיל בהקדמה ובמבוא, עד כאן הכל בסדר, ואז אני מגיע לפרק התוצאות וצריך להתמודד עם מושגים מעולם הסטטיסטיקה כמו מתאמים ודרגות חופש. זה תובע ממני ריכוז רב יותר, ומה שקורה הוא שאני מתעייף קלות. אז אני אומר לעצמי 'מגיעה לי מנוחה קצרה' ופותח את פייסבוק. אחרי עשר דקות אני חוזר לקרוא את המאמר במחשבה שאני רענן יותר, אבל המחקר שביצענו מוכיח שהמנוחה הקצרה הזאת דחקה את הריכוז שלי החוצה. אנחנו חושבים שאנחנו חוזרים בכוחות מחודשים, אבל בעצם שכחנו קצת מהמטלה שבה התרכזנו קודם. זו תופעה שעלינו להיות מודעים לה: המעבר לפייסבוק, או הקפיצה ממשימה למשימה, עולים לנו זמן רב יותר ממה שהיינו רוצים לחשוב".

"אני לא הולך למופעי סטנד־אפ, אבל ב'סיינפלד', למשל, זיהיתי תובנות שהשתלבו במחקר שלי"

אני מניח שפייסבוק לא תהיה הראשונה שתקפוץ לרכוש את טיימפוּל.

"קרוב לוודאי שלא. השימוש בפייסבוק יכול להסיט אותנו משימות חשובות, כך שהוא גובה מהמשתמשים מחיר שהם לא מודעים אליו. אם פייסבוק היה שירות בתשלום, כמה היית מוכן לשלם על שימוש בו? ואם היית מודע יותר למחירים שהוא גובה ממך, היית ממשיך להשתמש בו כרגיל?".

וזה לא רק פייסבוק: "אימייל הוא המחולל מספר אחת של מעברים בין משימות. לא משנה מה אתה עושה כרגע, תמיד יש לך בצד אימייל. והמעבר לבדיקת אימיילים כמוהו כהחלפת הילוכים בחשיבה: כשתחזור למשימה העיקרית שלך ייתכן שיעברו 15 דקות לפני שתוכל לחזור לזרם המחשבה הראשי. הדילוג היחיד, אגב, שיכול לסייע לריכוז במשימה הראשית הוא דילוג מדיטציה".

אריאלי מספר שאת המחקר הזה הוא ושוהם עורכים כבר שנה. "בתור אנשי אקדמיה יש לנו פריבילגיה לדבר על כל ממצא במשך שעות. זו אחת הסיבות לכך שאין לנו עדיין מודל עסקי: ניהלנו על זה שיחות ארוכות, אבל עוד לא הגענו למסקנה חותכת".

אולי אתם צריכים אפליקציה שתעזור לכם להתפקס.

"בדיוק. אם יהיה לנו מנגנון שיתריע כשאנחנו מסיטים את תשומת הלב שלנו דווקא כשהיא נדרשת, יהיה לנו קל יותר להגשים את המטרות שלנו".

אפליקציית טיימפול. "איננו יכולים לייצר זמן, אבל אנחנו יכולים לסייע לך לפנות זמן למה שחשוב לך"

להפקיד את הניהול בידי המחשב

האפליקציה הזאת, שתושק באוגוסט, נכנסת לזירה הצפופה של אפליקציות ניהול זמן כמו Any.Do הישראלית או Remember the Milk האמריקאית, ואף לתחום המסייע האישי שבו פעילות סירי של אפל, קורטנה של מיקרוסופט ו־Now של גוגל. אבל האפליקציות הללו טרם גילו את היכולת ללמוד את הרגלי המשתמש ולסייע לו להשלים את המשימות שחשובות לו. "אנחנו מוצפים במשימות, אבל סימני השאלה סביבן רבים: כמה זמן לוקח לך להשלים עבודה אקדמית, למשל? כמה זמן לוקח לך לנהל ישיבה אפקטיבית בלי לאבד את הריכוז? נניח שהיינו יודעים שלוקח לך שעה וחצי, ולא שעתיים או שעה, זה היה מידע בעל ערך עבורך".

כדי לענות על הצרכים הללו, טיימפוּל תשמש כחבר טלפוני שיסייע למשתמשיה לעשות סדר בים המשימות. היא תדאג שמשתמשיה יזכרו בכל רגע במה עליהם לטפל כדי להגשים את מטרותיהם, תאמר להם מתי לקחו על עצמם עומס משימות גדול מדי ומתי הותירו מעט מדי זמן לאירועים בלתי צפויים, תסב את תשומת לבם לשעות היעילות שלהם, ואפילו תסייע להם לחלק משימות מורכבות למשימות משנה. היא תוכל, למשל, להמליץ על משך הזמן המתאים לקריאת חומר מקצועי, או לעצור את המשתמש לפני שהוא מדלג להסחת דעת. "איננו יכולים לייצר זמן, אבל אנחנו יכולים לסייע לך לפנות זמן למה שחשוב לך", אומר אתר השירות.

המחשבה הזאת, כיאה לפרופסור לכלכלה, היא כלכלית מאוד: תשומת לב היא משאב מתכלה, בדיוק כמו כסף. כל משימה שאנחנו מקבלים על עצמנו היא ויתור על משימות פוטנציאליות אחרות. "אתגר מעניין בניהול הוא לדעת מתי להגיד 'לא'", אומר אריאלי. "כל משימה שאתה אומר לה 'כן' היא פריט נוסף ביומן המשימות, עוד עניין שצריך ללוות, עוד עניין לחשוב עליו. אם היית יודע לאילו משימות להגיד 'לא', דברים היו נראים אחרת".

קומיקאים, כלכלנים, אותה מהפכה

לצד הפעילות בטיימפוּל, המעורבות שלו בעשרות מיזמים אחרים - וכמובן כתיבת טורו השבועי ב"מוסף כלכליסט" - אריאלי ממשיך לערוך מחקרים מבריקים ופורצי דרך שמספקים תובנות חדשות על דפוסי הפעולה של בני אדם. המחקר האחרון שלו, הוא מספר, עוסק בקיטוּרים: "יום אחד אשתי חזרה מפגישה עם חברה, וסיפרה שלאורך כל הפגישה החברה הזאת התלוננה על בעלה. שאלתי את עצמי למה: הרי כשאנשים מתלוננים על חייהם אנחנו פחות שמחים, וגם האנשים שסביבנו פחות שמחים. המחקר שלנו העלה שכאשר אדם מתלונן בפני חבר, החבר מתלונן בחזרה. קוראים לזה 'השוואה חברתית מאדירה': כשאתה מתלונן אני רוצה לעזור לך, ולכן אני אומר 'אתה חושב שהחיים שלך קשים? בוא אספר לך מה קורה אצלי'.

"מה שמרתק כאן הוא שהמקטר־בחזרה עובר חוויה לא נעימה כשהוא נזכר בקשיים שלו, אבל הוא עושה את זה בכל זאת, כי בשביל חברים טובים אתה מוכן להקריב את עצמך. כך שהקיטוּר בחזרה הוא מהלך די מחושב, שבו אנשים שוקלים את התועלת לזולת ומנסים לעזור לו. זה עניין של עלות־תועלת, של עד כמה אתה מוכן להתלונן. זו דינמיקה מרנינה.

"יש בדיחה שמיוחסת לג'ורג' ברנרד שו, והיא מאוד רלבנטית למחקרים שלי: שו הציע למישהי לשכב איתו בשביל מיליון ליש"ט. כשהיא הסכימה, הוא הציע לה פני אחד. האשה אמרה: 'מה אני, זונה?', ושו ענה: 'את זה כבר הוכחנו, עכשיו אנחנו מתמקחים'. הבדיחה הזאת מאירה את הגישה שלנו לערכים קדושים: אנחנו חושבים שיש דברים שלא נעשה, אבל מתברר שכאשר מציעים לאנשים כסף הם מגלים גמישות בנוגע לערכים הקדושים האלה. לתובנה הזאת יש משמעות גדולה כשאנחנו בוחנים, למשל, אם אנחנו רוצים להתיר לאנשים למכור כליות בשוק החופשי, עניין שנשפט בדרך כלל כערך קדוש. כך שהבדיחה הזאת מעלה סוגיות מרתקות מאוד. הומור, כמו ספרות או התנ"ך למשל, הוא מקום עם הרבה השראה לשאלות מחקריות".

אתה מוצא שאלות כאלה במופעי סטנד־אפ?

"אני לא הולך למופעים, אבל ב'סיינפלד', למשל, זיהיתי הרבה תובנות שהשתלבו יפה במחקר שלי. יש קטע שבו ג'רי נותן לאיליין כסף מזומן ליום ההולדת שלה, והיא נעלבת. זה לא שהקטע הזה שימש השראה למחקר, אבל באמת חקרתי מה קורה כשאנשים נותנים כסף במקום מתנות וגיליתי שכמו בסדרה, זה משנה את מערכת היחסים. כסף אינו מתנה טובה; נתינה שלו היא בעצם העברת עושר, אבל מתנות אינן העברת עושר אלא העובדה שאני חושב עליך. נתינת כסף הופכת את היחסים לכלכליים וממקדת אותם בטווח קצר, אבל בחברות יש היבט חשוב של יחסים לטווח ארוך".

המחקר שלך מאיר לפעמים את טבע האדם באור מגוחך. יש בזה משהו קומי?

"קומיקאי וכלכלן התנהגותי מגיעים ממקומות שונים, אבל שניהם מנסים להבין משהו על הטבע האנושי. לא מזמן הייתי בכנס באירלנד שבו השתתפו גם כלכלנים וגם קומיקאים; זה היה מאוד מעניין לראות איך הקומיקאים מבינים את עולם הכלכלה והמדע, ולכן רצינו לעשות את זה בארץ. זה הרעיון מאחורי ערב 'באבלס', שאני מארח ב־19 ביוני בהרצליה (bubblesfest.com). נדבר שם גם על כלכלת מאקרו, אבל גם על דברים שהכלכלה הסטנדרטית לא מטפלת בהם, כמו משפחה, ילדים, סמים. המטרה היא להשתמש בכלכלה כעדשה שתאפשר להבין טוב יותר דברים כמו הדרכים שבהן אנחנו מוציאים כסף, חושבים על שוויון או רואים את העבודה שלנו. המטרה שלי היא שכל אחד יוכל לחשוב מנקודת מבט כלכלית".

זה, אגב, לא הכנס היחיד שאריאלי יקיים בארץ: יומיים קודם, ב־17 ביוני, הוא ינחה ביפו את Socialize14, הוועידה הראשונה בישראל לכלכלה התנהגותית, שמכוונת בעיקר לתעשיית ההייטק המקומית (bit.ly/Socialize14). "אנחנו רוצים לתת ליזמים כלים מעולם האקדמיה שיסייעו להם לנהל את הסטארט־אפ שלהם", מסביר אריאלי, "יש מקום לשפה האקדמית בזירת הסטארט־אפים שפועלים בעולמות של אבטחת מידע, ביג דאטה, חינוך או בריאות".