הדירות זולות, החיים זולים עוד יותר

כאשר עומדים בשולי שכונת הגבעה הצרפתית בירושלים ומשקיפים לעבר כביש מעלה אדומים, אפשר להבחין בשורה ארוכה של בתי קומות, לבנים מסודרים, מצופים אבן. אלה בתי השכונות הערביות ראס חמיס, ראס שחאדה ושכונת השלום, הגובלים במחנה הפליטים שועפאט. גם כשמתקרבים ניתן לחשוב שאלו שכונות מגורים נאות: בניינים בני 10 קומות ויותר, דירות גג, מרפסות מעוגלות. כמו בשכונות החדשות בראשון לציון או בפתח תקווה.

אלא שבשכונות הערביות הללו מחירי הדירות נראים מוזרים, בלשון המעטה. אפשר לקנות דירה מרווחת של 120 מטר מרובע ב־80–100 אלף שקל - כולל ריצוף, מטבח ושירותים. אפשר לתת לקבלן (מחברון בדרך כלל) חצי במזומן, והשאר בתשלומים בריבית נמוכה. אם מוסיפים 20 אלף שקל, אפשר לקנות חניה מתחת לבניין. במבט מרחוק נראה שערביי מזרח ירושלים פתרו את בעיית יוקר הדיור. במבט שני, התמונה מורכבת יותר.

תנופת הבנייה בשכונת ראס חמיס. חניה ב־20 אלף שקל צילום: האגודה לזכויות האזרח בישראל

התשתיות נשארו מחוץ לחומה

חלק מההסבר למחירים המגוחכים ניתן למצוא במיקום המורכב של השכונות: מצד אחד הן נמצאות בשטח המוניצפלי של ירושלים, ולרבים מתושביהן אזרחות ישראלית מלאה. מנגד, את השכונות מקיפה חומת ההפרדה, וכדי לצאת מהן לישראל צריך לעבור מחסום. בתוך השכונות הללו אין כמעט תשתיות; אין חוק ואין סדר. שטח הפקר. מעבר אחד של המחסום, אפילו בשכונות הערביות שועפאט ובית חנינא, המחירים הם בתעריפי ישראל. כאן הן בחצי חינם.

אחרי שעוברים את המחסום ונכנסים אל בתי הקומות, מתגלית תנופת בנייה אדירה. אבל הבנייה בשכונות היא צפופה ופראית, ונעשית ללא רישיונות. הרחובות הם ברובם סמטאות צרות ומעוקלות, שרק חלקן סלולות. מדרכות אין, והנסיעה על הכביש, בתוך הבורות ובין הילדים שמתרוצצים מסביב והדוכנים הלא חוקיים, מסוכנת. הרחובות גדושים לכלוך וערימות אשפה.

המעליות עובדות אבל הדואר לא מגיע

הניגוד לא נגמר כאן. מצד אחד, הבתים מחוברים לרשת החשמל והמעליות בבניינים פועלות כשורה. מצד שני, אספקת המים משובשת, אין חלוקת דואר ואין תשתית טלפון קווי. בשכונות אין תחנת משטרה, ובלילות משתוללות כנופיות. "יורים כאן ברובים כמו במלחמה בסוריה", אומר ג'מיל צנדוקה מוועד המחנה. צנדוקה אומר שאיש לא יודע מהי רמת הבטיחות בדירות או אם היסודות והעמודים נבנו כראוי.

כלי רכב ורוכלים מהשטחים ומהגדה נכנסים לשכונות הללו באופן חופשי, ומוכרים בעיקר ירקות וכלי בית. החיים כאן, כמו מחירי הדירות בשכונות הללו, זולים מאוד. אחרי שמבקרים בהן ברור גם למה.