הכלכלה הפלסטינית: היצוא מהגדה מחפש מנוע צמיחה ישראלי

היצוא הפלסטיני לישראל זינק מ־450 מיליון דולר ב־2007 להיקף של 640 מיליון דולר ב־2012. כך עולה מנתונים שפרסמה בשבוע שעבר חטיבת המחקר של בנק ישראל. אף שמדובר בעלייה דרמטית של 42%, הסכומים האלה מהווים אחוזים בודדים מכלל המסחר של ישראל. לעומת זאת, המכירות לשוק הישראלי משמעותיות מאוד לכלכלה הפלסטינית, שכן 81% מכלל היצוא שלה הוא לישראל.

על חשיבות היצוא לישראל אפשר היה לעמוד בתערוכה של מוצרים פלסטיניים שהתקיימה בשבוע שעבר בנצרת עילית ביוזמת מרכז פרס לשלום. מארגני התערוכה התלבטו אם לערוך אותה נוכח המתח הביטחוני בגדה בעקבות חטיפת הנערים מגוש עציון, אך הוחלט לקיימה בכל זאת.

תערוכת המוצרים הפלסטיניים שהתקיימה בשבוע שעבר בנצרת עילית צילום: ליאת מנדל

אבני הבניין מהוות חצי מהיצוא לישראל

יצרנים מ־35 חברות מהגדה המערבית הציגו בתערוכה (מעזה אין כלל יצוא בגלל איסור ישראלי). ביקור בה העלה תמונה מעניינת לגבי הקשר בין השוק הישראלי ליצרנים הפלסטיניים.

לפי הערכות, כחצי מהיצוא הפלסטיני לישראל הוא של תוצרת מחצבות ומוצרי בטון. הסיבה העיקרית לכך היא איכות האבן הפלסטינית, שנחשבת מעולה בקנה מידה בינלאומי. בתערוכה בנצרת הציגו שבע חברות פלסטיניות לשיווק מוצרי אבן ושיש.

תחום יצוא בולט הוא ענף המזון, שברובו מיועד למגזר הערבי בישראל. הסוכן של מפעל קסראווי לחטיפים סיפר בתערוכה כי בכל יום נשלחות לישראל שתי משאיות מלאות בתחליפי ביסלי, במבה ודומיהם. מוצרים אלה נמכרים תמורת שקל עד שקל וחצי לחפיסה בחנויות ערביות בארץ — מחיר הנמוך משמעותית מזה של המותג המקורי.

לפחד יש מחיר: 3,000 שקל

מותגי מזון נוספים המיוצרים בגדה שהשיגו דריסת רגל בשוק הישראלי הם חלבת אל־ארד, שמוצעת למכירה בין היתר בשוק מחנה יהודה, וטחינת אל־ג'מל. לעומת זאת, בתחום הטקסטיל בגדים רבים המיוצרים בגדה רשומים כתוצרת ישראלית מחשש לאובדן לקוחות.

התופעה המעניינת ביותר נוגעת לתעשיית הרהיטים הפלסטינית. בכניסה המערבית לשכם פזורות קרוב למאה חנויות רהיטים. אחד מיצרני הרהיטים מהעיר סיפר שספה סלונית שהוא מוכר בשכם ב־3,000 שקל נמכרת בחנויות בישראל במחיר כפול, לפעמים תחת תווית איטלקית. במקרה הזה מתברר שיש מחיר לפחד של הלקוחות מישראל לנסוע לשכם - 3,000 שקל.