דנקנר לא יתנדב להיות התליין של עצמו

ובכל זאת, כבר ראינו מקרים - לאחרונה, למשל, אצל ראש עיריית בת ים לשעבר שלומי לחיאני — שבהם הביטחון העצמי שהופגן בהתחלה בצדקת הדרך התנפץ מהר מאוד והוביל להסדר טיעון.

נוחי דנקנר. סיכוי נמוך לעסקה צילום: בשמת איבי

השיקולים להסדר מורכבים ושונים ממקרה למקרה. בסיפור של נוחי דנקנר יודגשו ההיבטים הבאים:

זהות הנאשם: ככל שהנאשם רם מעלה, כך תחמיר עמו המדינה בהסדר הטיעון. לאחר שהחליטה להאשים את דנקנר בפלילים, בעבירה חמורה, ולא להסתפק באכיפה מנהלית, קשה לראות את המדינה מסתפקת בהסדר חיוור שיוקע מבחינתה כסוג של ירידה מהעץ.

האישום החלופי: הסדר טיעון יכול להיות מקובל על נאשם אם הוא מקבל "הנחה" משמעותית בסעיף האישום; למשל, המרת סעיף שוחד בהפרת אמונים. במקרה של נוחי קשה למצוא עבירה חלופית מקובלת, עבירת דיווח לדוגמה.

דנקנר יכול היה להסכים להודות בסעיף שאין בו קלון או מניעה עתידית לכהונה בדירקטוריונים, אך לצערו אין כאלה בנמצא. כאדם נורמטיבי שמכיר בערך עצמו לא יילך דנקנר להסדר שיטיל בו קלון או פגיעה עתידית.

עוצמת הראיות: עורך דין מיומן יודע להעריך אם כדאי ללכת להסדר מתוך ניתוח הראיות - האם העובדות מגבשות את עבירת הרצת המניות? האם ההתנהגות מלמדת על כוונה פלילית? ככל שהראיות ניתנות לפרשנות מקלה, יסתמך הנאשם על ספק סביר שיוביל לזיכוי ולא יתנדב לשים את ראשו בחבל.

השופט: מה לעשות, גם זהות השופט עשויה להיות מרכיב חשוב בהחלטה. יש עורכי דין שהמלצתם ללקוח שלהם היא "קח וברח" כאשר הם מזהים שופט מחמיר במיוחד, חאלד כבוב למשל.

לסיכום, מרבית הסיכויים שלא יהיה הסדר טיעון.