מתי פעולה קטנה מרגישה כמו ניצול?
פרופסור יקר, כשאני קונה כריך בבית הקפה השכונתי אני לפעמים ניגש לזרוק את נייר העטיפה לפח ואז חוזר לשבת, וזה בסדר גמור, ולפעמים מנסה לקלוע לפח, מחטיא, ורק אז קם וניגש לזרוק. במקרים האלה, אותה דרך מרגישה כמו מטלה לא נעימה. למה אותה הפעולה גורמת לי לתחושות שונות? ר'
ר' היקר,
התשובה מצויה בעולם המקביל שבציפיות שלך. כשמכוונים ומפספסים קל לדמיין עולם מקביל שבו קלעת, ואתה שופט את המאמצים לעומת אותו חלום. התחושה הרעה שלך היא במונחים יחסיים. אבל כשלא מנסים לקלוע מרחוק לא נוצרת ההשוואה שתגרום לך להרגיש רע.
סל ניירות. כשמכוונים ומפספסים קל לדמיין עולם מקביל שבו קולעים צילום: שאטרסטוק
יש לי הצעה: תזמין כריך וקפה, ותבקש מהקופאית להוציא את הקפה שלוש דקות אחרי הכריך. שב ונסה לקלוע לפח. אם קלעת, נהדר. אם לא, אז כשאתה קם לקחת את הקפה אסוף את הנייר. זה יבטל את העולם המקביל שבו לא היית צריך לקום רק כי פספסת, ואיתו את ההשוואות שגרמו לך תחושת אומללות.
שילמתי יותר. למה לא נהניתי?
בפעם האחרונה ששהיתי במלון בחו"ל ניסיתי לעמוד בפיתוי, ובסוף נשברתי ולקחתי מהמיני־בר אריזת M&M במחיר 5 דולר. לפי המחקרים בכלכלה התנהגותית, כשמשלמים יותר לרוב נהנים יותר. זה לא מה שהרגשתי. למה? דוד
דוד היקר,
המחקרים טוענים שמחיר גבוה יותר מגביר את הציפיות, וציפיות מוגברות יכולות לגרום לנו ליהנות יותר מהחוויה. אבל יש לזה כמה מגבלות. ראשית, כנראה אכלת לא מעט M&M בחיים שלך, כך שמערכת הציפיות שלך בנוגע לטעם שלהם כבר די קבועה. ושנית, בכמה מקרים מחיר מופקע הוא פשוט סתם מעצבן.
שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il
