סמכות במבחן

מרוץ סמכויות הוא מושג משפטי שמוכר מדיני המעמד האישי: הגבר מבקש להתגרש בבית דין רבני, האשה מעדיפה את בית המשפט לענייני משפחה והפורום נקבע לפי העניין וזריזות עורכי הדין. והנה אתמול הסתיים, זמנית לפחות, מרוץ סמכויות דומה בין צים לבין מדינת ישראל בשאלה היכן יוכרע גורל מניית הזהב שמחזיקה המדינה: בבג"ץ או בבית המשפט המחוזי בחיפה.

המדינה חוששת מהשתלטות עוינת

שופט בית המשפט המחוזי בחיפה ד"ר עדי זרנקין החליט שהוא הכתובת. בכך דחה את טענת בא כוח המדינה עו"ד ערן רזניק שניסה לשכנע אותו שהסמכות לדון במניית הזהב היא של בג"ץ.

מניית הזהב, טען רזניק, היא סוג של גיבנת ששיקפה ביטוי לרצון המדינה לשמר אינטרסים לגיטימיים שלה בעת הפרטת צים. לביטוי זה יש שתי השלכות מרכזיות: ראשית, במחיר המופחת ששילמה החברה לישראל ב־2004 עבור צים, שכלל את הנחת הגיבנת. שנית, ב"רכישת" הפיקוח הרגולטורי שגלום במניה. במילים אחרות רזניק אומר לזרנקין – הסר ידך מהנער. הסמכות אינה שלך. המדינה החליטה לדחות את בקשת צים לביטול המניה היות וההסדר המוצע פוגע באינטרסים שלה. מדובר בהחלטה שקולה, סבירה ומתבקשת שניתן לתקוף רק בבג"ץ.

במיוחד ביקשה המדינה לשמר את מגבלת העבירות – מניית הזהב מאפשרת למדינה וטו על מכירת 24% ומעלה של המניות. צים מבקשת לצמצם את ההתנגדות ל־50%. במצב כזה, מזהיר רזניק, "גורם עוין יכול להשתלט על החברה. אנו חיים במזרח התיכון ואירועים יכולים להתרחש כהרף עין".

מניית הזהב לתפיסתו של רזניק היא סוג של גיבנת ששיקפה ביטוי לרצון המדינה לשמר אינטרסים לגיטימיים שלה בעת הפרטת צים צילום: אריאל ורהפטיג

בצים חוששים מהגעה לפירוק

עו"ד צורי לביא, בא כוחה של צים, מציג קטסטרופה משלו: קריסת החברה ופירוקה אם ההסדר לא יאושר, ובכלל זה הסרת מגבלת העבירות. לביא טען שמניית זהב היא מניה – לא רגולציה, לא צו, לא חוק, אלא חיה שמתקיימת בתוך המשפט התאגידי ובו בלבד. "אם בית המשפט יכריע שהמניה היא מניה, עניין לנו בבעל מניות סרבן. המקום לדון בכך הוא בית המשפט של חדלות פירעון", כלומר האולם של זרנקין.

השופט זרנקין העדיף את הקטסטרופה שהציג לביא על פני זו שהציג רזניק. "מעורבותה של המדינה ופעילותה בחברה הינה פעילות במישור המשפט הפרטי", כתב בפסק הדין והוסיף "לו רצתה המדינה לעגן את זכויותיה בעניין חברת צים כסמכויות שלטוניות, היתה יכולה לעשות זאת באמצעות החקיקה". השופט קבע כי תרחיש האימים שהציגה צים אינו מופרך ואין להמעיט בחשיבותו. "קיימת אפשרות סבירה בהחלט כי התרחיש שתיאר בא כוח צים יקרה בפועל והחברה חיש מהר תיכנס להליכי פירוק, שסופם מי יישורנו".

התוצאה היא שבמאזן הסיכונים והסיכויים קובע השופט כי "המחיר הכבד עד מאוד שבעלי המניות, והמדינה בכללם, וכך אף הנושים, יידרשו לשלם על מנת לברר האם מדובר באיום סרק או לא, ככל שהתרחיש האפוקליפטי אכן יתממש, הינו מחיר מוגזם עד מאוד, ואין לקחת בשום אופן את הסיכון הטמון בהתרחשותו".

הפרקליטות תלמד את פסק הדין ומרבית הסיכויים שיוגש ערעור כדי למצות אחת ולתמיד את השאלה העקרונית – האם מניית זהב שייכת לעולם המשפט המינהלי או התאגידי.