האם Uber היא תוכנה פוליטית?

זה משחק קבוצתי ושיתופי מדי, הסבירה, שלא מתאים לרוח האמריקאית ה"אמיתית" שמעודדת את הישגי היחיד, התחרותיות והגישה של המנצח־לוקח־הכל. "בכדורגל האשמה מתפזרת. אין גיבורים, אין מפסידים, אין לקיחת אחריות", היא כתבה ואמרה, וסיכמה: "האנשים שמנסים לדחוף לאמריקאים כדורגל הם אותם אנשים שדורשים שנאהב את הסדרה 'בנות' ואת הילארי קלינטון. אם יותר 'אמריקאים' צופים כיום בכדורגל, זה רק עקב השינוי הדמוגרפי שהחל אחרי ההקלה בחוקי ההגירה בשנות השישים. אני מבטיחה לכם: אף אמריקאי שאבי־סבו נולד כאן לא צופה בכדורגל".

אפליקציית UBER. ענף פורח של אתרים ואפליקציות שיתופיים

מה קולטר היתה אומרת על הטרנד העולה בהייטק האמריקאי - הענף הפורח של אתרים ואפליקציות שיתופיים, מה שכבר זכה לכינוי "כלכלת האמון"?

זו כבר לא רק ויקיפדיה, אלא זרם שלם של אפליקציות שמהותן היא שיתוף, שיתוף פעולה וקשר בינאישי ישיר. האפליקציה לשיתוף נסיעות Uber, שמאפשרת לכל אחד להפוך לנהג מונית ארעי, אפליקציה דומה בשם Lyft, אפליקציות לשיתוף כלי עבודה בין שכנים, מציאת שותפים לארוחה, אפשרות להשכיר חדרים בבתים פרטיים או סתם לארח - Airbnb ו־Couch Surfing כבר משנות את ענף התיירות. האם זה "אמריקאי"? האם צריך להתבונן בטכנולוגיות החדשות דרך משנה אידאולוגית? האם הן "טובות" או "רעות" עבור שמרנים? ובמילים אחרות, אם כדורגל הוא פוליטי, האם גם האינטרנט הוא כזה?

השאלה הזאת לא נולדה כרגע. דיוויד ברוקס, גם הוא פרשן שמרני אמריקאי מפורסם, פרסם החודש מאמר ב"ניו יורק טיימס", "האבולוציה של האמון" שמו. הוא פתח אותו בהודאה כי טעה בהערכת הפוטנציאל הכלכלי של השיתוף. הוא חשב על השיתוף דברים דומים לאלה שקולטר חושבת על כדורגל. אחרי הכל, שיתוף ארוחות וחפצים, גם אם הוא דרך טלפונים סלולריים, מעיר בארצות הברית רוחות רפאים של קומונות וסוציאליזם ואיתם זיכרונות מתקופת המלחמה הקרה. התגבשות של קהילות קטנות שמתנתקות מכלכלת התאגידים היא לא סימן להצלחה באמריקה.

אבל ברוקס סבור שאפשר להסביר את כלכלת השיתוף והאמון גם דרך המנסרה השמרנית שמקדשת את הצריכה והשוק החופשי: הכלכלה החדשה הזאת צמחה על רקע מצב מוזר, שבו המעמד הבינוני נעשה משכיל ומוכשר יותר, אבל דורך במקום, לא מתקדם ושבוי בעבודות פרילאנס. וכך, יזמים מוכשרים מצאו דרכים יצירתיות להוזלת התחבורה והידוק החגורה. זו מהות הכלכלה החופשית.

טבע האדם לא השתנה וכל אחד עדיין דואג לעצמו, ברוקס מרגיע. פשוט מצאו פתרונות טכנולוגיים חדשים לבעיית האמון. זו עדיין הכלכלה החופשית במלוא פארה.

כעת ברוקס אפילו מקווה שחידושי השיתוף יתרבו, ישגשגו, ויתחילו לתפוס את מקומם של שירותים ממשלתיים. מנגנוני המוניטין של האפליקציות יסננו החוצה נוכלים טוב יותר מאשר רשויות רגולטוריות וגורמי אכיפה. השוק יהיה משוכלל ומבוזר הרבה יותר, וכולו יהיה בכף היד, וכך, לצד ענפים לאומיים כמו אנרגיה, וענפים מקומיים לגמרי כמו מאפיות, יצמח שטח אפור גדול של חברה אזרחית שמנהלת את כלכלתה דרך אפליקציות. לבם של האנשים האלה יהיה בקומונות שיתופיות, אבל ההקלקות שלהם יהיו בשוק החופשי.

כעת נותר רק למצוא דרך "להכשיר" את הכדורגל.