במקום לספח את בת ים - לפרק את תל אביב
תחת מעשה אמיץ של צדק חלוקתי, הצעתו של שר הפנים לספח את בת ים לתל אביב ממשיכה את הקו של ניכוס משאבי המדינה כולה בידי רשות אחת - שבולעת לתוכה ערים שלמות
בשבוע שעבר פורסמה תגובת שר הפנים גדעון סער לעתירת עיריית בת ים לבג"ץ בבקשה לחלצה ממשבר כלכלי עמוק שבו נמצאת העיר וגירעון תקציבי עצום וקבוע. עיריית בת ים ביקשה בשם העיקרון של צדק חלוקתי: הסדר חדש של חלוקת הכנסות עם שכנותיה בעיקר מכיוון שאין ביכולתה להפיק הכנסות מפיתוח איזורי עסקים ומסחר.
תגובת משרד הפנים היתה מפתיעה: סער הציע כי בת ים תסופח לתל אביב. ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, הביע את הסכמתו, וגם תגובת עיריית בת ים הפתיעה: הסכמה לכל צעד שיביא לשוויון בהשקעה, בחינוך ובתשתיות פר תושב.
תל אביב. אפילו המטה של המשרד לפיתוח הנגב והגליל שוכן בה צילום: גלעד קוולרצ'יק
עוצמתה של תל אביב היא עובדה חברתית ומרחבית בישראל אשר מקופלת בתפיסתה כ"מדינת תל אביב". אך יש להכיר בעובדה שכוחה ועושרה של תל אביב באים לה (גם) ממשאבי מדינה: ממוסדות ציבוריים הן בתחומי המשפט, הכלכלה, האומנות והתרבות. משאבים אלה הם משאבים של כולנו, ותל אביב מנכסת אותם וגורפת את רווחיהם. בכך הולך ומעמיק אי השוויון החברתי והמרחבי בישראל.
עכשיו תורן של ערים אחרות
כך, במקום מעשה אמיץ של צדק חלוקתי יש כאן המשך ניכוס משאבי המטרופולין כולו והמדינה כולה בידי רשות אחת שבולעת לתוכה אוכלוסיות שלמות, ערים שלמות. קברניטי המדינה ורשויות התכנון אינן מעלות על דעתן את הפעולה המיידית הנדרשת ליצירתו של שוויון מרחבי: לפרק את תל אביב ממוסדותיה הציבוריים. ולחלק את מוסדות המדינה בין הערים השונות ברחבי המדינה.
באומץ רב המדינה צריכה לומר לתל אביב, הגיע התור של ערים אחרות וקבוצות אחרות ליהנות מהערך העודף שהמדינה מייצרת, ולפרק את קריית הממשלה, את בית אמות משפט, את בתי המשפט המחוזיים, את מוסדות האומנות המרכזיים ולתת לערים אחרות, לקבוצות אחרות ליהנות מטובם.
בישראל של 2014 אפילו המטה של המשרד לפיתוח הנגב והגליל נמצא בתל אביב. פעמים רבות במאבקים על שליטה במוסדות מניבי ערך, מציע הצד החזק לחלוק מהרווחים עם הצד החלש. אינספור מחקרים מראים שכסף הצפתי הוא כסף רע. כסף שאין בו ברכה, הוא נבלע תחת שחיתויות גדולות וקטנות, הוא נבלע תחת מרצפות האקרשטיין של עוד שיפוץ מקומי. הוא מכסה חובות עבר ולא בונה עתיד. במקום כסף רך יש לחלק מחדש נכסים: קרקע, אזורי תעשייה ומסחר ומוסדות. בכלכלה קוראים לזה מכפיל ערך. עוגן עירוני שמבטיח הכנסות ברמה מסוימת, מבטיח הגירה חיובית, מאפשר קיומן של מסעדות ובתי עסק נלווים ובמיוחד - משפיע על הדימוי העירוני.
בת ים. נמצאת בתהליך של שינוי עירוני אינטנסיבי בעשור האחרון צילום: עמית שעל
ההיגיון המחולל שהביא להקמת בת ים, בית וגן היה התנגדות לתל אביב - קבוצה של יהודים דתיים ומסורתיים שכבר בשנות ה30 עקבה בדאגה אחר הנדלניזציה של המגורים בתל אביב. גם בשנות ה-50 וה-60 הציעה בת ים אלטרנטיבה מוארת וחדשה לעולים שיושבו בשכונות הדרומיות של תל אביב ובנכסי הנפקדים ביפו. שוב, בת ים נבנתה כתגובה לתל אביב - יפו. בעשור האחרון בת ים נמצאת בתהליך אינטנסיבי של שינוי עירוני, לא חסר שגיאות ובעיות משל עצמו - אבל בכל זאת שינוי שערים רבות לא מדמיינות את אופקיו ואת כלי העבודה שלו. האם סיפוחה של בת ים לתל אביב סותם את הגולל על נסיונות השינוי? איזה מסר הוא משדר לערים שבת ים עמדה כמודל של שינוי לנגד עינהם? אולי בעיני רבים מהם סיפוח לתל אביב הוא דווקא עדות להצלחתה של העיר?
הדיון בשאלת יחסי בת ים ותל אביב מסמן דיון גדול ומשמעותי הרבה יותר: האם יש לנהל את המדינה כאילו היא מרחב שטוח אחד עם מרכז חזק ודומיננטי או שמא יש להדגיש את הזהות המקומית והאזורית. עמדת המדינה ברורה. בעגה האקדמית מזהים אותה עם מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית. במילים פשוטות יותר נאמר כי המדיניות התכנונית מבקשת להפוך את ישראל לאזור אחד עם לב פועם אחד ועם מערכת של צירי תנועה המזרימים אל הלב הפועם את מבוקשו: אנשים. אנשים שיעבדו וירכשו ויבטיחו את כוחו ואת המשך פעימותיו של הלב.
השאלה שאנחנו מבקשות להעלות כאן - האם הלב הפועם ידע להזרים חמצן לאזורים האחרים? התשובה שלילית. שתי ראיות לכך. ראשית, תל אביב לא הצליחה לתת מענה הולם לקבוצות החלשות שדרות ודרו בקירבה והיותה "עיר לעשירים" מוחזקת כעובדה. שנית, תחת מדיניות תכנון ומדיניות כלכלית המושתת עלינו בשני העשורים האחרונים - גדל אי-השוויון המדינתי.
העתירה של עיריית בת ים יכלה להוות ארוע המסמן את תחילתו של פרק חדש בחברה הישראלית שבו מחולקים משאבי המדינה, המשאבים של כולנו, באופן שוויוני יותר בין רשויות ובין קבוצות חברתיות. במקום זאת בוחרת המדינה להמשיך ולהעמיק את אי השווין המרחבי והחברתי בישראל.
ד"ר מירב אהרון היא חברת סגל במסלול לתכנון ערים ואזורים בטכניון, מקימת המרכז לעירוניות ים תיכונית בבת ים ויועצת עבור משרד הביטחון בהעברת מחנות צה"ל לנגב
ד"ר אפרת איזנברג היא חברת סגל במסלול לתכנון ערים ואזורים בטכניון וכותבת על שינוי עירוני והתחדשות עירונית בכלל ובבת ים בפרט
