נאמנות עם טעם לפגם

למרות הגל האחרון של ההעלאות בדמי הניהול, קשה להגדיר את מנהלי הקרנות כתאבי בצע. סביבת הריבית הנמוכה הכניסה אותם לסיטואציה בעייתית שלה שני צדדים. מצד אחד, בהיעדר אלטרנטיבות מניבות, הציבור מסתער על קרנות הנאמנות הקונצרניות ודוחף את מנהלי הקרנות לספק את הביקושים ולרכוש אג"ח.

מצד שני, מנהלי ההשקעות של הקרנות מבינים בעצמם שהחגיגה שהיתה בשוק הקונצרני בשנים האחרונות קרובה מאד לסיומה, ושהסיכון באג"ח עולה על פוטנציאל התשואה.

לא בכדי הציג "כלכליסט" באחרונה כיצד מנהלי הקרנות מחזיקים גם בקרנות האג"ח הקונצרניות בנזילות מקסימלית, מתוך הכרה בסיטואציה הבעייתית שבה שרוי השוק. דווקא בגלל זה יש טעם לפגם בהעלאות דמי הניהול האחרונות בקרנות האג"ח הקונצרניות. בדיוק כי מנהלי הקרנות מבינים שהציבור, שהצטייד בחודשים האחרונים בקרנות אג"ח קונצרניות, רכש בעצם חתול בשק. ראוי שמנהלים אלה לא ינצלו את כמויות הנכסים שנכנסו כדי להעלות דמי ניהול לפני גל פדיונות אפשרי קרב, עם העלאת ריבית במשק.

מנגד, העלאת דמי הניהול בקרנות הסולידיות ובפרט בקרנות הכספיות מובנת יותר. אמנם סביר להניח שהכספים מקרנות האג"ח הקונצרניות ינדדו לקרנות הכספיות, וכי העלאת דמי הניהול היא בבחינת סוג של איזון לפדיונות שיבואו. עם זאת, דמי הניהול בקרנות הכספיות היו עד כה הפסדיים ברובם.

יתרה מכך, אם הפדיונות יגיעו בעקבות העלאת ריבית, התשואה בקרנות הכספיות המושקעות בעיקר בפיקדונות בנקאיים דווקא תעלה, וכך תקוזז העלאת דמי הניהול המקבילה.

צילום: אלעד גרשגורן