יהודי צפון אמריקה מממנים מיגוניות כשהממשלה מתעכבת

לא מעט מחמאות קיבלו משרדי הממשלה והרשויות המקומיות על הטיפול בעורף במהלך מבצע צוק איתן. המראות של מבצעים קודמים עם המקלטים המלוכלכים, התושבים שמתלוננים על שחיקה והקשישים במצוקה כמעט שלא נראו במבצע הנוכחי. אלא שמתברר שלארגוני החברה האזרחית — העמותות והקרנות — יש חלק גדול בתחושה הזו, עד כדי כך שלא פעם המימון למיגון תושבי הדרום לא הגיע מירושלים אלא מהיהודים הטובים של פלורידה.

ראשי רשויות ותושבים מספרים אמנם על התגייסות מוגברת של משרדי הממשלה, שהפיקו לקחים והקצו תקציבים ייעודיים מהר יחסית. אך התקציב הממשלתי לא מספיק והעמותות והקרנות נדרשו לסייע גם הן לטובת הפוגות לימי כיף והפעלות לילדים במקלטים. הפדרציות היהודיות העבירו 2.5 מיליון דולר למטרה זו, הסוכנות היהודית תרמה 7,000 ימי הפוגה והג'וינט מימן הפוגה ברחבי הארץ לאלף קשישים מהדרום.

בנוסף, העמותות והקרנות מפעילות כאלף מתנדבים שמטפלים בקשישים ובבעלי צרכים מיוחדים. גם זה לא הספיק, וביום חמישי האחרון הוציאה רשות החירום הלאומית (רח"ל) במשרד הביטחון בקשה דחופה לקרנות ולעמותות לסיוע בהפוגות לסוף השבוע.

שילוב בין מתנדבים לרשויות השלטון הוא הכרחי ויפה. מעבר לעצם החשיבות שבהתנדבות ובסולידריות, העמותות מגיעות לפינות שהמדינה לא מגיעה אליהן, כמו לדוגמה במתן סיוע לקשיש ששיקול דעת פשוט מראה שהוא נזקק אבל לא עונה על שום קריטריון קשוח של משרד הרווחה. המדינה גם לעולם לא תוכל להעסיק מספיק עובדים בשביל להוריד כל קשיש למקלט בזמן אזעקה. בשביל זה יש את הקהילה התומכת — המשפחה, השכנים, החברים והמתנדבים.

"אנא שלחו מיגוניות"

עם זאת, ספק אם במימון הצבת מיגוניות — אותם מבני בטון יצוק שאליהם רצים התושבים בעת אזעקה — נכון שהרשויות יסתמכו על פילנתרופים. דסק ארגוני החברה האזרחית ברח"ל מוציא בכל יום מכתב לכל העמותות והקרנות הרלבנטיות, ובו הוא מציין את הצרכים שטרם נענו.

במכתב כזה, מיום שני שעבר, שהגיע לידי "כלכליסט" מבקשת רח"ל עזרה ברכישת מיגוניות ליישובי הדרום שעלות כל אחת מהן היא 45 אלף שקל, וכן במימון שיפוץ מקלטים ציבוריים. הקרן לידידות תרמה עד כה 25 מיגוניות ו־100 אלף שקל לשיפוץ מקלטים וקרן היסוד הקצתה 500 אלף שקל למיגוניות.

נתיבות מרוחקת מרצועת עזה כ־8.5 ק"מ, ועל כן אינה נכללת בישובים הממוגנים היטב שבטווח של עד 7 ק"מ מהרצועה. לכן גם התקציבים שהעירייה מקבלת לצורכי מיגון נמוכים בהרבה. ראש עיריית נתיבות יחיאל זוהר מספר כי "בעזרת תרומות של 8 מיליון שקל מהקהילה היהודית בפילדלפיה קנינו מאווררים ושמיכות למקלטים, גנרטורים וכדומה".

ציון גבאי, מנכ"ל הקרן לידידות, מגבה את זוהר: "בכל הרשויות שהסתובבנו חסר מיגון. המדינה השקיעה מיליארדים במיגון היישובים של עד 7 ק"מ, אבל זהו בערך. גם בנושא ההפוגות לתושבים הורגש שאין משרד ייעודי להגנת העורף. בגלל ריבוי המשרדים והביורוקרטיה — אוטובוס שלוקח ילדים ליום כיף יכול ליפול בין הכסאות, וזה מה שקורה".

במשרד הבטחון דווקא מדגישים את היכולת של רח"ל לתת מענה טוב יותר עכשיו, כשהיא מוטמעת במשרד שלא חסרים לו תקציב ויכולת לוגיסטית, בניגוד למשרד להגנת העורף.

"מרעיבים אותנו תרבותית"

צריך להקשיב למילים של זוהר, שמבחינתו הלחימה היא רק הפוגה בין מצוקות: "אמנם הטיפול של הממשלה במבצע הנוכחי טוב מבשנים קודמות, אבל צריך לזכור את היום שאחרי. כתבתי מכתב לשר האוצר וביקשתי שיבקר בעיר בשביל השגרה. האיום האמיתי של ממשלת ישראל על ערי הפיתוח הוא לא במיגון בשעת החירום אלא בתקציב החברתי השוטף. ההכנסות שלנו מגבייה לא מספיקות, וכך נוצרים פערים.

"אם נתיבות מוציאה לנפש 2,900 שקל לשנה אז המועצה האזורית שדות נגב יכולה להוציא 5,400 שקל ועומר 6,000 שקל לשנה. אחרי שתיגמר הלחימה וכל אחד יתפנה לעיסוקים שלו אני מקווה שהממשלה לא תשכח שבידיה היא מרעיבה תרבותית וחינוכית את היישובים בפריפריה. זה מה שיכאב לנו אחרי שהכל ייגמר".