ערעור אולמרט: "השופט רוזן שגה בהסתמכותו על עד המדינה"

פרקליטיו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הגישו היום (ד') לבית המשפט העליון ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של השופט דוד רוזן, לפיהם ירצה עונש מאסר בפועל של 6 שנים וקנס כספי של 1.56 מיליון שקל בגין עבירות שוחד.

הפרקליטים, עוה"ד נוית נגב, איריס ניב-סבאג, אלי זהר ורועי בלכר, מבקשים לנתץ את הסתמכות השופט בית המשפט המחוזי בתל אביב דוד רוזן על עדותו המרשיעה של שמואל דכנר המנוח. "בית המשפט שגה בהעניקו משקל מכריע לעדות עד המדינה, בניגוד לקביעתו שלו עצמו, לפיה לא יהיה בה כדי לשמש 'לבנה בחומת ההרשעה'", נטען בערעור.

אהוד אולמרט בבית המשפט צילום: אוראל כהן

השופט רוזן קבע שעבירות השוחד שבהן הורשע אולמרט נושאות קלון, שימנע ממנו לחזור לפוליטיקה, וכן שלל 10% מגימלתו מהמדינה וכי ריצוי העונש יחל מ-1 בספטמבר. אתמול הורה בית המשפט העליון לעכב את כניסתם לכלא של המורשעים עד להחלטה בבקשות שהוגשו לעיכוב ביצוע גזר הדין.

האישום הראשון – 500 אלף שקל לאח יוסי

דכנר נפטר לאחר שתי ישיבות בלבד, בהן נחקר בידי סניגורו אולמרט עו"ד רועי בלכר. הסניגורים בערעור מצרפים את העדר החקירה הנגדית ל"שקריו של עד המדינה" ולשני אלה את את המשקל הנמוך לשיטתם של עדויות יוסי אולמרט ואברהם נתן שחזרו בהם בבית המשפט מהגרסאות שמסרו במשטרה.

שני אלה קשורים לאישום הראשון שבו הורשע אולמרט בקבלת שוחד. לפי דכנר, הוא העביר לבקשת אהוד אולמרט באוקטובר 2002, לאחיו של אהוד, יוסי אולמרט, סכום של כ- 500 אלף שקל בסדרה של מספר שיקים דחויים. "בנפול עדות עד המדינה", נטען בערעור, כל מה שיש אלו שתי אמירות שמהן לא ניתן לקבוע מעבר לכל ספק – לא את הסכום המדוייק (המדינה לא מצאה את עקבות הצ'קים), לא את מודעותו של אהוד אולמרט לקבלת הכסף אם אכן התקבל, ואף לא את העובדה כי אהוד היה היחיד שיכול היה "לשדך" את דכנר ליוסי.

המשמעות המשפטית היא: כשמדובר בראיות נסיבתיות ניתן לקבל את המתווה המרשיע רק אם ניתן לשלול ולהפריך חד משמעית כל מתווה והסבר אחר. במקרה הזה, גרסת הערעור היא: גם המתווה המרשיע ניצב על כרעי תרנגולת וגם המתווה החילופי לא ממש נשלל. כך למשל, הוכח במשפט כי הקישור בין דכנר ליוסי לקבלת כסף יכול היה להיעשות באמצעות אברהם נתן. או, קיימת אפשרות כי תשלום (ככל שהיה), לא נעשה לבקשת אהוד, אלא ביוזמת דכנר. "במצבו הכספי הנואש", נכתב, "יוסי אולמרט פנה לכל עבר בבקשות עזרה כספית. פניה כזו לעד המדינה נתקלה באדם שחיפש כל הזדמנות לשחד, וכשבאה אליו פנייתו של יוסי אולמרט, הוא נענה לה ברצון ומיוזמתו שלו".

כאמור, הבסיס לקבלת גרסאות אלה הוא בהפלת העדות הראשית של דכנר. בגלל שקריה ובעיקר בגלל שלא נחקר נגדית. בלעדיה נתמכת ההרשעה על עדויות בעייתיות למדי ובעיקר בלי זכר לכסף.

האישום השני - 60 אלף שקל לאולמרט משולה זקן באמצעות אורי מסר

דכנר במסגרת יחסיו המיוחדים עם שולה זקן העביר לה 100 אלף שקל בחמישה שיקים על סך של 20 אלף ש"ח כל אחד, מתוארכים לאפריל עד יוני 2004. 40 אלף נותרו בחשבונות בניה של זקן ואילו 60 אלף נמשכו במזומן ואולמרט הורשע בקבלתם, באמצעות עו"ד אורי מסר. ההרשעה התבססה על עדות זקן שביקשה מדכנר לסייע בתרומה לכיסוי גירעונות הבחירות של אולמרט.

גרסה זו, נטען בערעור, אינה המסקנה היחידה המתחייבת מן הראיות. "קיימת אפשרות שהסך של 60 אלף שקל כלל לא הגיע לעו"ד מסר אלא  'שקע בכיסיה העמוקים של הנאשמת'" (ציטוט מפסק הדין, מ"ג).

בערעור נטען שידיעתו ומודעותו של אולמרט לכסף הזה לא הוכחה והמדינה "תרמה" לכך בכך ש"עו"ד מסר, אשר לו נמסרו הכספים על פי הטענה, לא הובא לעדות על ידי המאשימה, כפי שנדרש היה כדי לעמוד בחובתה להוכיח כי הכספים עברו לעו"ד מסר לטובת המערער ובידיעתו".