לחמאס אין מנוס מוויתורים
6 מיליארד דולר נדרשים לשיקום ההריסות בעזה. היות שהמקור היחיד למימון הוא סיוע בינלאומי, חמאס ייאלץ להסכים לפיקוח מוגבר על העברת הכספים והסחורות לרצועה. נראה כי לאור התחזקות מעמדו ברצועה, חמאס יכול להרשות זאת לעצמו
בתוך יומיים, כשיסתיימו 72 השעות של הפסקת האש ההומניטרית, אפשר יהיה להעריך באיזו מידה הצליח חמאס להשיג את מטרת המלחמה שהציג, המסתכמת בצמד המילים "הסרת המצור". לגבי ההישגים הישראליים התמונה די ברורה. יש מעט, או הרבה, יותר ביטחון לישראל: נהרסו כל מנהרות התקיפה המוכרות למודיעין הישראלי; נהרסו רבות מתשתיות הטרור כמו מפעלי ייצור ובתי מפקדים; וארסנל הרקטות של חמאס הצטמצם.
- איך משיגים שלום במזרח התיכון? מחלקים נשק לכולם
- ההיגיון העקום מאחורי פיצוי העסקים הגדולים
- מתחילת צוק איתן: צה"ל קיבל תרומות בשווי של 15.1 מיליון שקל
המאבק של חמאס להסרת המצור הכלכלי והפוליטי שישראל הטילה על עזה נמשך מהיום שבו תפסו אנשיו בכוח את השלטון בעזה וסילקו את הנהגת הרשות מרמאללה. חלק מחוזקו של המצור היה שנמצאו לו שותפים, שקטים בדרך כלל, בקהילה הבינלאומית ואפילו בין הערבים.
הריסות העיר רפיח צילום: רויטרס
השיטות שנקט החמאס להסרת המצור היו מגוונות והשתנו עם הזמן. תחילה הם הבריחו אמצעי לחימה וכסף מאיראן ומסוריה, אולם ערוצים אלו נחסמו עם פרוץ המרד בסוריה, כשחמאס התייצב לצד המורדים. אחר כך ניסו לפרוץ את המצור על ידי משטים בינלאומיים. כאן היתה לחמאס הצלחה חלקית בסיפור המשט הטורקי שאילץ את ישראל להקל את המצור. ואז החלה חפירת המנהרות בגבול רפיח שאפשרה לחמאס להתגבר באופן כמעט מלא על הגבלת מעבר הסחורות מישראל.
גם המצרים הקלו על המצור בכך שהעלימו עין מהמנהרות ונתנו לאנשים לעבור ברפיח, אף שלא היה שם פיקוח שנקבע בהסכמים עם ישראל. אולם העלמת העין נפסקה לפני שנה, כשהצבא תפס את השלטון במצרים, סילק את האחים המוסלמים, התנועה־האם של החמאס, וחיסל את המנהרות.
אף חברת ביטוח ברצועה לא מכסה מפני מלחמה
עכשיו הנהגת חמאס מנסה להסיר את המצור באמצעות התנאים שהציבה לסיום המלחמה. התנאים מוכרים: פתיחת מעבר רפיח לסחורות; פתיחת המעברים בגבול ישראל בעיקר לקשר של אנשים וסחורות לגדה המערבית כדי שאפשר יהיה לייצא מעזה (אין היום ייצור ויצוא מעזה); פתיחת נמל ימי בעזה ופתיחת שדה התעופה ברפיח, שנסגר באינתיפאדה השנייה.
עוד דורשים בחמאס את הרחבת האזור המותר לדיג ל־12 מייל (כיום שטחו 3 מייל), ומתן אפשרות לעבד אדמות עד גבול הגדר עם ישראל (היום יש אזור חיץ ביטחוני שמונע זאת). בתנאי חמאס נכללת גם דרישה פוליטית במהותה והיא לשחרר אסירים שנעצרו במהלך המלחמה.
בחמאס מבינים כי יש לגייס עכשיו השקעות אדירות כדי לשקם את הריסות עזה. כלכלנים פלסטינים מעריכים שיידרשו 6 מיליארד דולר לשיקום התשתיות והשכונות שנהרסו, ודיון על כך כבר כלול בסדר היום של כינוס המדינות התורמות, שנקבע לעוד כחודש.
אין מקור אחר לשיקום עזה זולת סיוע בינלאומי נרחב. אין, למשל, שום כיסוי לנזקים מצדן של חברות הביטוח הפלסטיניות - בכל פוליסות הביטוח המוכרות בעזה ובגדה המערבית מופיע סעיף מפורש כי הביטוח אינו כולל סיכונים ונזקים של מלחמה.
כדי לקבל את הכספים והאמצעים לשיקום עזה וכדי שישראל ומצרים יסכימו לפתיחה כלשהי של המעברים, יצטרכו בחמאס לוותר במשהו, והוויתור יהיה בתחומים הביטחוני והפוליטי. הם לא יסכימו, קרוב לוודאי, לסלק מעזה טילים ואמצעי לחימה אחרים, אבל הם יכולים להסכים לפיקוח קפדני במעברים, שלא יאפשר הכנסת אמצעי לחימה נוספים לעזה. סביר להניח כי הם יסכימו גם לפיקוח ומעקב על הכספים המושקעים בפרויקטים של השיקום כדי להבטיח שהם לא יופנו לייצור טילים, לחפירת מנהרות ולפעולות דומות שיחזקו את מעמדו הצבאי של חמאס.
"אבו־מאזן נוהג כמתווך בין הצדדים ולא כמנהיג"
במישור הפוליטי חמאס צפוי להסכים לנוכחות גדולה יותר של אנשי הרשות מרמאללה במוסדות השלטון ובמעברים בעזה. ראשי החמאס הסכימו לכך כבר לפני חודשיים, כשנכנעו לדרישות אבו מאזן בעת שהוקמה ברמאללה ממשלת המומחים המכונה ממשלת ההסכמה הלאומית.
חמאס יכול להסכים לוויתורים כאלה, לא רק מפני שהם התנאי לשיקום עזה, אלא גם מפני שהמלחמה חיזקה במידה ניכרת את הפופולריות שלו. ככל שניתן היה לעקוב אחרי הדיווחים העיתונאיים מעזה (ויש רבים כאלה בתקשורת הבינלאומית), לא היו ביטויי כעס מצד התושבים על חמאס על שהביא לקורבנות ולהרס נורא של עזה. הכעס והגידופים היו במידה רבה נגד ישראל, אבל יותר מכל נגד "בגידת המדינות הערביות" ובראשן מצרים. "הנה, בוליביה הרחוקה והזרה ניתקה את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל, ואתה הגנרל סיסי מארח עכשיו את המשלחת מישראל במלון פאר בקהיר", אמר תושב עזה באחד השידורים הזרים.
הפופולריות של חמאס באה לידי ביטוי בהצהרות חוזרות ונשנות שהשמיעו תושבים מעזה בשבועות האחרונים, שלפיהן מוטב להם למות בכבוד במלחמה נגד ישראל מאשר למות מוות שפל ואטי מהחנק של המצור הממושך. בדיבורים כאלה יש אולי דרמטיות מוגזמת, אבל הם מעידים על הלך רוח אמיתי.
במקביל, נראה כי חלה שחיקה רבה במעמדו של היו"ר מחמוד עבאס (אבו מאזן), שבמשך קרוב לשבועיים בתחילת הקרבות לא השמיע דברים בוטים נגד ישראל. "אבו מאזן נוהג כשליח וכמתווך בין הצדדים הלוחמים ולא כמנהיג של העם הפלסטיני", אמר אחד הפרשנים בשידור מהמפרץ. ייתכן שלפיכך גם אם תינתן לאבו מאזן ולרשות מרמאללה דריסת רגל שלטונית ברצועת עזה, השליטה בפועל תישאר בידי חמאס.
