גילוי בשיטת הסלמי

עו"ד חגי אולמן ועו"ד שלום גולדבלט

הימנעותם של השניים מלחשוף מלכתחילה בפני אורנשטיין את מלוא הקשרים שלהם לצ.לנדאו היא בעייתית, בלשון המעטה. נאמנים הם זרועו הארוכה של בית המשפט, "העיניים והידיים" שלו. השופט נותן בהם אמון מלא שישמשו כשליחיו לטובת כלל הנושים, ללא משוא פנים. בתיק הקפאת הליכים, שבו האינטרסים של החברה, בעלי המניות והנושים כמעט תמיד מנוגדים, יש חשיבות עליונה למשרתהאמון זו. הנאמן צריך להיות מסוגל לנהל באופן הוגן ומקצועי את ההליך המורכב, שבו כל צד מבקש להציל לעצמו כמה שיותר. המלצות הנאמנים לשופט חייבות להיות חפות מכל שיקול זר.

את קשריהם לצ.לנדאו חשפו הנאמנים בשיטת הסלמי. בדיון בבית המשפט אמר אולמן כי משרדו מייצג את בנק ירושלים - הנושה המובטח הגדול ביותר. לאחר הדיון הוא כבר שלח הודעה לשופט שמשרדו מייצג במקביל גם את צ.לנדאו עצמה בפרויקט בקריית גת. כשהגיש את התצהיר נזכר אולמן בעוד עניין חשוב: משרדו ייצג במשך שנים חברה של נושה אחר שהיה בעל תפקיד בצ.לנדאו, ועשה עמה עסקאות שצריכות להיחקר על ידי הנאמנים. גולדבלט מצדו סיפר בדיון בבית המשפט על בעל מניות בצ.לנדאו שמשרדו מייצג. בתצהיר הוסיף שאותו בעל מניות הוא גם נושה של החברה. בתגובה לטענה שעלתה בדיון בבית המשפט כי הוא ייצג בנוסף נושה אחר, סיפר גולדבלט בתצהיר כי אותו נושה פנה אל המשרד כדי שייצגו.

אי־גילוי הקשרים המלאים מראש מצדם של אולמן וגולדבלט יקשה על אורנשטיין לתת בהם אמון כעת. לנאמנים גם יהיה קשה לשכנע שמדובר בטעות בתום לב. שניהם עורכי דין ותיקים ומנוסים בתיקי חדלות פירעון, ומודעים היטב לתקנות ולחשיבותן. יתרה מכך, בכמה תיקי חדלות פירעון אחרים שבהם הציעו אותם כבעלי תפקיד, הם הקפידו לספק מראש הצהרה על כך שאין להם שום זיקה לבעלי עניין בתיק. בצ.לנדאו הם נמנעו מגילוי גורף מראש.

צריך להדגיש: לא כל זיקה לבעל עניין בתיק מהווה בהכרח ניגוד עניינים, וההחלטה נתונה בידי השופט. אלא שגם אולמן וגם גולדבלט מודים בעצמם בתצהיריהם שפקעת הקשרים שלהם עשויה להעמיד אותם בניגוד עניינים לפחות לגבי חלק מהמעורבים בהליך. הם עצמם מציעים שאולמן יחקור בעלי עניין שקשורים לגולדבלט, ולהפך. אולי פשוט ונכון יותר יהיה שבית המשפט ימנה במקרה זה נאמנים אחרים, שאין להם שום קשר, ישיר או עקיף, לבעלי העניין.