גדרות במקום מבצרים
ארגונים וחברות כבר מתבצרים במתחמים מוגנים ברשת. אפשר להרחיב את המתחמים האלה לכולנו
מדינות מודרניות מקיפות עצמן בגדר כדי להתמודד עם איומים. אבל באינטרנט וברשת התקשורת העולמית גבולות אינם קיימים, ולכן גדרות וירטואליות אינן אפשריות. הגישה לרשת הישראלית אמנם מוגבלת ומתמצה בכבלי התקשורת התת־ימיים של מד נאוטילוס ובזק בינלאומי או בקווי התקשורת הלווייניים, אך כל האקר מתחיל יודע שאין לכך כל משמעות. לאיום הסייבר אין משמעות גיאוגרפית.
מומחי סייבר מתארים את הרשת כמרחב מסוכן, שמזכיר את ימי הביניים. בתוך סביבה שכזו, הדרך היחידה להגנה עצמית תוך שמירה על פעילות בפרופיל גבוה היא באמצעות הקמת מבצר גדול וחזק.
כיפת ברזל לתחום הסייבר צילום: אבי רוקח
ארגונים ממשלתיים וחברות מסחריות אכן בונים מבצרים ברשת, אבל אלה יקרים, ומחירם רק הולך ומאמיר. לפי חברת המחקר גרטנר, ההוצאות של חברות וארגונים על אבטחת מידע הגיעו בשנה החולפת לכ־70 מיליארד דולר, עלייה של 8% לעומת שנת 2013. זה טוב לחברות הסייבר, רבות מהן ישראליות, אבל יקר לכולנו: לבנקים, לחברות הביטוח, לגופי הממשלה ולצבא.
בענף הסייבר מתחילים להישמע קולות שטוענים כי הטכנולוגיות המודרניות מאפשרות להתחיל לחשוב על גדרות במקום מבצרים, ואל הקולות האלו מצטרפים דני גולד ויצחק בן ישראל. במקום להשקיע מיליוני דולרים בביצור, אפשר לחלוק במשאבים אלו על ידי יצירת מרחבי תקשורת בטוחים.
למרחב בטוח שכזה יש מחיר: כדי להיות חלק ממנו, הגולשים יידרשו לפעול בשקיפות ותחת זהות גלויה ומאובטחת. ארגונים שירצו לשמור על האנונימיות של חבריהם יוכלו להישאר מחוץ לגדר, אבל אולי שקיפות והזדהות הם לא מחיר רע כל כך כשחושבים על האפשרויות האחרות.
