מה בעצם רע בדחיינות?

אשר היקר,

דחיינות היא שותפה לחיים. היא מלווה אותנו כשאנחנו לוקחים על עצמנו פרויקט ורואים את הדדליין מתקרב והולך ואז חולף, והיא גם הסיבה שאנחנו מחליטים לחסוך, להתאמן, לעשות דיאטה, ולא עושים את זה.

המהות פשוטה: הצטיינות בעבודה, חיסכון לפנסיה ואורח חיים בריא הם חשובים ומשפרים את החיים שלנו. אנחנו מבינים את זה. עובדה שאלה ההחלטות השקולות שלנו, שבהן אנחנו לא עומדים. דרך אגב, אין סמל הולם יותר לדחיינות מאשר צמד המילים "אחרי החגים".

את המחיר של הדחיינות קצת קשה לתפוס צילום: shutterstock

את המחיר של הדחיינות קצת קשה לתפוס, אבל היא יכולה להכפיל ולשלש את הזמן נטו שאנחנו מקדישים למשימה שצריך לעשות. הרבה מהאטיות והקשיים שמרגישים בעבודה הם תופעות לוואי של הדחיינות. אז יש לי הצעה לניסוי: תתחייב להקדיש ביומן שלך זמן יומי קבוע לעבודה על מטלות גדולות, ותתחיל לעבוד עליהן מוקדם. לפני שאתה מתחיל, צמצם ב־25%-20% את הזמן היומי שהחלטת להקדיש למטלה, כי בשלב התוכניות אנחנו תמיד אופטימיים מדי. ותתחיל, בלי תירוצים, לאלף את החיה. ועכשיו, לא אחרי החגים.

האם ריצה מועילה ליצירתיות?

הרבה אנשים מספרים שריצה עוזרת להם להתמקד ולפתור בעיות. האם זה נכון? האם כושר עוזר לחשוב בבהירות? סמי

להערכתי ריצה היא לא בהכרח הדרך הטובה ביותר לנקות את הראש. הניחוש שלי הוא שחשיבה על עבודה בזמן הריצה היא דווקא מתכון לעיצוב מוצרים וחוויות שמעודדים כאב וסבל. כשאני חושב על זה, אולי כך הומצא הדבר שאנחנו מכירים כ"שירות הלקוחות" של חברות כבלים וסלולר.