זהבית כהן, מנכ"לית אייפקס פרטנרס ישראל

הכעס והמרירות של הציבור בישראל כלפי זהבית כהן עומדים בניגוד גמור למעמדה כמנכ"לית מוצלחת שיודעת ליצור ערך לבעלי המניות של קרן ההשקעות הפרטית שבראשה היא עומדת. אין זו יד המקרה שבקיץ 2011 הפכה דמותה לסמל עבור המחאה החברתית, שראתה בכהן את המייצגת האולטימטיבית של יוקר המחיה בישראל.

תחת ניהולה התמקדה אסטרטגיית ההשקעות של קרן אייפקס פרטנרס ישראל בחברות ותיקות וגדולות שנהנות ממעמד מונופוליסטי או לכל הפחות מיתרון מובהק לגודל - בזק, בית ההשקעות פסגות וכמובן תנובה שמכירתה לברייט פוד הסינית נמצאת בישורת האחרונה. וכאילו כדי לסכם את ימיה של אייפקס בתנובה, עסקת המכירה שהסבה לה רווח של יותר מ־2 מיליארד שקל לא תניב למדינה ולציבור שום הכנסה, בשל פטור ממס על רווחי הון לחברות בחו"ל המחזיקות חברות בישראל.

זהבית כהן, מנכ"לית אייפקס פרטנרס ישראל צילום: רמי זרנגר

השורה התחתונה הזו היא צוהר לבעייתיות בפעילותן של קרנות ההשקעה הפרטיות הזרות, שמחויבות לבעלי המניות שלהן

לטווח הקצר, ואינן מודאגות מעתיד יחסיהן עם הציבור בישראל. בשנה שחלפה היתה זאת קרן יורק שניצלה עיוות ברגולציה על שוק ההון כדי לרכוש איגרות חוב של אלביט הדמיה ואי.די.בי במחירי סוף עונה. המוסדיים היו חייבים למכור את האג"ח בשל ירידת הדירוג שלהן, ויורק היא שרשמה עליהן רווחים שלא היו מביישים משקיעים בשוק המניות - אותם רווחים שיכלו להצטבר בחסכונות הפנסיה של הציבור כולו.

גם אייפקס של כהן מפגינה קור וקשיחות בעסקים ובניהול החברות, כשעקרונות הברזל שלה הם התייעלות ומקסום רווחים. העובדים והספקים הם הראשונים לשלם את מחיר ההתייעלות בפיטורים ובשינוי תנאי הסחר לרעתם. אחריהם באים הלקוחות שסופגים העלאת מחירים. תנועת המספריים הזו, של צמצום הוצאות במקביל לעלייה בהכנסות, הופכת את כהן לנכס לבעלי המניות שלה, אך לאיום על הצרכנים.