בואו נדבר על זה: מדוע יש לשפר את הדיון הציבורי בסוגיות הביטחון?
ככל שיעמיק השיח בין דיפלומטים, אנשי צבא, מדינאים ואנשי אקדמיה לבין הממסד הביטחוני והמדיני כך יוכלו המנהיגים לקבל החלטות טובות יותר
לא פעם אנו מוצאים את עצמנו סביב השולחן בארוחה משפחתית, או מול אולפן חדשות בטלוויזיה, מתדיינים ומתפלפלים על סוגיות ביטחוניות הרות גורל. הנושאים בוערים והאמוציות גורמות לשטף רב של מלל בכל מדיום, אך כמה פעמים עצרנו ושאלנו את עצמנו: מה אנחנו באמת יודעים? עד כמה אנחנו אכן מבינים את המשמעויות של הנושאים עליהם אנו משוחחים?
מסתבר שדווקא בעניינים חשובים לגורלנו, נעדרת אותה בהירות התורמת לגיבוש עמדתנו. בתחומי מדיניות הביטחון הלאומי, תקציב הביטחון או מדיניות החוץ של מדינת ישראל: מה היעד אליו מדינת ישאל מכוונת?, כמה ראוי "לשלם" עבור השגת היעד? מהן האלטרנטיבות? מהו תהליך קבלת ההחלטות? מתי הזמן הנכון להחלטה?
המגזר העסקי מתאמץ לפעול במתכונת אחרת, יעילה יותר. מנהלים בעולם העסקי מקבלים החלטות על בסיס תמונת מצב המבוססת על מידע הנאסף באופן בלתי תלוי, ובוחנים את ההחלטות האלה מול המציאות בפועל, על מנת לעדכנן על פי הצורך. לא תמיד המתודולוגיה הזאת מצליחה. בתי המשפט הכלכליים מלאים בתיקי פירוק של מי שנכשלו לאורך הדרך. אלא שמדינה אינה יכולה להרשות לעצמה להגיע לפירוק. ולפיכך – חובה לשפר את הדיון הציבורי בסוגיות ביטחון ומדיניות בכלל.
חטיבה 7 יוצאת מעזה במבצע צוק איתן. כמה פעמים עצרנו ושאלנו את עצמנו: מה אנחנו באמת יודעים? צילום: עמית שאבי
לצערנו, השיח הציבורי בסוגיות הביטחון הלאומי נותר בפורומים מקצועיים הרחק מעינו של הציבור, פחות מדי אנשים חשופים לו ומשתתפים בו באופן פעיל. מה שחסר לרבים הוא הידע על עובדות בסיסיות, מידע בלתי תלוי הנדרש על מנת לגבש דעה, מודל לחשיבה וקבלת החלטות. בנסיבות האלה, מצטמצם השיח מהר מדי לכדי נקיטת עמדה פוליטית, שטחית או תקשורתית חסרת ביסוס עובדתי ואנליטי.
המגמה הזו אינה חדשה והיא שזורה כחוט השני לאורך שנות קיומה של המדינה. החל מוועדת אגרנט לחקר מלחמת יום הכיפורים, דרך ועדת כהן לחקר המלחמה בלבנון, אל ועדת אור לחקר אירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי, וועדת וינוגרד אחרי מלחמת לבנון השנייה. יותר מדי עובדות נאספות ומתגלות רק בדיעבד. יותר מדי דיונים מתנהלים כחוכמה שלאחר מעשה. יותר מדי החלטות בעייתיות היו יכולות להתקבל באופן מקצועי ונכון יותר – לו היו נשמעים קולות מקצועיים ובלתי תלויים.
ברור לכל שחובה עלינו לשפר את הדיון הציבורי בסוגיות ביטחון לאומי, גיבוש מדיניות וקבלת החלטות. מקום מרכזי בשיפור הזה צריך להיות שמור לגופי מחקר ואקדמיה. ככל שיעמיק השיח בין דיפלומטים, אנשי צבא, מדינאים ואנשי אקדמיה לבין הממסד הביטחוני והמדיני – כך ישביח הדיון הציבורי החיוני כל כך.
האם מדובר בחכמה הנשגבת מבינת ההמונים? בשנה האחרונה התחוור לי שלא, עת נכחתי בהרצאת האלוף במיל. עמוס ידלין, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי. גיליתי כי ניתן להסביר באופן בהיר ולוגי את האופציות האסטרטגיות העומדות בפני מדינת ישראל – בנושאים מורכבים ,לרבות התהליך המדיני, הגרעין האיראני ויחסי ישראל-ארה"ב, גם לאנשים ללא רקע צבאי או בטחוני. חבר הנאמנים הישראלי של המכון למחקרי ביטחון לאומי שהוקם לאחרונה הוא אחד המקומות בו יכולים אנשי עסקים, להשתתף בדיונים מצומצמים במתכונת "שולחן עגול" בנושאי הביטחון והמדיניות של ישראל, ולקבל כלים טובים לקבלת החלטות גם במישור העסקי.
בקהילה העסקית הישראלית יש חברים רבים עם רמת מעורבות גבוהה ומחויבות גבוהה לחברה הישראלית, המעוניינים לקדם שיח ציבורי רציני ומאוזן בסוגיות האסטרטגיות של מדינת ישראל. מכון מחקר כ-INSS אינו מגדל שן, אלא משאב ידע אשר טוב תעשה הקהילה העסקית אם תחבור אליו ותיעזר בו.
