האם כדאי להקשיב לדנ"א?

יותר מ־750 אלף אנשים השתמשו בשירותי הניתוח הגנטי של חברת 23andMe האמריקאית. השירות, שכולל דיווח על קשרים משפחתיים מפתיעים, וקצת מידע פיזיולוגי ורפואי, מוצע תמורת עשרות עד מאות דולרים. חברות אחרות בעולם החלו להציע שירותי ניתוח גנטי מקיפים יותר, כחלק מביטוחי בריאות יוקרתיים. חרף הביקורת על כך שהמחקר בנושא עדיין בחיתוליו - עוד ועוד אנשים יורקים למבחנות של חברות מסחריות ומחכים בשקיקה לדו"ח שיכיל סודות היישר מהקוד הגנטי שלהם. האם השקיקה מוצדקת?

כולנו יודעים שתכונות גופנו, נקודות החוזק והתורפה והיבטים רבים אחרים במה שמייחד כל אדם, מוכתבים על ידי הגנום, אותם 23 זוגות כרומוזומים שעל שמם קרויה החברה המתוקשרת של אן ווג'יצקי, פרודתו של מייסד גוגל סרגיי ברין. אבל עבור רבים זו סיבה לחוש אי־נוחות. הצצה לגנום היא חדירה לשיא שיאה של הפרטיות, ולכך נוספת התחושה המעט מצמררת של הצצה לכדור בדולח, להתוודעות לסוד שנקבע בידי הדטרמיניזם הביולוגי ושאי אפשר לברוח ממנו. מה גם שעמוק בפנים קשה לעכל את העובדה שאיננו שווים, שאת כמה מאיתנו הטבע בירך יותר, ושאחרים קוללו בידיו. כזו היא התורשה: לא הוגנת, ובחלקה הגדול עדיין מסתורית ובלתי מושגת. המדע מפענח עוד ועוד "מילים" בגנום האנושי, אבל רוב השפה עדיין זרה לנו. יש עוד מה לחקור.

רצף גנטי. סקרנות אין קץ צילום: shutterstock

מידע רב הצטבר, והוביל החודש לפרסומו של ספר מדע חדש שהפך בן לילה לרב־מכר. זהו ספר שחושף פרטים על עברו הרחוק של המין האנושי, ולא מניתוח של ממצאים ארכיאולוגיים - אלא מהתבוננות אל תוך הגנום שמסתתר בכל אחד ואחד מתאי גופנו.

הספר קרוי "The Invisible History of The Human Race", ובתרגום חופשי לשמו המלא: "תולדותיו העלומים של המין האנושי: איך דנ"א והיסטוריה מעצבים את זהותנו ועתידנו". המחברת, כריסטינה קנילי, היא בלשנית ועיתונאית מדע אוסטרלית עטורת פרסים, שכתבה בעבר ל"ניו יורק טיימס", "הניו יורקר", "טיים" ועיתוני מדע.

הגנטיקה מרתקת רבים: אנשים עם היסטוריה משפחתית של מחלות תורשתיות מחפשים בה סכנות ותרופות. חוקרי פשיעה מחפשים בה ראיות מפלילות. יהודים מחפשים בה הוכחה לייחודם, טוענים לקשרי דם מלכותיים מחפשים בה את כבודם. גנאלוגיה, ההתחקות אחר אילנות יוחסין, הפכה מזמן לספורט אינטרנטי. אלא ששמות משפחה החלו להיות נפוצים רק לפני כ־900 שנה. רק מעטים הצליחו להתחקות אחרי תולדות משפחתם לפני שנת 1500. אבל כעת, 15 שנה אחרי שתעתקנו את הגנום האנושי במלואו והתחלנו ללמוד את שפתו של הספר הזה, האפשרויות הולכות ונפתחות.

ספרה של קנילי מרתק גם בשל העובדות הרבות שבו. היא סוקרת מחקרים שמראים איך פעם אחר פעם הגנים מתכתבים עם ההיסטוריה והתרבות כדי לנתב את ההתפתחות האנושית. ולפעמים התרבות, בדרך פלא, היא שעוברת בתורשה. לדוגמה, היא מציגה מחקרים שגילו שהכפרים הגרמניים שבהם, לפני 600 שנה, האשימו את היהודים בפרוץ המגיפה השחורה, הם אלה שבהם נרשמו גילויי האנטישמיות החריפים ביותר בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת. בכפרים שכנים האנטישמיות — בימי הביניים ובמאה ה־20 - היתה חלשה בהרבה. באזורים שונים באפריקה קנילי מצליחה להראות קשר בין עושר והצלחה כלכלית לבין חדירת גנים של סוחרי עבדים לקהילה, לפני עשרות דורות.

לצד התקווה, חקר הגנטיקה מעלה פחדים: האם חשיפת הבדלים בין עמים וקבוצות אתניות ייתנו תוקף לרעיונות גזעניים? והאם אנחנו רוצים לעמת את הסיפורים ההיסטוריים שלנו על עצמנו עם הממצאים הביולוגיים? הדיון הזה הופך לרלבנטי. הוא צרוב בנו.