היעד: בלי הטמנת פסולת עד 2015

לפני שנתיים וקצת, באוגוסט 2012, נחסם סופית צינור השפכים שהוזרמו אל הים במפעל הרטבים והממרחים של יוניליוור בחיפה. בביקור השבוע במפעל יכולנו לראות שהצינור עדיין סגור, ושסגירתו היתה רק יריית הפתיחה ביעד שאפתני במיוחד - הגעה ל־0% פסולת בהטמנה מאתר הייצור שאחראי על כמה ממוצרי המזון הפופולריים בישראל כמו מרגרינות בלו בנד ומזולה, מיונז וחרדל של תלמה ואבקות התיבול של קנור. לקראת ועידת הקיימות לעסקים של "כלכליסט" שתתקיים ב־10 בנובמבר בתל אביב, יצא המדור לבחון את התוכנית הסביבתית של יוניליוור ויישומה המוצלח בחיפה.

המפעל הוא מוותיקי מפעלי המזון בישראל. הוא הוקם ב־1938 בידי ד"ר ארנולד הילדסהיימר, ויוניליוור העולמית היתה שותפה בו מתחילת הדרך. אף שטכנולוגיות הייצור בו שודרגו עם השנים, תחום הפסולת לא קיבל טיפול מיוחד עד שיוניליוור הכריזה על תוכנית הקיימות העולמית שלה ב־2009. בבסיס אותה תוכנית שאפתנית נמצאת ההנחה כי החברה יכולה להכפיל את מחזור המכירות שלה עד 2020, תוך צמצום ב־50% של ההשפעות הסביבתיות השליליות שלה. ההכרזה הזאת תורגמה ליעדים, מצגות וטבלאות שירדו מהמטה הבינלאומי למנהלים בשטח, וחלחלו עד למפעל בחיפה. מבחינת המפעל, נקודת הפתיחה היתה שנת 2011, אז 88% מהפסולת שייצר הועברה להטמנה. עיקר המיחזור היה קרטון ונייר, וזה לא ממש מרשים. כיום, לקראת סוף 2014, המפעל מציג היפוך של הנתונים - במהלך ינואר־אוקטובר השנה רק 8.7% מהפסולת שייצר המפעל הועברה להטמנה.

לשם השוואה, באסם המתחרה, שבשליטת קונצרן המזון הגלובלי המתחרה נסטלה, מפעלי המזון מעבירים 26% מהפסולת שלהם להטמנה. מנגד, באסם היו מתקדמים הרבה יותר מהאתר של יוניליוור בחיפה עוד ב־2011, אז העבירו רק 36% מהפסולת שלהם להטמנה.

מוציאים את השמן מצנצנות המיונז

לא היה קל לחולל את המהפך בשטח - כדי להשיג אותו היה צורך למצוא פתרונות חדשניים לבעיות פסולת רבות. פתרון חדשני במיוחד הוא מכונה שניצבת בחצר המפעל, שתפקידה לטפל במוצרים שחוזרים למפעל. מדובר בעיקר בפגי תוקף ובמוצרים שהקמעונאים לא הספיקו למכור וחוזרים אל הספק. בעבר הועברו מוצרים אלה להטמנה. משום שהם בעיקר מוצרים בעלי תכולת שומן גבוהה (כמו מיונז ומרגרינה), לא היתה אפשרות להיפטר מהם דרך צינור שפכים רגיל. כך הומצאה ביוניליוור המכונה שמפרידה בין האריזות השונות לתכולתן, כאשר התכולה עוברת הפרדה כימית שמצליחה להוציא את השמן מהמוצרים. המכונה סוחטת את המוצרים כך שבצד אחד יוצאות אריזות, ובצד שני תכולת המוצרים מועברת להפרדה כימית (השמן עובר לאחר מכן לתעשיית המזון לבעלי חיים, שם ניתן להשתמש בו כחומר גלם).

אבל עיקר התהליכים שהובילו לנתונים שמציג כיום המפעל הם תהליכים של הפרדת פסולת במקור. אלה החלו ב־2011, כאשר פסולת הגזם הופרדה מהפסולת הכללית והעמידו עמדות למיחזור פלסטיק במפעל. ב־2012 הוסיפו עמדות מיחזור לחומר אורגני והוסיפו עמדות למיחזור משטחים וחלקי משטחים. ב־2014 התפשטו עמדות המיחזור לכל שטחי המפעל והמשרדים, ופסולת אורגנית נאספה בצורה מסודרת מכל חלקי המפעל.

מפעל יוניליוור בחיפה

כך, בסוף 2014 הגיע המפעל למצב שבו הוא שורף 38.4% מהפסולת שלו עבור ייצור אנרגיה, 10% מהפסולת היא פסולת אורגנית שמועברת לייצור דשן, והשאר הם נייר וקרון, פלסטיק וניילון ומתכת שמועברים כולם למיחזור.

אחת הנחות המוצא של המצדדים בהפרדת פסולת במקור (לעומת טכנולוגיות שיכולות לקבל פסולת מעורבבת ולמיין אותה במפעל ייעודי) היא שכאשר יצרן הפסולת הוא זה שמפריד את הפסולת, עצם התהליך גורם לו להיות מודע יותר לכמות הפסולת שהוא מייצר - ובעקבות כך לייצר פחות פסולת. הנחה זו התממשה במלואה במקרה של יוניליוור. בשנת 2014 פחתה כמות הפסולת של המפעל ב־55% לעומת שנת 2011. החיסכון הזה היה חלק מהמאמץ להגיע ל־0% פסולת מוטמנת, ובמסגרתו נכנסו למפעל טכנולוגיות חדשות להפחתת פחת של חומרי גלם, והודקו הבקרות על הייצור תוך מודעות כי המפעל באמת מחויב לזרוק ולבזבז פחות.

האתגר הבא הוא שקיות חטיפים

אבל למרות כל השיפורים וההמצאות, המפעל לא יעמוד ביעד של 0% פסולת מוטמנת עד סוף 2014. הסיבה היא שני סוגי פסולת שעדיין אין להם פתרון טכנולוגי: האחד הוא צנצנות זכוכית מלוכלכות; והשני הוא אריזות שכוללות גם מתכת, כמו אריזות של חטיפים. כאשר יוניליוור ימצאו ספק שיוכל לסייע להם בפתרון אקולוגי ולא יקר מדי לסוגי הפסולת האלה, הדרך ליעד תהיה סלולה.

אבי אשכנזי, סמנכ"ל שרשרת אספקה ביוניליוור ישראל, מבטיח כי "כשנמצא את הפתרונות לא נחסוך לא במאמץ ולא בכסף כדי לסיים את זה. כרגע, הגעה ל־0% פסולת מוטמנת היא יעד רלבנטי לתחילת 2015".

כאשר עלות הטמנת פסולת יכולה להגיע ל־150 שקל לטונה, האם יוניליוור חוסכת כסף מהתהליך? במפעל מסבירים כי נכון לעכשיו עדיין אין חיסכון משמעותי בתפעול. אמנם החברה חוסכת עלויות הטמנה, אך היא משקיעה לא מעט בתשתיות מיחזור, פיתוח טכנולוגיות לטיפול בפסולת, וכן משלמת לספקים שמבצעים טיפול בפסולת מורכבת. הפרדת פסולת באמצעות ספק לרוב יקרה יותר מהטמנת הפסולת בקרקע.

אבל ניתן להניח שככל שהרגולציה הסביבתית תדרוש יותר ממפעלים, וככל שטכנולוגיות מיחזור ושימוש חוזר יהפכו למובנות מאליהן, עלויות ההטמנה יאמירו. לכן מפעל שנערך מראש לעולם שבו הציבור מצפה מהמפעלים שלא ייצרו פסולת כלל - ירוויח.

הצעד הבא של יוניליוור הוא הפחתה של פליטות מזהמים מתהליך הייצור, וכאן אחד המנועים המשמעותיים לשיפור בישראל יהיה מעבר המפעלים לגז טבעי, מעבר שאשכנזי מצפה לו: "אנחנו יכולים להיכנס לזה מחר בבוקר, ככל שנתקדם מהר יותר זה יהיה נהדר". הגז הטבעי יספק גם החזר כמעט מיידי על ההשקעה ברמה הכלכלית.

האם יוניליוור תשווק לצרכן את העובדה שהגיעה ל־0% פסולת מוטמנת? "כשנגיע ל־0%, זה יהיה על השולחן. זה דבר שיוניליוור ישראל גאה בו. זה לא מובן מאליו", אומר אשכנזי.