הצמיחה השלילית במשק: לפיד בלחץ

נתוני סליקת אשראי מדאיגים צריכת המזון צנחה ב־18% הצריכה צנחה בחודש שעבר בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, לפי נתוני גמא ניהול וסליקה נורית קדוש, 3 תגובות לכתבה המלאה 

שר האוצר יאיר לפיד בלחץ, ואין צורך בזכוכית מגדלת כדי לזהות את אותות המצוקה שהוא משגר לכל עבר ביומיים האחרונים. שלשום, זמן קצר אחרי פרסום הצמיחה השלילית שנרשמה ברבעון השלישי של השנה, הורה לפיד לאנשי משרדו לפרסם תגובה מרגיעה לנתונים המדאיגים. בימים שבשגרה האוצר נמנע מלהגיב על נתוני הלמ"ס, אבל צמיחה רבעונית שלילית ראשונה זה חמש וחצי שנים, כשוועדת הכספים מאיימת לעשות שמות בהצעת התקציב לשנה הבאה, אינה דבר שבשגרה.

בנקודת זמן זו הבין לפיד שזה בדיוק הרגע לקום ולעשות מעשה. והמעשה שהוא הכי חזק בו הוא להכביר מילים. "האוצר העריך כי תהיה פגיעה בצמיחה בשנת 2014 בעקבות מבצע צוק איתן", כתבו אנשיו של לפיד בתגובה לנתוני הצמיחה. "להערכתנו, מדובר בתוצאה נקודתית, ולא בפגיעה שצפויה להיות ארוכת טווח. תחזית האוצר לצמיחה של 2.8% בשנת 2015 עדיין עומדת בעינה". הממונה על התקציבים באוצר אמיר לוי אף פירט אתמול בפני ועדת הכספים את תחזית ההכנסות ממסים ואת סכום הגירעון הנגזרים מהתחזית.

בשעות הערב ביצע לפיד מהלך הסברתי נוסף ופתח במרתון ראיונות טלוויזיוניים, אולם הם היו במידה רבה מכמירי לב. מסביב יהום הסער, ולפיד מופיע בטלוויזיה על תקן של כדור הרגעה. "הצמיחה השלילית ברבעון השלישי היא תוצאה של 50 ימי לחימה במבצע צוק איתן", הסביר שר האוצר בערוץ 2, ולא שכח לקנח בצמד המילים המנצח "הצמיחה בסדר".

אז זהו, שהצמיחה במשק ממש לא בסדר, ולא רק בגלל צוק איתן. כשיתברר פעם נוספת שמשאלות לבו של לפיד הן אולי תנאי רצוי, אבל בהחלט לא תנאי מספיק - נהיה כבר בצרות, ויש לכך סיבה אחת ברורה. תחזית הצמיחה של האוצר היא הבסיס לתקציב. והמשמעות של צמיחה בפועל נמוכה מהצמיחה הצפויה היא, בין היתר, חוסר בהכנסות ממסים - דבר שיוביל בהכרח להגדלת הגירעון או להטלת מסים נוספים.

הממונה על התקציבים באוצר אמיר לוי. התחזית לא השתנתה צילום: רמי זרנגר

אלא שבאוצר עדיין לא הפנימו שהצמיחה כבר לא תשוב לרמות הגבוהות שלה מהעבר. בעולם קוראים להכרה כזו "new normal" - מציאות חדשה, שבה מה שמוגדר כנורמלי אינו בהכרח המצב הנורמלי שהכרנו בעבר. והדיבור על מצב נורמלי בעבר אצלנו מתייחס בעיקר לשיעורי הצמיחה הגדולים שנרשמו בין המיתון של 2001–2002 למשבר הגלובלי בשנים 2008–2009.

להורדת ההילוך בשיעורי הצמיחה שמכתיבה לנו הכלכלה העולמית מצטרפים גם התנאים מבית, וכדי להבין זאת מספיק להעיף מבט חטוף בנתון מרכזי אחד ששר האוצר לפיד העדיף ביומיים האחרונים משום מה לא לראות. תמונת הראי לטענה של לפיד שהצמיחה השלילית נובעת מצוק איתן היא העובדה שברבעון השלישי גדלה הצריכה הפרטית במשק בשיעור שנתי גדול יחסית של 3.9%. ברבעון הקודם היא כבר זינקה ב־5.2%, אף שהתוצר גדל באותו פרק זמן רק ב־2.2%. לצריכה הפרטית יש נתח גדול יחסית (כ־40%) בעוגת התוצר, ולכן כל עלייה שנרשמת בה מתורגמת מיידית לעלייה מקבילה בצמיחה.

הבעיה היא שעלייה בצריכה הפרטית אינה מעידה כי מה שהיה הוא גם מה שיהיה. והסיבה לכך שצמיחה מוטת צריכה אינה מה שנקרא "צמיחה בת־קיימא" פשוטה למדי: הצד השני של עלייה בצריכה הפרטית שאינה נתמכת בעליית התוצר הוא ירידה בלתי נמנעת בחסכונות. ובהנחה שחסכונות הציבור אינם אינסופיים, מדובר לכן באירוע בעל אופי זמני בלבד.