המאבק בריכוזיות: האם ניתן לצאת מהרשימה השחורה?

המאבק בריכוזיות העלה הילוך בסוף השבוע האחרון. ביום חמישי, כשנה לאחר שאושר חוק הריכוזיות בכנסת, נכנס לתוקפו הפרק בחוק שמחייב גופים ריכוזיים לקבל אישור מיוחד אם בכוונתם להתמודד במכרז על תשתית מדינה חיונית. 

הוועדה לצמצום הריכוזיות, שכוללת את הממונה על הגבלים עסקיים דיויד גילה, ראש המועצה הלאומית לכלכלה יוג'ין קנדל ומנכ"לית האוצר יעל אנדורן, פרסמה ביום חמישי את רשימת הגופים הריכוזיים במשק. ומעתה כל רגולטור שירצה להקצות זכות — רישיון, חוזה או קבלת אחוזי שליטה - לגוף שנכלל ב"רשימה השחורה" מחויב להתייעץ עם הוועדה לצמצום הריכוזיות. עם זאת, ההחלטה הסופית נותרת בידיו של הרגולטור, כלומר הוא אינו חייב לאמץ את המלצתה.

פרופ' דיויד גילה הממונה על הגבלים צילום: עומר מסינגר

בחודשים האחרונים אספה הוועדה מידע מהחברות ומהרגולטורים שלהן, ועל בסיסו הרכיבה רשימה של הגופים הריכוזיים, שיוכפפו להגבלה החדשה בחוק. ברשימה נכללות 20 קבוצות עסקיות השולטות בתאגידים ריאליים משמעותיים (מחזור שנתי הגבוה מ־6 מיליארד שקל או מונופול שהיקף המכירות שלו עולה על 2 מיליארד שקל), כמו החברה לישראל, המחזיקה רישיונות בתחום התפלת המים ורישיונות חציבה ומוכרזת מונופול בזיקוק דלק (בשל אחזקתה בבזן), או החברה המרכזית למשקאות, משווקת קוקה־קולה השולטת גם בשידורי קשת; 12 קבוצות עסקיות השולטות בגופים פיננסיים משמעותיים (נכסים בהיקף גדול מ־40 מיליארד שקל), ובהן שלמה אליהו אחזקות וחמשת הבנקים הגדולים; וחמש קבוצות עסקיות נוספות המחזיקות בתאגידים משמעותיים אחרים (למשל, כאלה שהיקף הפעילות שלהם בתשתית חיונית עולה על מחצית מכלל הפעילות בתחום), ובהן שפיר הנדסה, מקורות ורכבת ישראל.

סימני שאלה איך זה שבית ההשקעות מיטב דש לא הוכרז כריכוזי? רשימת הגופים הריכוזיים במשק מותירה כמה סימני שאלה לגבי הגופים שנכללו בה או נשארו מחוצה לה גולן חזני, תומר גנון ודוד רפאלי, תגובה אחת לכתבה המלאה 

מהנתונים שפרסמה הוועדה עולה כי 75% מהתאגידים הריאליים המשמעותיים מחזיקים גם בתשתית חיונית, וכמעט מחציתם שולטים ביותר מ־50% מאחד מתחומי התשתיות החיוניות לפחות.

פרק הקצאת הזכויות בחוק הריכוזיות נועד להגביל גופים ריכוזיים בהגדלה או שימור של אחיזתם בתשתיות מדינה חיוניות, כגון, מים, אנרגיה, תחבורה, תקשורת ומשאבי טבע. החוק מאפשר לרגולטור הייעודי לא להקצות זכות לגוף ריכוזי בתחום תשתית חיונית, אולם אין חובה לפסול אותו מהמכרז. זאת משום ששיקול צמצום הריכוזיות יהיה רק אחד ממכלול שיקולים, ובהן המחיר המוצע לצרכן הסופי או האיתנות הפיננסית של המתמודדים. עם זאת, במקרים קיצוניים הוועדה צפויה להמליץ לרגולטור מראש להודיע לגוף הריכוזי כי אין טעם שיתמודדו במכרז מסוים בשל אחיזתו הנרחבת בתשתיות חיוניות.

האם החוק ימנע משפיר את מכרז הרכבת הקלה?

מכרזים ממשלתיים להקצאת זכויות בהיקפים של מיליארדי שקלים התפרסמו בחודשים האחרונים בטרם כניסת פרק הקצאת הזכויות לתוקף. חלקם, כמו המכרז לבניית הנמל החדש בחיפה למשל שנסגר לפני מספר שבועות, הסתיימו בזכיית גוף שהוכרז כריכוזי בסוף השבוע — שפיר הנדסה שבשליטת האחים שפירא. אלא שישנם מכרזים שפורסמו וטרם הסתיימו, שעשויים כעת להיות כפופים לדרישות החוק החדשות.

כך למשל, לאחרונה פרסמה נת"ע, האחראית על פרויקט הרכבת הקלה בת"א, מכרז לחציבת החלק התחתי של הרכבת (כ־10 ק"מ), בהיקף משוער של כ־4 מיליארד שקל. בין שלוש הקבוצות שניגשו אליו נמצאת שפיר הנדסה. ואם החוק יחול על המכרז הזה, ועדת הריכוזיות עשויה להמליץ שלא להעניק לה את המכרז.

צילום: אוראל כהן

מכרז ממשלתי נוסף שפורסם לאחרונה הוא המכרז של משרד התשתיות לחיבור צנרת חלוקת הגז בירושלים בהיקף משוער של 2 מיליארד שקל. בין שמונה החברות שניגשו נמצאת קבוצה אחת מרשימת הגופים הריכוזיים — דלק שבשליטת יצחק תשובה.

אבל, כאמור, החוק חל לא רק על מכרזים להקצאת זכויות, אלא גם עם מתן היתרים ומכירת אחזקות. גם כאן יש כמה מכרזים כאלה שיצאו לדרך בטרם נכנס החוק לתוקף. כך למשל, הוועדה הארצית לתכנון ובניה, שבה יושבים נציגים של 9 משרדים ממשלתיים, צריכה להכריע אם לתת היתר לחברה לישראל לכרות פוספטים בשדה בריר שליד ערד. החברה לישראל הוכרזה בסוף השבוע כגוף ריכוזי, בין היתר בשל שליטתה בתחום כריית המחצבים.

צילום: אוראל כהן

בנוסף, רשות החברות הממשלתיות החלה בהליכי הפרטה של תעש. עדיין לא ידוע על גוף ריכוזי כלשהו שירצה לרכוש את השליטה בחברה, אולם לאור כמות החברות הישראליות שהוכרזו כריכוזיות, האפשרות הזו בהחלט קיימת.

השאלה לגבי השפעת החוק על המכרזים שכבר פורסמו, הרישיונות שנמצאים בדיונים והליכי ההפרטה שיצאו לדרך עדיין פתוחה. על פי הועדה לצמצום הריכוזיות, החוק קובע שהוא לא יחול על "הליכי הקצאה שכבר החלו", והפרשנות המדויקת של הסעיף תלויה במשרד המשפטים.

המומחים בתחום מפרשים את המילה "הקצאה" כמתן בפועל של הזכות. במילים פשוטות יותר, עד שזה לא נגמר זה לא נגמר. עד שהזכות לא מוקצת בפועל, המדינה רשאית להורות לרגולטור להביא בחשבון שיקולי ריכוזיות. אפשרות נוספת, היא לאפשר את ההקצאה בתנאים מסוימים — כפי שעושה לעיתים רשות ההגבלים כשהיא מאשרת מיזוגים בין חברות שעשויים לפגוע בתחרות.

שיכון ובינוי חמקה מהגדרתה כריכוזית

לקראת טלטלה? קריאה אחרונה לבעלי השליטה בבנקים שלושה גרעיני שליטה בשני בנקים יצטרכו להחליט האם להמשיך להחזיק בבנק או לבחור בצד הריאלי תומר ורון לכתבה המלאה 

רשימת הגופים הריכוזיים שפורסמה בסוף השבוע רלוונטית לפרק נוסף בחוק הריכוזיות — הפרדה בין אחזקות בתאגידים ריאליים משמעותיים לתאגידים פיננסים משמעותיים. מטרת פרק זה היא למנוע שליטה משותפת (אחזקה צולבת) של גורם אחד הן בנכס ריאלי (למשל, חברות מזון, אנרגיה או תקשורת) והן בנכס פיננסי (בנק, חברת ביטוח או בית השקעות). זאת מחשש לפגיעה בשיקול הדעת של הקצאת האשראי של הגוף המממן לפעילות ריאלית. החוק קובע שגורם שיוגדר כתאגיד ריאלי משמעותי לא יוכל להחזיק ביותר מ־10% בגוף שיוגדר כגוף פיננסי משמעותי, ולהיפך. והחל מיום חמישי שעבר, לבעלי השליטה באחזקות צולבות יש חמש שנים להיפרד מאחת מהן.

מתוך כלל הגופים שהוכרזו ריכוזיים ישנם שישה עם אחזקה צולבת — גם פיננסית וגם ריאלית: יצחק תשובה ייאלץ לבחור בין דלק להפניקס ואקסלנס; מוזי ורטהיים בין קוקה קולה למזרחי־טפחות; אדוארדו אלשטייין ומוטי בן משה בין כלל ביטוח לבין סלקום ושופרסל; קרן אייפקס בין פסגות לתנובה; צדיק בינו בין פז לבינלאומי; וליאורה עופר בין מליסרון למזרחי־טפחות.

חלק מבעלי השליטה הללו כבר החלו בהליכי היפרדות מהאחזקות הצולבות שלהם. כך למשל, אייפקס נמצאת במו"מ מתקדם עם ברייטפוד הסינית למכירת תנובה, אלשטיין ובן משה מנסים למכור את כלל ביטוח, ותשובה שם על המדף את הפניקס ואקסלנס.

אלא שששת בעלי השליטה הללו אינם היחידים עם אחזקות צולבות. כך למשל שרי אריסון מחזיקה בשליטה בבנק הפועלים (20.2%) שהוא תאגיד פיננסי משמעותי, ובשיכון ובינוי, שהיא חברת תשתיות, בנייה, יזמות נדל"ן, אנרגיות מתחדשות ומים (48.1% באמצעות אריסון השקעות), הנסחרת בבורסה של ת"א לפי שווי של 3.5 מיליארד שקל. ובכל זאת אריסון, בניגוד לאנשי עסקים אחרים, תוכל לשמור על האחזקה הצולבת.

למרבה ההפתעה שיכון ובינוי לא הוכרזה כגוף ריאלי משמעותי, אף שהיא עומדת לכאורה באחד הקריטריונים שקבע החוק — על פי דו"חותיה השנתיים, מחזור המכירות שלה ב־2013 עמד על 6.37 מיליארד שקל. יתרה מכך, בדו"ח השנתי העריכה החברה עצמה כי "אפשר והחברה תיחשב 'כגורם ריכוזי', כמשמעו בחוק הריכוזיות".

כיצד שיכון ובינוי לא נכללה לבסוף ברשימת הגופים הריאליים? הסיבה לכך היא שמחזור הכנסות שנתי של 6 מיליארד מתייחס להכנסות שהופקו בישראל בלבד. חלק לא מבוטל מהכנסות שיכון ובינוי הן מחו"ל, כך שהיא נמצאת מתחת לרף הקבוע להכרזה כגורם ריכוזי. אלא שצריך לזכור בנוסף כי מה שנכון להיום יכול להשתנות אולי בעוד שנה. החוק קובע כי הממונה על ההגבלים יבחן את קביעתו לגבי הגופים הריכוזיים אחת לשנה. כך ששיכון ובינוי עוד עשויה למצוא את עצמה בעתיד ברשימת הגופים הריכוזיים אם הכנסותיה בישראל יגדלו. מה שישליך את האחזקות הצולבות של בעלת השליטה — אריסון.

איך לצאת מבלי להיפטר מאחזקה?

שתי אפשרויות עומדות בפני אנשי העסקים עם אחזקות צולבות כדי לצאת מ"הרשימה השחורה" שאינם מעוניינים לוותר לגמרי על אחת מהאחזקות. הדרך הראשונה היא שמי שמחזיק בגוף ריאלי משמעותי בשיעור גבוה, ירד לאחזקה של מתחת ל־10% בגוף הפיננסי. כך למשל אם משפחת ורטהיימר תמכור כ־12% מאחזקותיה במזרחי טפחות היא תוכל להמשיך לשלוט בחברה המרכזית למשקאות.

מכירה כזאת אינה יכולה להיות לגורמים קשורים, בני משפחה, או חברות בחו"ל שיש לבעל השליטה קשר עקיף עמן. זאת משום שרשות ההגבלים בדקה את מכלול האחזקות הקשורות לבעל השליטה עצמו, ולא לחברה שדרכה הוא מחזיק בגוף הריכוזי.

אפשרות נוספות להימנע ממכירה של אחזקה צולבת היא צמצום היקפי הפעילות באחד הגופים אל מתחת לרף שנקבע להגדרה כגוף ריכוזי. קבוצה יכולה למכור חלק מהפעילות הריאלית שלה או לצמצם פעילות מסוימת כדי לרדת מתחת לרף מכירות של 6 מיליארד שקל בשנה, המגדיר אותה כגוף ריכוזי. עם זאת, בגופים פיננסים, שבהם הרף לקביעת גוף ריכוזי הוא 40 מיליארד שקל, העניין הרבה יותר קשה.